מוקצה מחמת חסרון כיס
בהלכות שבת, מוקצה מחמת חיסרון כיס, הוא אחד מסוגי המוקצה האוסרים בטלטול בשבת, ופירושו הוא חפץ שמחמת ערכו היקר האדם מייחד לו מקום מסוים, ואסרו חז"ל לטלטל חפץ זה בשבת וביום טוב.
מוקצה זה הוא החמור מבין סוגי המוקצה.
מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוקצה מחמת חסרון כיס נזכר בתלמוד במסכת שבת[1]. במשנה הובא בשם רבי יוסי שמותר לטלטל את כל הכלים בשבת מלבד מסר הגדול ויתד של מחרישה, והטעם לכך הוא שכלים אלו יקרים ואדם מקצה אותם ומייחד להם מקום.
בגמרא הוסיפו עוד סוגי כלים שנכללים במוקצה זה: רב נחמן הוסיף גם 'אוכלא דקצרי'. לדעת רש"י הכוונה לנפה של נחושת שהיו משתמשים בה הכובסים כדי לזלף מים על הבגדים, או שמניחים תחתיו מוגמר ובתוכו בגדים על מנת שיקבלו ריח.
אביי הוסיף עוד שלושה כלים – 'חרבא דאושכפי', 'סכינא דאשכבתא' ו'חצינא דנגרי'. בפירוש מהותם של שלושה כלים אלו נחלקו הראשונים. לדעת רש"י מדובר בסוגי סכינים שונים המשמשים לרצענות וכדומה, אך לדעת תוספות מדובר בסכין של שוחטים שהשוחט מקפיד עליה שלא תיפגם. בפירוש הרא"ש הוסיף גם סכין של מילה ואזמל של ספרים וסכין של סופרים, מאחר שבכל הסכינים האלו, אדם מקפיד שלא ייעשה בהם שימוש אחר מלבד השימוש הרגיל לו[2]. הרמב"ם כתב[3] שכל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו כלומר, כלי שמקפידים עליו ולא עושים בו שימוש סתמי הוא מקוצה מחמת חסרון כיס.
גדר המוקצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסכת שבת[1] מכנה הגמרא את סיבת האיסור ”דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום”, ורש"י מפרש "דקפיד עלייהו" - האומן שלא יתלכלכו ושלא יתעקמו. מייחד להם מקום - מקצה להן בידיים. עיקר הדין הוא במקרה שמקפיד עליהם. וממה שכתבו בגמרא מייחד להו מקום, יש לפרש, שהקצאת מוקצה מחמת חיסרון כיס היא כאשר ההקצאה נעשית על ידי שמייחד מקום מיוחד לכלי היקר[4], אך העיקר היא ההקפדה ולא יחוד המקום.
הסיבה לחומרה המיוחדת של מוקצה זה, הוא מפני שהקצאתו של הדבר משימוש האדם, נעשית מרצונו ודעתו של האדם, בכך שהקצה אותם ודחה אותם מלהשתמש בהם, בניגוד למוקצה מחמת איסור - שההקצאה נעשית בעל כורחו מחמת האיסור השתמשות, ובניגוד למוקצה מחמת גופו - שהוקצה מחמת שאינו ראוי לשימוש, אך גם לא הוקצה מלכתחילה על ידי האדם[5].
כלי שמלאכתו להיתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוקצה מחמת חסרון כיס הוא דווקא בדבר שמלאכתו היא דבר האסור בשבת (כלי שמלאכתו לאיסור), וכיון שהחפץ מוקצה למלאכה זו, אסרו חז"ל להשתמש בו אפילו לצורך מלאכת היתר בשבת (כלי שמלאכתו להיתר). אבל כלי שעומד למלאכה שמותרת בשבת כגון גביע יקר ערך, אף שהוא יכול להיות מוקצה רק לזמנים מיוחדים, מכל מקום אינו נחשב מחמת זה כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואכן הדוגמאות המובאות בפוסקים[6] ובשולחן ערוך ורמב"ם, הם של חפצים העומדים לשימוש האסור בשבת, כמו סכין של שחיטה ושל ברית מילה, וכן גם פסק החזון איש בפשטות[7]. ישנם גם כלים שמלאכתם להיתר שיכולים להיות מוקצה מחמת גופו אם למשל הם מיועדים למסחר ולא לשימוש[8]
כלי שאינו מיועד לטלטול כלל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשנה ברורה[9] פוסק שכלי שמחמת מחירו הגבוה מקפידים שלא לטלטלו כלל, הוא מוקצה מחמת חיסרון כיס גם אם נועד לשימוש שאינו אסור בשבת.
רבי מאיר ברנסדורפר[10] מסביר שאף לדעות שבכלי המיועד למלאכת היתר אין איסור מחמת חסרון כיס, אך כאן מאחר שהכלי אינו עומד כלל לטלטול אף למלאכת היתר, נחשב הכלי כמוקצה מחמת חסרון כיס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "מוקצה מחמת חסרון כיס", באתר ויקיסוגיה
- שיעור בנושא באתר "עולמות - תוכנית לימוד בעיון"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ג, עמוד ב'
- ^ פסקי הרא"ש על שבת, פרק י"ז, סימן ד'
- ^ רמב"ם, זמנים, כ"ה, ט
- ^ רבי בנימין יהושע זילבר, שו"ת אז נדברו חלק י"א.
- ^ בית יוסף סימן ש"ח.
- ^ בשולחן ערוך הרב סימן ש"ח סעיף ג'
- ^ סימן מ"ג ס"ק י"ז, ועל פי המבואר בקנה בושם שם.
- ^ משנה תורה שבת כ"ה ט, רמ"א על שולחן ערוך אורח חיים ש"ח א
- ^ שם ס"ק ז'
- ^ קנה בושם שם.