מושג שסתום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מושג שסתום הוא מושג בתחום המשפט, המופיע בחקיקה, שלגביו הותיר המחוקק כר נרחב לפרשנות פסיקתית. שסתום הוא התקן, אשר משמש לפתיחת מעבר, לסגירת מעבר או לוויסות. מושגי השסתום מאפשרים גמישות פסיקתית והתאמת הפסיקה בהתאם לשינויים החברתיים המתרחשים במהלך הזמן. זאת, באופן משלים לחקיקת משנה, שם נתן המחוקק לרשות המבצעת אמצעים להתערב בהתאמתו של החוק למקום ולזמן.

הביקורת על שימוש יתר במושגי שסתום היא שהם גורמים, למעשה, לחוסר ודאות משפטי, ולמעשה הפרשנות הניתנת למונחים אינה בהכרח הפרשנות החברתית המקובלת אלא פרשנות המונחית על ידי עולם הערכים של השופט המכריע באותו דיון קונקרטי.

לעיתים מחליט המחוקק לצמצם את אי הוודאות שיוצר מושג שסתום, ומעניק לו הגדרה בחקיקה. כך, למשל, המושג "תושב ישראל", שלו חשיבות ניכרת בפקודת מס הכנסה ובחוק הביטוח הלאומי, הופיע בחוקים אלה ללא כל הגדרה, ומשמעותו נוצרה בפסיקה בלבד. בתחילת 2003 שינה המחוקק את טעמו, ותיקן שני חוקים אלה כך שנוספו בהם כללים מפורטים יותר לבחינת היותו של אדם תושב ישראל.

דוגמאות בולטות למושגי שסתום:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.