מורה דרך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מורה דרך בפטרה
מורת דרך ישראלית בהר הרצל

מורה דרך (מכונה גם "מדריך טיולים") הוא אדם שעוסק בהדרכה של מטיילים ותיירים.

ההדרכה ניתנת בשפה המובנת למטיילים המשתתפים בה, ולעיתים היא ניתנת במספר שפות, כדי לפנות לקהל מגוון יותר של תיירים. מורה הדרך מאפשר למטיילים היכרות מעמיקה יותר של האזור, תושביו ותרבותם. במדינות רבות עבודה כמורה דרך מצריכה רישיון מטעם המדינה, ויש מדינות המחייבות כל קבוצת תיירים להשתמש בשירותיו של מורה דרך מקומי, גם כאשר היא מלווה במורה דרך זר הדובר את שפת התיירים ואת שפת המקום.

הקשר בין מורה דרך לקבוצת תיירים עשוי להיות לזמן קצר, של שעות מעטות, בעת ביקורם באתר מסוים, או לזמן ארוך יותר, של ימים ואף שבועות, במשך כל ביקורם במדינה מסוימת (או ברצף של מדינות אחדות).

התקשרותם של תיירים עם מורה דרך נעשית בארץ מוצאם (בטיול מאורגן), או בארץ היעד.

בעבר היו שירותיהם של מורי הדרך חיוניים, בגלל זמינות נמוכה של מפות וספרים. מורי הדרך שימשו מתורגמנים וכן הם היו אלה אשר הכירו את הדרכים והיו מסוגלים להוביל את התיירים בבטחה בדרכים.

מורי דרך רבים מסייעים לתייר בבניית תוכנית הטיול שלו, טרם הגעתו לארץ היעד ובכך הם מקלים עליו תהליך תכנון הסיור.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורה דרך הוא מקצוע רשמי במדינת ישראל. בעבר שימש להדרכת עולים לרגל למקומות הקדושים, וכיום הוא עוסק בהדרכת תיירים ועולי רגל הבאים לביקור בארץ ולהדרכת תלמידי בית ספר. מורה דרך בישראל עובר הכשרה ועומד בבחינות של משרד התיירות. הוא חייב לשאת תעודת "מורה דרך" תקפה מטעם משרד התיירות. מורי הדרך נדרשים לעבור השתלמויות דו-שנתיות המהוות תנאי לחידוש הרישיון. כמו במדינות רבות בעולם, קבוצות תיירים חייבות בהדרכה של מורי דרך מקומיים. החוק קובע כי "לא תעסיק סוכנות לנסיעות, לנופש ותיירות פנים, ומשרדים לתיור, מורה דרך אלא אם כן הוא בעל רישיון תקף לשמש מורה דרך". יוצא דופן לחוק זה הן קבוצות של תיירים המוגדרים כ"צליינים" - אלה מודרכים על ידי מוריהם הרוחניים ומסיירים במקומות הקדושים לנצרות. אף על פי כן, חלה במקרה זה בעיה משפטית, היות שהקבוצה של אותו רועה רוחני או כומר מחויבת, בכל זאת, לשכור מורה דרך מוסמך. וזאת על פי תקנות התיירות התשכ"ז.

בישראל מחולקים מורי הדרך לשתי קבוצות: אלה המדריכים תלמידים במערכת החינוך ומקבלים רישוי מטעם משרד החינוך, נקראים מדריכי טיולים במערכת החינוך ("תו תקן"), ואלו המדריכים מבוגרים ותיירים ומקבלים רישיון מטעם משרד התיירות, נקראים מורי דרך.

החוק בישראל קובע כי רישיון מורה דרך יינתן לאדם אם התקיימו בו תנאים אלה:

  • הוא תושב ישראל;
  • מלאו לו 21 שנים;
  • אין לגביו רישום במרשם הפלילי על עבירה שיש עמה קלון;
  • לפחות 12 שנות לימוד;
  • עמד בבחינות לפי תקנות אלה.

ניתן לשלול את הרישיון במקרים הבאים:

  • אם בעת מילוי תפקידו כמורה דרך יעץ, כיוון או הניע אדם כל שהוא לעסק שאיננו מוגדר כעסק למכירת טובין ומתן שירותים לתיירים, " בנסיבות שלהנחת דעתו של הממונה, היה בהן כדי להעדיף שלא כהלכה עסק שאינו נושא אישור על פני זה הנושא אישור".
  • אם עשה מעשה או מחדל אשר אינו הולם את הרשאתו החוקית כמורה דרך.

הכשרת מורי דרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הלימודים למורי הדרך נקבעת על ידי משרד התיירות, והלימודים בפועל מבוצעים על ידי מוסדות פרטיים (לעיתים מחלקה ללימודי חוץ של מוסד אקדמי) המקבלים הרשאה לכך מטעם משרד התיירות. במקרים אחדים, הוראת מורי הדרך נעשית לצד השתלמות מקבילה ל"מלווי קבוצות" לטיולי חו"ל. תוכנית הלימודים כללה בעבר כ-83 ימים בהם יש לסייר בארץ, ועוד כ-600 שעות עיוניות במגוון נושאים והקורס נמשך בערך כשנתיים, החל משנת 2019 אורך ההכשרה התקצר לשנה ו-3 חודשים.

תוכנית הלימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה המקצוע כוללת לרוב שני תחומים עיקריים:

  1. לימודי ידיעת ארץ ישראל בתחומים מגוונים, כגון ארכאולוגיה, היסטוריה כללית והיסטוריה של ארץ ישראל, דתות, גאוגרפיה, אמנות, החי בארץ ישראל והצומח בארץ ישראל, גאולוגיה וגאומורפולוגיה, אדריכלות ואקטואליה ישראלית
  2. לימודי תיירות, המקנים מיומנות מקצועית להדרכת קבוצות: טכניקות מסירה, ניהול סיורים, ארגון והנהגה, בטיחות ועזרה ראשונה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]