מחלון וכליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים--מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה; וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי-מוֹאָב, וַיִּהְיוּ-שָׁם.
משפחת אלימלך בדרכה למואב, בציור "גלות מיהודה" מעשה ידי אלכסנדר בידה, המאה ה-19

מַחְלוֹן וכִלְיוֹן הם דמויות מקראיות של שני אחים המופיעים במגילת רות. השניים הם בניהם של אלימלך ונעמי. השניים נישאו לשתי אחיות: רות וערפה, בהתאמה, שעל-פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב.[1]

משפחתם התגוררה בבית לחם ועקב הבצורת והרעב עזבה המשפחה את ארץ ישראל והתיישבו בשדה מואב.

אלימלך ושני בניו מתו במואב ואילו נעמי ורות האלמנות חוזרות לארץ ישראל, לאחר שהבצורת והרעב תמו. ערפה מחליטה להישאר במואב.

מדרש שמם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש שמם הפשוט הוא מתיקות ("חילו" בערבית - מתוק) ושלמות (כליל), אך המדרש מוצא בשמם קיים רמז לגורלם המר של הבנים[2], בבחינת שם המעיד על בעליו, וילקוט שמעוני מבאר את שמם: " למה נקרא שמם מחלון וכליון? - מחלון שעשו עצמם חולין וכליון, שנתחייבו כליה".[3] מדרש רות רבה מפרש את שמם כך: "מחלון וכליון - מחלון שנימח מן העולם, וכליון, שכלה מן העולם".[4]

בגמרא מקשרים מחלון וכליון לבין "יואש ושרף" שמוזכרים בספר דברי הימים[5]. הגמרא מסבירה מדוע הם נקראו בשני שמות: רב ושמואל – חד אמר מחלון וכליון שמן, ולמה נקרא שמן שרף ויואש? יואש – שנתיאשו מן הגאולה; שרף שנתחייבו שרפה למקום. וחד אמר יואש ושרף שמן, ולמה נקרא שמן מחלון וכליון? מחלון – שעשו גופן חולין; וכליון – שנתחייבו כליה למקום”[6]

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
בעז
 
 
 
רות המואביה
 
מחלון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עובד
 
 
 
עדאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי
 
 
 
נצבת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד המלך
 
אליאב
 
צרויה
 
 
אביגיל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה המלך
 
אבשלום
 
 
יואב
 
 
עשהאל
 
עמשא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי
 
 


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במגילה מסופר כי מחלון נישא לרות, ואילו כליון לערפה. רבי יוחנן דורש אפוא את שמם: "מחלון" - מלשון מחילה, שנישא לרות שהייתה מרתתת מן העבירות של ערפה כלפי חמותה. (ילק"ש רות פרק א' רמ"ז ת"ר)
  2. ^ יאיר זקוביץ, מקרא לישראל: רות, ירושלים, מאגנס, 1990, עמ' 48.
  3. ^ ילקוט שמעוני, רות
  4. ^ רות רבה ב' ה'
  5. ^ ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ב
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד ב'