מחלקה סגורה
מחלקה סגורה היא מחלקה בבית חולים פסיכיאטרי, או תת-מחלקה במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי, אשר המאושפזים בה נמצאים בהשגחה צמודה של הצוות ואינם רשאים לצאת ממנה לרחבי בית החולים בתקופת אשפוזים, למעט מטופלים ספציפיים עם אישור יציאה.
מחלקה סגורה למול מחלקה פתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחלקה פתוחה, בחלק משעות היום החוסים רשאים לצאת ממתחם המחלקה אל החצר או אל מקומות סביב המחלקה שאינם מוגדרים כמחוץ לשטח בית החולים.
לעומת זאת, החוסים במחלקה הסגורה נמצאים בהשגחה צמודה של הצוות. הם אינם יכולים לשוטט ברחבי בית החולים כרצונם ועליהם להישאר במחלקה (שלרוב נעולה, ומכאן נגזר שמה - מחלקה "סגורה"). בנוסף מוחלות עליהם צורות פיקוח שונות כגון סימון בפיג'מה צבעונית על פי רמות הסיכון הנשקף מהם לכאורה, מצלמות מעקב בחצרות, במסדרונות ובחלק מהחדרים, רישום דקדקני של כל תנועה (ב"קרדקס") מתוך עמדת תצפית, חיטוט בחפצים אישיים, מניעת שימוש בחפצים אישיים על פי חוות דעת הפסיכיאטר המטפל (מותר על פי החוק לטיפול בחולי נפש 91), וכן אופציה לאמצעי כפייה באמצעות קשירה או תרופות אלחוש (שניתן לראות בהם שיטות פיקוח עקיפות).
המעבר בין המחלקה הסגורה לפתוחה ולהפך משמש גם הוא אמצעי לחץ עקיף[דרוש מקור] להגברת מוטיבציה של מטופלים לעבור למחלקה הפתוחה שבה התנאים טובים יותר, או לחלופין להימנע מלהיות מועבר בכפייה למחלקה הסגורה.
בשני סוגי המחלקות האשפוז הוא קבוע, ולעיתים מאפשרים למטופלים יציאות לביתם. אחדים מבתי החולים מאפשרים יציאות מסוג זה על בסיס שבועי או מדי מספר שבועות, ואילו באחרים האפשרות ניתנת בהתאם להתנהגות המטופלים.
ביקורת בספרות המקצועית על הרעיון והפרקטיקה של המחלקה הסגורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש הרואים במחלקה הסגורה דוגמה מובהקת למוסד טוטליטרי וכוללני[1], בו ניטלות מבני אדם זכויות בסיסיות באופן הנוגד את חוקי היסוד של מדינות מערביות רבות ובהן מדינת ישראל. דבר זה מעורר אפוא תמיהה בסיסית - כיצד ייתכן שבאמצעות שלילת החירות, קשירה, תיוג משפיל וכדומה ניתן לרפא אדם ולהמציא מזור לכאבו.
האסכולה הלקאנית, למשל, מתנגדת באופן עקרוני לשימוש באמצעי כפייה כיומרה לריפוי הנפש, וזוהי בין היתר גם נגזרת של התאוריות ההומניסטיות בפסיכולוגיה המודרנית ככר למתודות חדשות.
ביקורת ציבורית על המחלקות סגורות בישראל בשנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 1996 נכנס עיתונאי "ידיעות אחרונות" ירון קנר במסווה של חולה נפש למחלקה סגורה בבית החולים אברבנאל, וחשף בכתבת שער את תנאי האשפוז הלקויים, ואת האלימות כלפי חסרי הישע המאושפזים במחלקה.[2] זו הייתה כתבת התחקיר הראשונה המקיפה שנעשתה בנושא בישראל. היוזמה לכתבת תחקיר זו כפי הנראה שאבה השראה מדיווחיה של העיתונאית נלי בליי אשר בשנת 1887 הכניסה עצמה לאשפוז פסיכיאטרי למשך עשרה ימים.
- ב-1998 נחשפה בתוכנית 'כלבוטק' אלימות אנשי צוות במרכז לבריאות הנפש טירת כרמל.[3] ב-2008 נחשפה באותה תוכנית שרשרת של מעשי אלימות כלפי חולים באותו בית חולים, בעיקר אלימות קשה כלפי קטין בן 15.[4]
- בשנת 2006 נחשפה בכתבת תחקיר בערוץ 1 מערכת של התעללות בילדים מאושפזים בבית החולים הפסיכיאטרי נס ציונה.[5]
- ב-2010 נערך תחקיר סמוי (בעזרת מצלמה נסתרת) בערוץ 1, שהעלה ממצאים של הזנחה, תנאי מחיה והיגיינה ירודים בבית החולים אברבנאל.[6]. באותה שנה ערך סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ביקור פתע בבית חולים זה, והוא גילה הזנחה ועליבות - מה שהעלה את נושא תנאי המחיה הקשים במחלקות הסגורות בישראל לסדר היום הציבורי.[7]
- בשנת 2011 עלתה ביקורת ציבורית לאחר שצעיר בן 23 שטופל בנזעי חשמל במחלקה הסגורה במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, נפצע באורח אנוש בעקבות רשלנות רפואית.[8]
- בשנת 2012 נחשפה פרשת התעללות חסרת תקדים בבית החולים הפסיכיאטרי "נווה יעקב". בעקבות הצטברות תלונות נעצרו 70 רופאים, אחיות, ואנשי כח עזר שעבדו במוסד בחשד להתעללות, אונס ומעשים מגונים בחסרי ישע.[9]
בשל האיסור הרשמי על הכנסת מבקרים חיצוניים ובפרט עיתונאים ומצלמות אל מתחמי המחלקות הסגורות (בשל חיסיון רפואי של המאושפזים), קיים קושי ניכר אובייקטיבי בהפקת תחקירים אלו והבאתם לידיעת הציבור.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ארווינג גופמן, "מוסדות כוללניים", על מאפייני מוסדות טוטאליים, רסלינג, 2006
- ^ ירון קנר, "משוגע בעל כורחו", "ידיעות אחרונות", 16 באוגוסט 1999, מוסף "7 ימים"
- ^ ערוץ 2, כלבוטק, ינואר 98, רפי גינת
- ^ ערוץ 2, רפי גינת, כלבוטק, 2008
- ^ תוכנית "יומן", ערוץ 1, 13.7.07, מנחם הדר
- ^ ינואר 2010, ערוץ 1, חדשות - מבט
- ^ ערוץ 2, בפברואר 2010, חדשות - מהדורה מרכזית
- ^ 8 בפברואר 2011, ערוץ 2, חדשות - מהדורה מרכזית, יואב אבן
- ^ 9 בנובמבר 2012, בכל כלי התקשורת