מחיצה תלויה
מכללי מחיצה בהלכה, מחיצה תלויה היא מחיצה שתלויה ועומדת באוויר, ואינה צמודה לקרקע במרחק של למעלה משלושה טפחים. מחיצה כזו נחשבת לגרועה הלכתית, ומועילה רק באופנים מסוימים השנויים במחלוקת בין חכמי המשנה והתלמוד.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהלכה, מחיצה משמשת למספר תחומים, כגון להגדרת שטח כרשות היחיד בשבת בדיני ערובין, על ידי הקפתו במחיצות, לדיני סוכה שדפנותיה צריכות להיות מחיצות, לדיני כלאיים בהם צריך להרחיק סוגי צמחים שונים זה מזה, דיני חציצה מטומאה, לדיני מקוואות. ולתחומים נוספים. מחיצה הלכתית למטרות אלו אינה בהכרח גדר המונעת מעבר או קיר אטום המונע ראייה, וייתכן ומחיצה תחשב למחיצה הלכתית אף שיש בה פרצות רבות. הלכות המחיצה הבסיסיות הן הלכה למשה מסיני[1].
מחיצה צריכה להיות לפחות בגובה 10 טפחים (כ־76 ס"מ) וכן עליה להיות עמידה ברוח מצויה, היינו שאינה נופלת מפאת משב רוח רגיל[2]. אין צורך שהמחיצה תעשה על ידי אדם לצורך כל שהו, ואפילו מחיצה טבעית כגון נהר, עץ או מתלול, ('תל המתלקט') - כשרה[3]. כמו כן מחיצה יכולה להיעשות מכלים[4] (ובתנאי שיהיו יציבים) ובתנאים מסוימים אף מבעלי חיים ומבני אדם.
מחיצה תלויה בסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה נחלקו תנאים בדינה של מחיצת סוכה שצמודה לסכך והיא גבוהה עשרה טפחים, אך היא אינה מגיעה עד למטה. כאשר היא קרובה פחות משלושה טפחים לקרקע, לדעת הכל יש להכשיר מדין לבוד. אך המשנה דנה כאשר המחיצה גבוהה משלושה טפחים מהקרקע האם יש להכשיר את הסוכה מדין 'גוד אחית':
המשלשל דפנות מלמעלה למטה, אם גבוהה מן הארץ שלשה טפחים, פסולה... רבי יוסי אומר, כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים, כך מלמעלה למטה עשרה טפחים.
בתלמוד נאמר בטעם חכמים הפסולים מחיצה תלויה מפני "שהגדיין בוקעין בה". לדעת רש"י כיוון שהגדיים בוקעין בה אי אפשר לומר גוד אחית[5]. לדעת המאירי בקיעת הגדיים מבטלת את המחיצה, כאילו היא אינה[6].
לדעת התלמוד רבי יוסי מכשיר מחיצה תלויה רק לעניין הלכות סוכה, שהיא מצווה עשה, אך לא לעניין הלכות שבת שהם חיובי סקילה[7].
מחיצה תלויה במים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסכת עירובין[8] דנה המשנה אודות שני רשויות היחיד הסמוכים זה לזה וביניהם יש באר מים או בור מים, והדיירים רוצים לשאוב מים בעצם יום השבת. הבעיה היא, שהבור מפסיק בין המחיצה שבין שתי רשויות היחיד, כך שהבור נמצא בחלק שבין שתי רשויות ללא מחיצה המפרדת, וכל אחת מהם שישאב מים מתוך הבור, הרי זה כאילו הוא שואב מתוך שטח חבירו[9]. אי לכך, תיקנו חז"ל שמפאת המורכבות והקושי הטכני להקים במקום מחיצה, ניתן להקים במקום מחיצה תלויה, כלומר - כזו שאינה מגיעה עד הקרקע.
אודות כך כותבת המשנה:
בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנו בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים בין מלמטה בין מתוך אוגנו רבן שמעון בן גמליאל אומר בית שמאי אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה אמר רבי יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם
.
במשנה מובאים שלוש שיטות: לפי רבן שמעון בן גמליאל, הדבר תלוי ועומד במחלוקת בין שמאי ובין בית הלל, האם המחיצה צריכה להתחיל "למטה" או "מלמעלה" (ראו להלן). לפי רבי יהודה די בכותל המפריד בין שתי החצירות, אף אם הכותל אינו נכנס לתוך שטח הבור, והוא סבור ש"מחיצה תלויה מתרת אפילו ביבשה".
שיטת רשב"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשיטת רבן שמעון בן גמליאל, נחלקו רב הונא ורב יהודה: לפי רב הונא, תקנת המחיצה התלויה, היא תקנה מיוחדת וקולא שהקילו חז"ל במים, מפאת המורכבות והקושי הטכני להקים במקום מחיצה. בהתאם לכך הוא מפרש, שבין לבית שמאי ובין לבית הלל אין צורך שהמחיצה תכנס לתוך המים, ודי בכך שהמחיצה תלויה ועומדת מעל המים. אלא שלפי בית שמאי על המחיצה להיות סמוך למים "למטה", ולפי בית הלל על המחיצה להיות אפילו "למעלה" סמול לכותלי הבור מלמעלה.
לעומת זאת, לפי רב יהודה גם במים לא התירו חז"ל מחיצה תלויה, אלא יש צורך במחיצה המשמשת בפועל כ"היכר" גמור בין שתי הרשויות. מכיוון שכך, הוא מפרש את דבריו של רבן שמעון בן גמליאל, שברו שהמחיצה צריכה להקבע בתוך המים עצמם, אלא שנחלקו בית שמאי ובית הלל האם המחיצה צריכה להיכנס עד לתחתית הבור, שלפי בית הלל די בכך שראשי הקנים של המחיצה מלמטה נכנסים לתוך המים ולפי בית הלל על המחיצה להיכנס מתחתית בור המים עד כטפח למעלה מהמים.
להלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלכה נחלקו הראשונים כמי נפסקת ההלכה: לפי רש"י מסקנת התלמוד - וממילא ההלכה - נפסקת כרב הונא שמחיצה תלויה הותרה במים. בעלי התוספות כתבו שעל סמך פסקו זה של רש"י, נהגו היהודים בזמנם לקבוע בתי כיסאות (שירותים) על המים, שם עשו את צורכיהם, למרות העובדה שהמעשה עלול להחשב כהעברה מרשות היחיד לכרמלית. לעומת זאת בעלי התוספות קבעו כי יש לפסוק כרב הונא, שכן כפי שיטתו סבורים כמותו גם רב, רבי חייא, וברייתא שאותה הביא חכם בשם יעקב קרחינאה, והוא מסביר את מסקנת התלמוד באופן שאינו סותר את ההלכה של רב יהודה. לפי המובא בתוספות, גם רבינו חננאל ורבינו תם[10] סבורים כך. כך גם נפסק ברמב"ם[11], בסמ"ג[12], בטור ובשולחן ערוך[13]
שיטות רבי יהודה, ורבי יוסי ורבי ישמעאל בנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי רבי יהודה די בכותל המפריד בין שתי החצירות, על אף שהוא אינו נכנס לתוך שטח הבור, והוא סבור ש"מחיצה תלויה מתרת אפילו ביבשה".
שיטה דומה הובאה בתלמוד בשם רבי יוסי בהלכות סוכה, שגם אם המחיצות תלויות באוויר הן כשרות, אם רק יש בהן עשרה טפחים. בתלמוד הובעה הדעה כי ייתכן שאין קשר בין השיטות, ישנה סיבה מיוחדת להחמיר בהלכות שבת שעונשן סקילה (הגם שהלכה ספציפית זו אינה מהתורה אלא מדברי חכמים) ועל אף שמהתורה מחיצה תלויה כשרה[14], וייתכן שמחיצה תלויה היא רק מדברי חכמים, ולכן ישנה סיבה אחרת להחמיר דווקא בהלכות סוכה שהם מהתורה ולא בהלכה ספיציפית זו שאינה מהתורה אלא מדברי חכמים, כך שלא ניתן להסיק כי כל אחד מהם יסכים לדברי השני.
בתלמוד מובא בהקשר זה מעשה רב (פסיקה הלכתית שנעשתה למעשה) על פי הוראתו של רבי ישמעאל ברבי יוסי, שהתיר לטלטל ספר תורה לצורך קריאת התורה כשהוא סומך על מחיצות תלויות, ומכאן שרבי ישמעאל - בנו של רבי יוסי - לכל הפחות, סובר כרבי יהודה, אך לא ידועה מה היא דעת אביו.
שיטת רבי חנניא בן עקביא[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטה אחרת של רבי חנניא בן עקביא הובאה בברייתא, בה נפסק שלוח עץ שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות (שהם 24 טפחים על 24 טפחים), חוקק באמצעה ארבעה טפחים, ועשרה טפחים הנשארים מכל צד משמשים כמחיצה. בעוד שבמחיצה תלויה רגילה אנו משתמשים רק בדין גוד אחית מחיצתא, הרי שבכך אנו משתמשים בשני קולות: בראשונה צריכים אנו לומר "כוף מחיצתא", כלומר - כופף את המחיצה המונחת במאוזן וכופף אותה (רוחנית) כך שתחשב כמונחת במאונך בצורת מחיצה, ואז נוכל לומר גוד אחת מחיצתא.
האמורא רבה רצה להשוות בין שיטה זו של רבי חנניא בן עקביא לשיטתו של רבי יהודה, אך אביי דחה את דבריו והסביר כי ייתכן שרבי יהודה חלוק על שיטתו של רבי חנניא בן עקיבא וסובר שניתן לומר "גוד אחית מחיצתא" במחיצה תלויה אך לא שתי קולאות: "כוף" ו"גוד אחית מחיצתא", וכן ייתכן שרבי חנניא שהקל כך במחיצה תלויה, הקל בה רק במקום שכבר יש מחיצות אמיתיות מהתורה – למשל, בימה של טבריה (שבה נאמרה ברייתא זו) שבה ישנן מחיצות אמיתיות, ורק מדברי חכמים נפסלו המחיצות כקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ולכן התירו חז"ל להשתמש במחיצה תלויה[15].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גמרא סוכה ה' ע"ב
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף ג
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף ז
- ^ ערוך השולחן סימן שסב סעיף יד
- ^ פירוש רש"י תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"א, עמוד א' ד"ה משום.
- ^ פירוש המאירי שבת קא, א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ט"ז, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף פ"ו, עמוד א'.
- ^ רש"י: "אין ממלאין הימנו. שזה ממלא מרשות חבירו אא"כ".."
- ^ שלשונו מובא באור זרוע, סימן קצ"א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות עירובין, פרק ג', הלכה כ"א, משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט"ו, הלכה י"א
- ^ ספר מצוות גדול, עשה א'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שנ"ו, סעיף א', שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שע"ו, סעיף א'.
- ^ הרב משה שטרן, באר משה על מסכת עירובין עמ' שפ"ז: ”לפום האי טעמא מחיצה תלויה מתרת היא דבר תורה… דאי לאו הכי, היכי פליג בדאורייתא בין מצוות עשה לאיסור סקילה…"”.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף פ"ז, עמוד א'.