מוריס פאפון
_-_53Fi1793_(Maurice_Papon).jpg) | |
| לידה |
3 בספטמבר 1910 Gretz-Armainvilliers, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
17 בפברואר 2007 (בגיל 96) Pontault-Combault, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
Gretz-Armainvilliers |
| השכלה |
|
| מפלגה |
איחוד דמוקרטים למען הרפובליקה, התעוררות הרפובליקה |
| פרסים והוקרה | |
| |
| חתימה |
.png) |
  | |
מוריס פאפון (בצרפתית: Maurice Papon; 3 בספטמבר 1910 – 17 בפברואר 2007) היה מושל מחוז צרפתי ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית בפעולותיה להשמדת היהודים במהלך השואה. בשנת 1961 פיקד והורה למשטרת פריז לבצע את הטבח בפריז. הוא הורשע באיחור רב על פשעיו נגד האנושות במהלך מלחמת העולם השנייה, ושוחרר טרם ריצוי מלוא עונש המאסר שנגזר עליו, בנימוק שמצב בריאותו איננו תקין.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיו הראשונות ותקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאפון נולד בפריז. בנו של עורך דין. למד משפטים, סוציולוגיה ופסיכולוגיה.
בגיל 20 נכנס לשירות הציבורי והתקדם במרוצת השנים בתפקידיו, עד שבשנת 1942, בימי צרפת של וישי הגיע לדרגת מושל המחוז של חבל בדרום-מערב צרפת בסביבות העיר בורדו. בתוקף תפקידו היה אחראי לענייני היהודים, ותוך שיתוף פעולה עם הנאצים הורה על גירוש המוני של יהודים להשמדה, על ידי כליאתם במחנה דראנסי, ששימש כתחנת מעבר בדרכם לאושוויץ.
מאמצע שנת 1944, כשהיה כבר ברור שהגרמנים הולכים להפסיד במלחמה, החל פאפון להזרים מידע על הגרמנים לתנועת ההתנגדות הצרפתית, ("הרזיסטנס").
לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה הוענקה לפאפון תעודת לוחם במחתרת, והוא הצטרף אל הממסד החדש. בשנת 1958 הוא נתמנה למפקד משטרת פריז.[1] כמפקד המשטרה, הורה בשנת 1961 לכוחותיו לתקוף קהל מפגינים אלג'יראי לא חמוש במה שנודע כטבח בפריז (1961). מספר הקורבנות בטבח הוערך בין 70 ל-200.
בשנת 1963 הוזכר כמועמד לכהן כשגריר בישראל.[2] בשנת 1966 הגיע לביקור פרטי בישראל, ותואר כ"ידיד נאמן של ישראל".[3] בשנה זו הוזכר שמו כאחד המעורבים בפרשת בן ברקה.[4]
בשנת 1968 נכנס פאפון לחיים הפוליטיים. הוא היה השר הממונה על התקציב בתקופת נשיאותו של ואלרי ז'יסקר ד'אסטן. כל אותה עת הצליח פאפון לשמור על סודו ולהעלים את עובדת השתתפותו בגירוש היהודים להשמדה, אך בשנת 1981 נחשפו מעשיו, כאשר מאות מסמכים נמצאו במקרה בארכיב של עיריית בורדו, ובהם צווי הגירוש שנחתמו על ידי פאפון. המסמכים פורסמו בעיתון צרפתי נפוץ, החלה חקירה משפטית ופאפון נאלץ לעזוב את תפקידו.
משפטו והרשעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1983 הוגש כתב אישום נגד פאפון אך בשנת 1987 נמחק כתב האישום בנימוקים משפטיים טכניים. בשנת 1988 הוגש כתב אישום חדש ופאפון הואשם בביצוע פשעים נגד האנושות. חלפו שנים וכתב האישום תוקן בשנת 1995 ל"שותפות בפשעים נגד האנושות". פאפון נקט בהליכים ובערעורים לביטול האישום נגדו, אך לבסוף הועמד לדין בשנת 1997.
משפטנים צרפתיים הביעו השערה כי הממשלה נקטה בצעדים שנועדו למשוך את ההליכים המשפטיים, בגלל רתיעתה מחשיפת עומק שיתוף הפעולה הצרפתי בימי צרפת של וישי. העיכובים נמשכו גם במהלך המשפט, שפאפון נעדר מישיבותיו עקב מצב בריאותו הרעוע.
במשפט טענה התביעה כי פאפון גרם לשילוחם של 1,560 יהודים, לרבות נשים, זקנים וטף אל מותם. ההגנה התבססה על קשיים בזיהוי ובפרשנות של ראיות מלפני חמישים שנה. פאפון אף טען כי המשיך במילוי תפקידו כדי לעזור למחתרת במאבקה להצלת יהודים. כן טען כי לא ידע לאן מובלים היהודים ברכבות.
המשפט הסתיים בהרשעתו של פאפון בשיתוף פעולה בביצוע פשעים נגד האנושות. רק משתף פעולה צרפתי אחד לפניו, פול טובייה, מפקד המיליציה של וישי, הורשע על ביצוע פשעים נגד האנושות.
משפטו של פאפון עזר להפריך את הטענה כי תנועת ההתנגדות הצרפתית בימי צרפת של וישי הייתה תנועת המונים. העיתונות העריכה כי המשפט ארך זמן כה רב בהשפעתו של נשיא צרפת פרנסואה מיטראן (שהיה בעצמו פקיד בכיר בממשל של וישי) במטרה לטשטש את זיכרון העבר.
בשנת 1998 נדון פאפון ל-10 שנות מאסר. פאפון הגיש ערעור, ובזמן הדיון בערעור נמלט לשווייץ. הערעור נדחה מאחר שהחוק הצרפתי מחייב מערער שנדון למאסר להיות נתון במאסר בלילה שלפני הדיון בערעור ואילו פאפון שהה בשווייץ. שלטונות שווייץ החזירו את פאפון לצרפת לריצוי עונשו. בהיותו במאסר שלל ממנו נשיא צרפת ז'אק שיראק את כל אותות הכבוד שהוענקו לו.
בשנת 2002 הגיש פאפון בקשה לשחרור מוקדם עקב מצב בריאותו אך הנשיא שיראק דחה את בקשתו. פאפון הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט האירופי לזכויות אדם. בית המשפט קיבל את ערעורו ופסק לו הוצאות משפט בסכום נכבד. במקביל הגישו פרקליטיו של פאפון ערעור נפרד בצרפת, בהתבססם על חוק חדש לפיו יש לשחרר ממאסר אסירים זקנים וחולים לשם קבלת טיפול רפואי, ופאפון שוחרר ממאסרו ב-18 בספטמבר 2002,[5] וביולי 2003 אף חודשו לו תשלומי הפנסיה.[6] בעוד רבים בצרפת ובאירופה חשבו שבמאסרו של פאפון תהיה משום הכרה בשיתוף הפעולה בימי צרפת של וישי, הרי שחרורו פתח את הפצעים מחדש.
בפברואר 1999 הגיש פאפון תביעה בשל העלבת עובד ציבור נגד ההיסטוריון ז'אן-לוק אנודי, שחקר את הטבח בפריז וקבע: "בליל השבעה-עשר באוקטובר, 1961, בוצע טבח על ידי המשטרה על-פי הוראותיו של מוריס פאפון". באותו הזמן, הכירה המדינה בשנת 1998 בטבח והודתה ב-40 מקרי מוות. בתגובה לבקשת פאפון, פרסם בית המשפט פסיקה מעורפלת, בה, בעודו טוען שאנודי אכן "הכפיש" את שמו של פאפון, הכיר בכך שפעל מתוך "כוונה טובה" מחד, ומאידך, שיבח את "רצינותו ואיכותו של מחקרו של אנודי".[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אור הלר, מת הפושע הנאצי מוריס פאפון, באתר nrg, 17 בפברואר 2007
- מוריס פאפון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ השוטרים הפגינו - המפקד הודח, מעריב, 18 במרץ 1958
- ^ שגריר צרפת בישראל יסיים כהונתו בסוף השנה, מעריב, 6 במאי 1963
- ^ דוד זוהר, מפקד משטרת פאריס הגיע לביקור פרטי, מעריב, 19 ביולי 1966
- ^ אורי דן, צרפת על סף זעזועים חמורים לאור גילויים חדשים בפרשת בן ברקה, מעריב, 24 בינואר 1966
אורי דן, היפקיר מלך מרוקו את אופקיר?, מעריב, 19 בספטמבר 1966 - ^ צרפת: מוריס פאפון שוחרר מהכלא, באתר ynet, 18 בספטמבר 2002
- ^ עמירם ברקת, תחודש הפנסיה לפושע המלחמה מוריס פאפון, באתר וואלה!, 5 ביולי 2003
- ^ Maurice Papon, Vichy and Algeria, dissertation by Stephanie Hare-Cuming, London School of Economics