מוקשים באנגולה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
בעקבות סכסוכים צבאיים שנמשכו יותר מ-40 שנה, בכללם מלחמת העצמאות של אנגולה (אנ') (1961–1974) ומלחמת האזרחים באנגולה (1975–2002), נוצרה באנגולה בעיית מוקשים, שמהווים סכנה לבריאותם ולחייהם של בני אדם ובעלי חיים עד היום וכן מהווים מטרד סביבתי שמונע פיתוח חקלאות ובנייה ואת חופש התנועה של אזרחי המדינה, במיוחד באזורים כפריים.[1] סקר של ממשלת אנגולה שנערך בשנת 2014 מצא שכ-88,000 אנשים חיים באנגולה עם פציעות שקשורות למוקשים הפזורים במדינה, אך ארגונים בין-לאומיים העריכו שהמספר האמיתי של הנפגעים עשוי להיות גבוה בהרבה.[2]
אנגולה חתמה בשנת 1997 ואישררה בשנת 2002 את אמנת אוטווה, שאוסרת על שימוש במוקשים נגד אדם, אגירתם וייצורם, ומחייבת את פינויים והשמדתם.[3] היות שהצדדים הלוחמים לא השאירו אחריהם מפות של שדות המוקדים שהניחו, קשה להעריך בדיוק את תפוצת המוקשים במדינה. מאמצים בין-לאומיים לפינוי מוקשים, שכוללים שיתוף פעולה בין מדינות ממנות ולארגונים לא-ממשלתיים, התמשכו מאז 1994 באיטיות. דו"ח מ-2017 של הקמפיין לעולם חופשי ממוקשים עד שנת 2025 התייחס לאנגולה כ"אייקון של האמנה", אך העיר שהמאמצים לפינוי מוקשים במדינה דעכו והמימון ירד בכ-90% בעשור שקדם לדו"ח.[4] עם זאת, המאמצים הואצו בשנים מייד לאחר יציאת הדו"ח. על פי נתונים של ארגון Mines Advisory Group (MAG), ב-2023 עדיין קיימים במדינה יותר מ-1,100 אזורים שידועים או חשודים כשדות מוקשים, המשתרעים על שטח כ-73 קמ"ר ומכילים מיליוני מוקשים.[5] חלק ניכר מהמאצים מושקע בעריכת סקרים, שמצד אחד עוזרים באיתור שדות מוקשים ופינויים, ומצד שני מסייעים להסרה של אזורים מרשימת האזורים החשודים כשדות מוקשים, על פי דיווחים שבעבר היו לעיתים קרובות מוגזמים.[6] על פי דו"ח של ארגון Mines Action Review משנת 2022, בשנים 2017–2020 "שוחררו" 150 קמ"ר מרשימת האזורים החשודים כשדות מוקדים – כ-90% מתוכם כתוצאה מסקרים חדשים שתיקנו נתונים מנופחים מהעבר. בשנת 2021 פונו 14 קמ"ר, מתוכם כ-4 קמ"ר כתוצאה מסילוק מוקשים ממשי והיתר כתוצאה מתיקון נתונים באמצעות סקרים.[7]
הנחת מוקשים באנגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת האזרחים באנגולה
אנגולה הייתה במצב של מלחמה לאורך רוב החצי השני של המאה ה-20, החל משנת 1961 ועד שנת 2002. השימוש הראשון במוקשים נעשה ב-1961, במהלך מלחמת העצמאות מפורטוגל. הגרילות שנלחמו בשנות ה-60 – חזית השחרור הלאומי של אנגולה (FNLA), האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה (להלן "האיחוד") ובמיוחד התנועה העממית לשחרור אנגולה (MPLA) – השתמשו במוקשים באופן נרחב יותר החל מ-1968, בין השאר בעקבות תמיכה חיצונית שקיבלו ממדינות מעורבות. בתחילת שנות ה-70 הפורטוגלים השתמשו במוקשים לאורך הגבול עם זמביה, על מנת לעכב את כוחות ה-MPLA.[8]
מלחמת האזרחים התעצמה בסוף שנות ה-80. בשנים 1987–1988, במהלך הקרב על קוויטו קונוולה (אנ'), הכוחות הדרום-אפריקאים הניחו מוקשים רבים וכן יצרו שדות מוקשים "מדומים", שהקשו לאחר מכן על מאממצי הסילוק. לאחר הקרב נעשו מאמצים מוגברים להשגת שלום, שבשלו לכדי הסכם שלום במאי 1991 (Bicesse Accords). הסכם זה קרס ב-1992, ולאחריו הגיע שלב נוסף במלחמה שבמהלכו נעשה שימוש מוגבר במוקשים. הן האיחוד והן הממשלה הניחו מוקשים במטרה למנוע שימוש בכבישים וגשרים. בנוסף, הממשלה הקיפה ערים ועיירות בשדות מוקשים הגנתיים, והאיחוד הניח בקצותיהם שדות מוקשים נוספים במטרה למנוע מעבר של מזון ואספקה לתוך הערים.[8]
באוקטובר 1994 נחתם פרוטוקול לוסקה (על שם בירת זמביה בה הוא נחתם) שנועד להתחיל בהליך פיוס, להביא לפירוק האיחוד מנשקו ולהביא בסיכומו של דבר להסכם שלום. בחלק מההסכם, הצדדים הסכימו להפסיק את השימוש במוקשים ולהתחיל במאמצים לסילוקם, בסיוע האו"ם, והאיחוד התחייב להעביר לממשלה מידע לגבי מיקום שדות המוקשים.[9] למרות ההסכם, המשיכו הצדדים להניח מוקשים. בנוסף לממשלה ולאיחוד, ארגוני פשע פרטיים הניחו גם כן מוקשים. החלטה 1008 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבלה פה אחד באוגוסט 1985, קראה לצדדים לכבד את הפרוטוקול והגדישה במיוחד את הצורך בפינוי מוקשים.[10] דיווחים על שדות מוקשים חדשים המשיכו גם בשנים 1997–1998.[8]
הקף ופיזור שדות המוקשים באנגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקושי למפות ולאתר את המקומות בהם הונחו מוקשים הוא אחד הגורמים לעיכוב בפינוי המוקשים במדינה ולקושי למנוע נפגעים. ההערכות הראשוניות של האו"ם בשנות ה-90, לפיהן 10–15 מיליון מוקשים פזורים ברחבי במדינה התבררו כמוגזמות. ב-1995, "ארגון הסיוע של העם הנורווגי" (NPA) נשכר על ידי האו"ם כדי לבצע סקר של פיזור המוקשים במדינה. הסקר הושלם באזורים שכוללים כ-80% מאוכלוסיית המדינה,[8] לפני שהופסק ב-1998 בעקבות התחדשות הלחימה.[11] עם זאת, גם סקר זה לא היה מדויק.
בשנת 2005 נעשה סקר נוסף, ובשנת 2017, בעקבות בקשה של אנגולה להארכה בביצוע חובותיה הכלולות באמנת אוטווה, בוצע סקר נוסף שאפשר להפחית משמעותית את כמות השטח שחשוד כממוקש, מ-221.4 ל-149.51 קמ"ר. בשנת 2019 בוצע סקר נוסף בכל הפרובינציות של אנגולה, ובעקבותיו ירד השטח שידוע או חשוד כממוקש ל-88.02 קמ"ר באותה שנה.[12] פעילות נוספת של סקירה וסילוק מוקשים הפחיתה נתון זה ל-73 קמ"ר, נכון לשנת 2023.[5]
נזקים והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוקשים באנגולה גורמים בכל שנה לעשרות פציעות והרוגים. בנוסף, הם יוצרים נזק כלכלי בכך שהם מפריעים לפעולות פיתוח, בנייה וחקלאות. למוקשים השפעה שלילית גם על הסביבה ועל בעלי חיים.
פציעות והרוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הנפגעים ממוקשים באנגולה לא ידוע במדויק. לא קיים איסוף נתונים לאומי בנושא וארגוני סיוע סבורים שמקרים רבים כלל אינם מדווחים. בשנת 2014 ערכה הממשלה מפקד אוכלוסין, שבעקבותיו הוערך כי מספר האנשים שחיים במדינה עם נכויות כתוצאה מפיצוץ מוקשים הוא 88,716. ארגון Landmine Monitor העריך שבשנים 2008–2019 נהרגו או נפצעו בין 60,000 ל-88,000 אנגולים. ארגון HALO פרסם בשנת 2017 דו"ח שבמסגרתו זוהו 1,615 נפגעים מ-815 מקרים. מהסקירה עולה שמוקשים נגד כלי רכב היו גורם עיקרי לפציעות ולמוות. בנוסף, מהסקירה עלה שבשנים 2002 ו-2003, בהם חזרו אנגולים רבים לביתם לאחר תום מלחמת האזרחים, מספר הנפגעים היה גבוה במיוחד. בכל שנה ממשיכים להיפצע ולההרג עשרות אנשים. בשנת 2019 לבדה נפגעו 76 אנשים, מתוכם 26 הרוגים, 34 פצועים ו-16 שמצבם לא ידוע.[12]
נזק כלכלי וחברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2017 דיווחה ממשלת אנגולה (במסגרת בקשתה לדחיית המועד לבחינת עמידתה בתנאי האמנה) שבעיית המוקשים גורמת לנזקים כלכליים למדינה ולקהילות החיות בתוכה. בין השאר ציינה הממשלה קשיים בפיתוח שטחים המיועדים לחקלאות, בנייה, תיירות ומכרות.[13] מחקר של המרכז הבין-לאומי לפינוי הומניטרי של מוקשים בז'נבה, המרכז למנהיגות אפריקאית בקינגס קולג' לונדון והמכון הבין-לאומי לחקר השלום בסטוקהולם מצא שלמוקשים יש השפעה שלילית משמעותית על הביטחון הכלכלי של קהילות שתלויות בחקלאות ושפינוי מוקשים הוביל ישירות לפיתוח חקלאי של קרקעות במדינה, מה שתורם לביטחון התזונתי של הקהילות. המחקר מצא גם שקיומם של מוקשים מפריע לפיתוח ושימוש בתשתיות, אם כי פינוי המוקשים לא הוביל מיידית לשיפור בתשתיות, שתלוי בהשקעה נוספת. המחקר ניסה, ללא הצלחה משמעותית, לבודד את ההשפעה של מוקשים מסוגים שונים.[14]
המוקשים פוגעים בחופש התנועה של תושבי אנגולה, במיוחד באזורים כפריים, ובמקרים מסוימים הם מונעים גישה לשרותים חיוניים כגון שרותי בריאות וחינוך, ומעכבים גישה למוקדים כלכליים.[15]
בשל החוסר בתשתיות קשה למצוא נתונים על היקף הנזק שגרמו המוקשים לסביבה, אך דו"ח של מחלקת המדינה האמריקאית, מעריך כי בשנת 1993, בעקבות הסלמה בלחימה, פחת הקציר באנגולה כ-30%. כלכלת אנגולה נפגעה באופן חמור כתוצאה מן המוקשים, כאשר מרבית הדרכים והגשרים נפגעו או נהרסו מן המוקשים והעבודות הציבוריות הופסקו. פגיעה זו הובילה להפחתת התנועה בתוך המדינה בעבור כל אותם אנשים שאינם בעלי גישה לתחבורה אווירית. מסילת הרכבת "בנגולה" מוקשה בצורה כה קשה עד שהוצאה מכלל שימוש. זוהי המסילה היחידה של אנגולה, ששימשה אותה ואת שכנותיה, זאיר וזמביה, כנתיב תחבורה מרכזי ומשמעותי לייצוא סחורות לעולם הרחב. כל הגורמים המגבילים הללו שנגרמו כתוצאה מן המוקשים, מפחיתים באופן משמעותי את יכולתה של אנגולה למשוך משקיעים זרים ולשקם ולהמריץ את הכלכלה והמסחר.
נזקים סביבתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שדות מוקשים, שקיימים גם בשמורות ובפארקים לאומיים, והם מהווים סכנה לבעלי חיים ולבני אדם, וכן מקשים על פיתוח תיירות סביבם. [16] המלחמות באנגולה פגעו קשות באוכלוסיית חיות הבר במדינה (כולל אוכלוסיית הפילים שהצטמצמה מאוד ואוכלוסיית האריות שכמעט נמחקה), והמוקשים שנותרו אחריהן ממשיכים לפגוע בחיות.[17] עם זאת, קיימים גם דיווחים על כך שפילים שנותרו באנגולה למדו כיצד לזהות מוקשים ולהימנע מהם.[18][19]
פינוי מוקשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסיונות פינוי מוקשים ראשוניים החלו לאחר יחתימת הסכם השלום (שכשל) במאי 1991. בשלב זה מרבית העיסוק בנושא נעשה על ידי הצדדים הלוחמים עצמם, והם התמקדו בפינוי מוקשים מאזורים מיושבים, דרכים ומסילות רכבת. מאמצים אלה קיבלו תמיכה מוגבלת מבריטניה ודרום אפריקה, אך הם לא היו מקצועיים והם פסקו לאחר זמן קצר עם התחדשות הלחימה. הארגון ההומניטרי הגרמני Cap Anamur החל לפעול ב-1992 ולטענתו פינה עשרות אלפי מוקשים עד 1994, אך לא קיים תיעוד ברור של עבודתו.[11]
הניסיונות למיפוי שדות המוקשים במדינה ולפינוי מוקשים התעצמו ב-1994, לאחר החתימה על פרוטוקול לוסקה. האומות המאוחדות, באמצעות כוח שמירת השלום שהוקם מחדש (UNAVM III) וגופים נוספים ניסו להתחיל בפעולות. גם ממשלת אנגולה הקימה גוף לטיפול בנושא (INAROEE). לארגוני האו"ם ולממשלה לא היו יכולות פינוי מוקשים באופן עצמאי, והאו"ם שכר לשם כך חברה דרום-אפריקאית (Mechem, כיום חלק מ-Denel (אנ')), שהחלה לפעול בינואר 1996. החברה פינתה 4,000 ק"מ של דרכים. בשנים 1994 ו-1995 הצטרפו למאמץ מספר ארגונים הומניטריים לא ממשלתיים, שעדיין פעילים באנגולה נכון ל-2023: MAG (אנ') הבריטי, Halo Trust (אנ'), ו-NPA הנורווגי. האו"ם, הממשלה והארגונים הלא-ממשלתיים שיתפו פעולה בהקמת בית ספר לפינוי מוקשים ובעריכת סקרים לזיהוי שדות מוקשים. עם זאת, הפעולות לא היו יעילות, והאו"ם ספג ביקורת רבה על חובר מוכנותו לביצוע המשימה. גם הארגון הממשלתי ספג ביקורת על פעילותו, ותפקודו המקביל כרגולטור וכקבלן ביצוע נתפס כחיסרון משמעותי.[8][11]
בינואר 1997 הנסיכה דיאנה הגיעה לביקור באנגולה, שבמהלכו היא נפגשה עם פעילים של Halo Trust, הצטלמה כשהיא הולכת בשדה מוקשים ונפגשה עם ניצולים מפגיעות מוקשים. האירוע משך תשומת לב ציבורית רבה לצורך במימון פעילות לפינוי מוקשים ולאיסור על שימוש במוקשים (אמנת אוטווה נפתחה לחתימה כחצי שנה לאחר מכן).[20]
ב-2001, בעקבות הביקורת על תפקוד INAROEE בשנות ה-90, הקימה ממשלת אנגולה את המועצה הלאומית לפינוי מוקשים (CNIDAH) שמשמשת מאז כגוף הרגולוטורי המרכזי במאמצים לטיפול בבעיה וכמרכז ליצירת שיתוף פעולה בין הארגונים השונים שפועלים במדינה. האו"ם תומך בגוף זה והחל להעביר לו תקציבים ב-2003.[11]
ניסיונות הפינוי של שדות המוקשים נתקלו בקשיים רבים, בעיקר בשל העדר מיפוי שלהם. תמר גולן, שגרירת ישראל באנגולה לשעבר, סייעה כמומחית מטעם האו"ם בכינון הוועדה האנגולית הלאומית ללוחמה במוקשים. לדבריה "לא ניתן היה לנקות את השטח עם מכונות כבדות ומתוחכמות, משום שהפריסה הייתה פראית והגשם הכבד, 3,000 מ"מ בשנה, גרם לסחף גדול. לכן נעשה שימוש בשיטות הישנות של כלבים ומכשירי גילוי מתכות. העלות הכספית הייתה כבדה מאד". על אף המאמצים הרבים נותרו יותר מ-240 קמ"ר במדינה כמסומנים כשדות מוקשים.
בשנת 2007 נעשה ניסיון למפות את שדות המוקשים. מסקנות המיפוי היו שהמוקשים מעמידים בסיכון מיידי שניים עד ארבעה מיליון תושבים, וזאת משום שהם פזורים בקרבת אזורי מגורים. מרבית התקציבים לסילוק המוקשים באנגולה הגיעו מחברות היהלומים המערביות, שביקשו לכרות יהלומים בשטחים הממוקשים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Angola, Freedom in the World Report 2023, Freedom House
- ^ Fernando Duarte, Angola landmines: The women hunting for explosives left from civil war, BBC News, April 4 2023
- ^ Convention on the Prohibition of the Use, Stockpiling, Production and Transfer of Anti-Personnel Mines and on their Destruction, United Nations website
- ^ Landmine Free 2025 Report, HALO Trust, published December 2017
- ^ 1 2 Angola, MAG International
- ^ Why does Angola report such a high level of landmine contamination?, Land Mines Africa, March 2014
- ^ "Angola", Clearing the Landmines 2025 Report, Mines Action Review, p. 3
- ^ 1 2 3 4 5 Angola, International Campaign to Ban Landmines and Landmine Monitor
- ^ פרוטוקול לוסקה, חלק II סעיף 1.34, באתר האו"ם (באנגלית)
- ^ החלטה 1008 של מועצת הביטחון של האו"ם, סעיף 4, באתר האו"ם (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Geneva International Centre for Humanitarian Demining (GICHD), "A Study of the Role of Survey in Mine Action, March 2006, pp. 32-34
- ^ 1 2 Angola, Landmine and Cluster Munition Monitor, February 10, 2021
- ^ Second Article 5 Extension Request to the Ottawa Mine Ban Treaty, submitted by the National Intersectorial Commission for Demining and Humanitarian Assistance, March 31 2017, p. 19
- ^ The Socio-Economic Impact of Anti-Vehicle Mines in Angola, 2019
- ^ Éva Hegedűs, "Geopolitics and Geoeconomics in Funding Humanitarian Mine Action: The Case of Angola, Insights Into Regional Development 4(4) (2022), p. 171
- ^ Lenin Ndebele, "Four years of restoring one of Angola's wildlife sanctuaries, News24, March 14, 2023
- ^ Tommy Trenchard, "A lethal legacy of landmines in Angola, Geographical, November 28, 2022
- ^ James MacDonald, "To Find Forgotten Land Mines, Researchers Look To Elephants, Jstor Daily, August 12, 2015
- ^ When Detecting Land Mines, The Nose Knows — Or, In This Case, The Trunk, NPR, July 25, 2015
- ^ Suyin Haynes, Prince Harry Is Honoring His Mother's Work in Angola. Here's What to Know About Princess Diana's Landmines Walk, Time, September 23, 2019