מושית השבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןמושית השבע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: חיפושיות
תת־סדרה: Polyphaga
משפחה: מושיתיים
סוג: מושית
מין: מושית השבע
שם מדעי
Coccinella septempunctata
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מושית השבע - מבט חזיתי
זוג מושיות שבע מזדווגות
זחל מושית השבע
מושית השבע נפוצה גם בישראל

מוֹשִׁית הַשֶּׁבַע (שם מדעי: Coccinella septempunctata - מילולית: "ארגמנית[1] שבע הנקודות"; מכונה "פרת משה רבנו") היא מין חיפושית בעלת גלגול מלא בסוג Coccinella שבמשפחת המושיתיים. מושית השבע היא מין המושית הנפוץ ביותר באירופה ומן החיפושיות המוכרות ביותר בעולם.

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאר החרקים, למושית שלד חיצוני (קוטיקולה). גופה של מושית השבע סגלגל-כדורי בצורתו. למושית השבע זוג כנפי חפיה אדומות המנוקדות בשמונה נקודות שחורות, ארבע על כל כנף. כאשר זוג הכנפיים סגור, "מתלכדות" שתים מהנקודות ונראות כאחת - ומכאן שמה, "מושית השבע". גם שמה הלטיני הוא "נסיכה עם שבע נקודות".

שאר חלקי המושית - הגפיים, הראש ותחתית הגוף - שחורים, אולם בצדי קדמת החזה שני כתמים לבנים. למושית השבע 6 גפיים בסך הכל, 3 בכל צד. הגפיים קצרות יחסית לשאר הגוף, ובעת תעופה או מנוחה הן מקופלות ואינן נראות. מושית השבע היא חיפושית קטנה יחסית - אורך פרט בוגר נע בין 4 ל-8.5 מילימטרים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושית היא טורפת; יש לה גפי פה נושכות, והיא ניזונה בעיקר מכנימות עלים שמזיקות לגידולים חקלאיים; במשך חייה מסוגלת נקבת מושית השבע לאכול כ-7080 כנימות ובכך היא מסייעת לחקלאות (ראו בפסקה "מושית השבע והאדם"). גם הפגית ("זחל") של מושית השבע היא טורפת יעילה של כנימות.

תפוצה ואורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושית השבע נפוצה מאוד בחלקים נרחבים מיבשות כדור הארץ, אירופה, אסיה, צפון אפריקה ואמריקה הצפונית. המושיות נפוצות באזורים מיוערים ופתוחים כאחד, ולרוב הן חיות בקרבת צמחים או על גבי עלים, משום שעליהן לחיות בקרבת מושבות של כנימות עלים, המהוות את עיקר מזונן. גם בארץ ישראל וסביבתה נפוצות המושיות מאוד, וניתן לראותן במיוחד בעונת האביב, אז הן פעילות יותר מבשאר השנה (ראו להלן).

עם תום האביב נישאות מושיות השבע הבוגרות, בעיקר על ידי הרוח (שכן למרות שהן מסוגלות לעוף מהר יחסית, מעופן מגושם), לאזורים גבוהים יותר (בישראל בסביבות החרמון והרים גבוהים אחרים) שם הן שוהות בקיץ במושבות-ענק, ועם בוא הסתיו הן חוזרות לאזורים הנמוכים יותר.

רבייה והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושית השבע פעילה במיוחד בעת האביב, אז ניתן לראות אותה רבות. היא בעלת גלגול מלא - ארבעה שלבים עוברים מהביצה ועד מושית השבע הבוגרת. בסוף האביב או תחילת הקיץ, לאחר ההזדווגות, מטילה הנקבה אשכולות של כ-6000 ביצים צהובות בצִדם התחתון של עלים, בקרבת מושבת כנימות, מהן ניזונים הזחלים שבוקעים מהביצים, שצבעם שחור-כתום והם מפוספסים בצדי גופם. כעבור מספר שבועות, לאחר שאכלו די צרכם, מתגלמים הזחלים, ולאחר כשבוע הם בוקעים כמושיות בוגרות. בעת היציאה מהגולם צבע כנפי החפיה של המושית נע בין צהוב לכתום בהיר ורק אחרי זמן מה הופך לאדומות ומופיעות הנקודות השחורות על הכנפיים. את החורף מעבירות המושיות הצעירות בתרדמת חורף מתחת לאבנים.

למושית השבע אין דו-צורתיות זוויגית מובהקת; הנקבה והזכר זהים במראהם, אך הזכר מעט קטן יותר.

כשאר מיני המושיתיים, צבעיה הבוהקים של מושית השבע מטרתם להרתיע אויבים פוטנציאליים, שכן בעולם הטבע צבעים כאלה מסמלים, לרוב, רעל או חומרים מזיקים. בין טורפיה של מושית השבע ניתן למנות עופות שניזונים מחרקים, וכן חרקים-טורפים אחרים. בעת סכנה נוקטת מושית השבע בטכניקה מיוחדת – גופה מתקשה והיא אינה זזה ומתחזה למתה, עד שהאיום חולף. במקרה הצורך, מסוגלת מושית השבע להתיז חומר דוחה בטעמו שצבעו צהוב מבלוטות באחורי גופה. בנוסף, מושיות מייצרות את האלקלואיד הרעיל קוקסינלין,[2] שבכמויות גדולות יכול להיות מסוכן לאדם.

תוחלת חייה של מושית בין שנתיים לשלוש שנים.

מושית השבע והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל העובדה שמושית השבע ניזונה בעיקר מכנימות עלים שמזיקות מאוד לחקלאות, היא מסייעת עד מאוד לאדם ומהווה מעין "מדביר טבעי"; חקלאים רבים הגדילו לעשות והם משתמשים בה ככלי להדברה ביולוגית של חרקים – מושיות השבע משוחררות על ידי החקלאים בכמויות גדולות בשדות ומחסלות את המזיקים לגידולים מבלי להשתמש בחומרי הדברה כימיים.

בשל היותה יפת מראה ולא מזיקה לאדם, צברה מושית השבע מוניטין של בעל חיים חמוד המביא מזל, וזאת בניגוד לתחושות הסלידה והגועל שמעוררים לעיתים חרקים אצל האדם.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה המדעי של מושית השבע הוא "Coccinella septempunctata" - מלטינית: Coccine = ארגמן, septem = שבע, punctus = נקודה. ובתרגום לעברית היא יכולה להיקרא "ארגמנית שבע הנקודות". למושית השבע 8 נקודות: 4 על כל חיפוי כנף, אבל כאשר כנפיי החפיה סגורות שתי נקודות סמוכות מתלכדות ונראה לכאורה שיש רק 7 נקודות.

למושית השבע שמות עממיים בשפות רבות, רובם מבטאים יחס של קדושה לחיפושית:

  • עברית: פרת משה רבנו. השם העממי בעברית הוא תרגום ישיר מיידיש, שלשם היא באה מרוסית. ההנחה היא שהשם משה נבחר כתחליף לשמות הקדושים הנוצריים (וכן להימנע משם אלוהים).[3][4][5]
  • אנגלית: Seven Spotted Ladybug,‏ Ladybug ו-Ladybird.
  • ערבית: دعسوقة ذات سبع نقاط.
  • רוסית: "פָּרַת־אלוהים".
  • יידיש: "פָּרונֶת משה רבנו" (משה־רבנוס קיִעלע).
  • גרמנית: "חיפושית מרים" (Marienkäfer) על שם מרים אמו של ישו.
  • צרפתית: "חיית אלוהים הטוב" (bête a bon dieu).
  • ספרדית: "פרת אנטוניוס הקדוש" (vaca de san anton).
  • רומנית: "שורו של אלוהים" (boul lui dumnezeu).
  • פורטוגזית: "ג'ואנינה" (Joaninha) על שמו של קדוש נוצרי.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע כללי
מקור השם
מדיה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהו תרגום מילולי למילה Coccinella ואין לבלבל עם חילזון ימי בשם זה.
  2. ^ PubChem, Coccinelline, pubchem.ncbi.nlm.nih.gov (באנגלית)
  3. ^ חיפושית משה רבנו, האקדמיה לשפה עברית
  4. ^ כאן עברית | למה לחיפושית הזו קוראים פרת משה רבנו?, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:25)
  5. ^ מאיר ברק, מדוע זכתה פרת משה רבנו לשם זה? דורין, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 בספטמבר 2009