מחלות פריקרדיאליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח באופן טכני מדי, וקשה להבנה לקהל הרחב.
יש להוסיף מבוא אינטואיטיבי שיסביר את הרעיונות והמושגים בצורה פשוטה יותר, רצוי בליווי דוגמאות ותוך שימוש באמצעים אינפוגרפיים. אם אתם סבורים כי הערך איננו ברור דיו או שיש נקודה שאינכם מבינים בו, ציינו זאת בדף השיחה שלו. יש לציין כי ערכים מדעיים רבים מצריכים רקע מוקדם.
יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח באופן טכני מדי, וקשה להבנה לקהל הרחב.
יש להוסיף מבוא אינטואיטיבי שיסביר את הרעיונות והמושגים בצורה פשוטה יותר, רצוי בליווי דוגמאות ותוך שימוש באמצעים אינפוגרפיים. אם אתם סבורים כי הערך איננו ברור דיו או שיש נקודה שאינכם מבינים בו, ציינו זאת בדף השיחה שלו. יש לציין כי ערכים מדעיים רבים מצריכים רקע מוקדם.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, בינוויקי, עריכה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, בינוויקי, עריכה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.

השק הפריקרדיאלי הוא קרום הלב העוטף את שריר הלב. הוא מורכב משני קרומים: קרום ויסראלי הצמוד לקווי המתאר של הלב עצמו, וקרום פריאטלי הצמוד לדופן בית החזה. בין שני הקרומים יש נוזל, בכמות קטנה, שנועד לרכך את התנועתיות של שני הקרומים. הקרום נועד להגן על הלב מנזקים חיצוניים, אך לפעמים קרום הלב ניזוק בעצמו, בעיקר כתוצאה מדלקות. הדלקות נוצרות בדרך כלל מנגיפים שתוקפים את הלב (גם וירוס שפעת), וגם מטראומות כמו מכה בלב, ניתוחי לב פתוח, מחלות אוטואימוניות שפוגעות בלב או מחלות בבלוטת התריס. הדלקות יכולות להיות אקוטיות או כרוניות. דלקות קרום הלב גורמות לכאבים חזקים באזור החזה.

מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלות פריקרדיאליות נחלקות לשתי קבוצות:

הצטברות נוזלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצבים שונים, עלולה להצטבר בשק הפריקרד כמות גדולה של נוזל או דם. כל עוד הצטברות הנוזל איטית, היא אינה גורמת לסימנים קליניים סוערים, אולם כאשר מדובר בהצטברות מהירה - אפילו כאשר מדובר בכמות קטנה של נוזל, הלחץ הפריקרדיאלי עולה מאוד ומפריע למילוי הלב.

הצטברות סרוזית - הידרופריקרד Hydropericard[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטברות של נוזל בהיר אשר מתרחש במצבים כגון אי ספיקת לב או אי-ספיקת כליות, או מצב של תת-תזונה קשה. הנוזל המצטבר צלול, מימי וסטרילי.

הצטברות דמית - המופריקרד Hemopericard[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטברות של דם בשק הפריקרדיאלי, לרוב כאשר מדובר בטראומה - קרע של שריר הלב באזור מסוים שעבר נמק, או בעקבות חבלה המערבת ניקוב. מצב זה גורם לטמפונדה לבבית- הצטברות הדם באופן מהיר מביאה לכשל דיאסטולי של הלב: שריר הלב פועל על ידי כיווץ (סיסטולה) והרפיה (דיאסטולה) כאשר קיים נוזל בשק הפריקרדיאלי הלב לא מצליח לבצע את פעולת ההרפיה כמו שצריך וממילא הלב לא יכול להזרים את הדם בצורה תקינה. התוצאה יכולה להיות מוות מהיר, אלא אם התבצע ניקוז של השק בפעולה ניתוחית מהירה- החדרת נקז (צינור דק) לפריקרד ושאיבה של הנוזל החוצה.

פריקרדיטיס (דלקת הפריקרד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפריקרד יכול להיות אתר להתפתחות דלקות, כאשר בדרך כלל דלקות הפריקרד הן משניות למחלות אחרות. דלקת ראשונית של הפריקרד היא נדירה וכמעט תמיד נובעת מזיהום ויראלי. הסיבות להתפתחות פריקרדיטיס הן רבות וכוללות סיבות זיהומיות (על ידי נגיפים, חיידקים, טפילים), מנגנון אוטואימוני (דלקת מפרקים שגרונתית, מחלת הזאבת, סקלרודרמה) מחלות שונות (אוטם שריר הלב, ניתוחי לב) וסיבות אחרות (גידולים, חבלות, קרינה). מבחינה קלינית סימני הפריקרדיטיס הם חום, טכיקרדיה (קצב לב מהיר) ולעיתים כאבי חזה (הכאב נובע משפשוף העלים המודלקים). ניתן לשמוע בסטטוסקופ Pericardial friction rub - רשרוש עלים אשר סינכרוני עם פעימות הלב, הנשמע כמעין שריטה. ישנם מספר סוגים של פריקרדיטיס, המאופיינים לפי סוג הדלקת הנוצרת:

  • פריקרדיטיס סרוזית - זהו נוזל צלול המצטבר בחלל וגורם לתגובה דלקתית. הוא נוצר לעיתים כתוצאה מתהליכים ברקמות סמוכות, למשל דלקת בריאות, בבלוטות הרוק ועוד. זוהי מחלה קלה יחסית, ברוב המקרים החולים מחלימים לאחר מספר ימים או שבועות. הופעת הידבקויות בין עלי הפריקרד במקרים אלו היא נדירה.
  • פריקרדיטיס פיברינוטית - זוהי הצורה השכיחה של פריקרדיטיס. במקרים כאלו קיימת כמות פיברין גדולה, אשר גורמת להידבקויות של עלי הפריקרד (מראה היסטולוגי אופייני של לחם וחמאה- שני העלים דבוקים זה לזה באופן המזכיר לחם המרוח בחמאה כאשר מפרידים ביניהם). דלקת זו מופיעה כתוצאה מקדחת שיגרון חדה, למשל, או מצבים של אוטם שריר לב אקוטי: נוצרת תגובה חיסונית, אוטואימונית, שנגמרת כתוצאה מהיחשפות של אנטיגן לנוגדנים.
  • פריקרדיטיס מוגלתית (Purulent) - זהו תהליך דלקתי אשר יכול להיגרם כתוצאה מחיידקים, פטריות או פרזיטים, לרוב כחלק מביטוי סיסטמי כולל- הנוזל המצטבר בפריקרד יהיה עכור ומוגלתי, וכולל דלקת קשה עם כמות גדולה של נויטרופילים. הדלקת סוערת יחסית ומאופיינת בחום גבוה, צמרמורות, והיא יכולה להתפשט ולגרום לדלקת שריר הלב או למדיאסטינום.
  • פריקרדיטיס דמית (המורגית) - מדובר בפריקרדיטיס אשר לרוב נגרם על ידי חיידק השחפת- הנוזל מכיל דם מעורב עם פיברין. גם מחלות ממאירות, זיהומים חיידקיים וניתוחי לב עלולים לגרום למחלה זו.
  • פריקרדיטיס קונסטריקטיבית (Constrictive) - במקרים מסוימים, כמו למשל בפריקרדיטיס מסוגים 3 ו- 4, הלב עטוף על ידי צלקת צפופה אשר יכולה להוביל לכשל דיאסטולי: נוצרת רקמה פיברוטית של הפריקרד אשר עלולה אף להסתייד. רקמה זו מפריעה למילוי הלב ולפעילות התקינה שלו. החולה סובל מאי ספיקת לב הולכת ומתקדמת, וגודל הלב קטן. ניתן בניתוח להסיר את הפריקרד והמצב חוזר לנורמה.

טיפול ותרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל התרופה לדלקות קרום הלב היא קולכיצין, שמונעת גם דלקות חוזרות בקרום הלב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.