מועצת אירופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בארגון בינלאומי של 46 מדינות אירופיות. אם התכוונתם לגוף הפוליטי העליון באיחוד האירופי, המורכב מראשי מדינות האיחוד, ראו המועצה האירופית. לבית העליון של האיחוד האירופי, המכונה גם "מועצת השרים", ראו מועצת האיחוד האירופי.
מועצת אירופה
Council of Europe
Conseil de l'Europe
שפה רשמית אנגלית, צרפתית
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון ארמון אירופה, שטרסבורג, צרפת
חברים 46 מדינות
מזכיר כללי מריה פייצ'ינוביץ' בוריץ'
תקופת הפעילות 5 במאי 1949 – הווה (75 שנים)
coe.int
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מועצת אירופה (באנגלית: Council of Europe; בראשי תיבות: CoE; בצרפתית: Conseil de l'Europe) היא ארגון בינלאומי שמטרתו לשמור על זכויות האדם, דמוקרטיה[1] ושלטון החוק באירופה.[2] המועצה נוסדה בשנת 1949, וחברות בה 46 מדינות עם אוכלוסייה של כ-675 מיליון איש נכון לשנת 2023. היא פועלת עם תקציב שנתי של יותר מ-600 מיליון אירו.[3]

הארגון נבדל מהאיחוד האירופי, למרות שלעיתים אנשים מבלבלים בין שני הארגונים, בין השאר משום שהאיחוד אימץ את הדגל האירופי המקורי, שתוכנן עבור מועצת אירופה בשנת 1955,[4] כמו גם את המנון אירופה.[5] אף מדינה מעולם לא הצטרפה לאיחוד האירופי מבלי שהשתייכה תחילה למועצת אירופה.[6]

כארגון בינלאומי, מועצת אירופה אינה יכולה לחוקק חוקים מחייבים, אך יש לה את היכולת לפעול לאכיפת הסכמים בינלאומיים, אליהם הגיעו המדינות החברות בנושאים שונים. הגוף הידוע ביותר של המועצה הוא בית הדין האירופי לזכויות אדם, הפועל על בסיס האמנה האירופית לזכויות אדם משנת 1953.

שני הגופים הסטטוטוריים של המועצה הם ועדת השרים, המורכבת משרי החוץ של כל המדינות החברות, והאסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה, המורכבת מחברי הפרלמנטים הלאומיים של המדינות החברות.[7] הנציבות לזכויות אדם הוא מוסד בתוך מועצת אירופה, ומטרתו לקדם מודעות וכיבוד זכויות אדם בתוך המדינות החברות. המזכיר הכללי של המועצה עומד בראש מזכירות הנציבות. גופים מרכזיים אחרים של המועצה כוללים את המנהלת האירופית לאיכות התרופות והטיפול הבריאותי ואת המצפה האורקולי האירופי.[8]

המטה של מועצת אירופה, כמו גם בית הדין שלה לזכויות אדם, ממוקם בשטרסבורג שבצרפת. המועצה משתמשת באנגלית ובצרפתית בתור שתי השפות הרשמיות שלה. אולם, ועדת השרים, האספה הפרלמנטרית והקונגרס של מועצת אירופה משתמשים גם בגרמנית ובאיטלקית בחלק מעבודתם.[9]

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 1(א) לתקנון קובע כי "מטרת מועצת אירופה היא להשיג אחדות גדולה יותר בין חברותיה לצורך שמירה והגשמה של האידיאלים והעקרונות שהם מורשתם המשותפת ולהקל על התקדמותם הכלכלית והחברתית".[10] החברות פתוחה לכל מדינות אירופה השואפות להרמוניה, שיתוף פעולה, ממשל תקין וזכויות אדם, המקבלות את עיקרון שלטון החוק ומסוגלות ומוכנות להבטיח דמוקרטיה, זכויות אדם בסיסיות וחירויות. בעוד שהמדינות החברות באיחוד האירופי מעבירות חלק מסמכויות החקיקה והביצוע הלאומיות שלהן לנציבות האירופית ולפרלמנט האירופי, המדינות החברות במועצת אירופה שומרות על ריבונותן, אך מתחייבות באמצעות אמנות (משפט בינלאומי פומבי) ומשתפות פעולה בנושא הבסיס של ערכים משותפים והחלטות פוליטיות משותפות. האמנות וההחלטות הללו מפותחות על ידי המדינות החברות בשיתוף פעולה במועצת אירופה. שני הארגונים מתפקדים כמעגלים מרכזיים סביב היסודות המשותפים לשיתוף פעולה והרמוניה אירופיים, כאשר מועצת אירופה היא המעגל הרחב יותר מבחינה גאוגרפית. ניתן לראות את האיחוד האירופי כמעגל קטן יותר עם רמת אינטגרציה גבוהה בהרבה באמצעות העברת סמכויות מהרמה הלאומית לרמת האיחוד האירופי. "מועצת אירופה והאיחוד האירופי: תפקידים שונים, ערכים משותפים".[11] אמנות מועצת אירופה פתוחות לחתימה גם למדינות שאינן חברות, ובכך מאפשרות שיתוף פעולה שווה עם מדינות מחוץ לאירופה.

אחת האמנות המפורסמות ביותר של מועצת אירופה היא האמנה האירופית לזכויות אדם, שאומצה בשנת 1950 בעקבות דו"ח של האספה הפרלמנטרית של המועצה, ובעקבותיה של "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" של האומות המאוחדות.[12] האמנה הקימה את בית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג. בית הדין מפקח על קיום האמנה האירופית לזכויות אדם ומתפקד כבית המשפט העליון באירופה. לבית דין זה, האירופיים יכולים להביא תיקים אם הם סבורים שמדינה חברה הפרה את זכויותיהם וחירויות היסוד שלהם.

בין האמנות וההסכמים השונים שאומצו על ידי מועצת אירופה הם:[13]

  • האמנה האירופית לזכויות אדם
  • הוועדה למניעת עינויים, הנציגות האירופית נגד גזענות וחוסר סובלנות
  • אמנת מועצת אירופה בדבר פעולה נגד סחר בבני אדם
  • האמנה האירופית להגנה על ילדים מפני ניצול והתעללות מינית
  • אמנת איסטנבול
  • זכויות חברתיות על פי האמנה החברתית האירופית
  • האמנה האירופית לשלטון עצמי מקומי המבטיח את העצמאות הפוליטית, המנהלית והפיננסית של הרשויות המקומיות
  • זכויות לשוניות במסגרת האמנה האירופית לשפות אזוריות או שפות מיעוטים
  • זכויות מיעוטים על פי אמנת המסגרת להגנה על מיעוטים לאומיים
  • חופש התקשורת על פי סעיף 10 של האמנה האירופית לזכויות אדם והאמנה האירופית לטלוויזיה חוצת גבולות
  • הגנה על הדמוקרטיה באמצעות בדיקה פרלמנטרית ופיקוח על בחירות על ידי האספה הפרלמנטרית שלה וכן סיוע ברפורמות דמוקרטיות, במיוחד על ידי ועדת ונציה
  • אמנות והחלטות רבות נוספות

מוסדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסדות של מועצת אירופה הם:

  • המזכיר הכללי, הנבחר לתקופת כהונה של חמש שנים על ידי האספה הפרלמנטרית של המועצה, ועומד בראש מזכירות מועצת אירופה. ת'ורביורן יאגלנד, ראש ממשלת נורווגיה לשעבר, נבחר למזכיר הכללי של מועצת אירופה ב-29 בספטמבר 2009.[14] ביוני 2014, הוא הפך למזכיר הכללי הראשון שנבחר מחדש, והחל את כהונתו השנייה בתפקיד ב-1 באוקטובר 2014.[15]
  • ועדת השרים, המורכבת משרי החוץ של כל 46 המדינות החברות המיוצגות על ידי הנציגים והשגרירים הקבועים שלהן המוסמכים למועצה.[16] נשיאות ועדת השרים מתקיימת במשך שישה חודשים על פי הסדר האלפביתי האנגלי (טורקיה מנובמבר 2010 עד מאי 2011, אוקראינה ממאי 2011 עד נובמבר 2011, הממלכה המאוחדת מנובמבר 2011 עד מאי 2012, אלבניה ממאי 2012 עד נובמבר 2012, אנדורה מנובמבר 2012 עד מאי 2013, ארמניה ממאי 2013 עד נובמבר 2013, אוסטריה מנובמבר 2013 עד מאי 2014 וכן הלאה).[17]
  • האספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה, הכוללת חברי פרלמנט לאומיים מכל המדינות החברות. תוך קבלת החלטות והמלצות לממשלות, האספה מקיימת דיאלוג עם מקבילתה הממשלתית, ועדת השרים, ולעיתים קרובות היא נחשבת ל"מנוע" של הארגון. המשלחות הפרלמנטריות הלאומיות לאספה חייבות לשקף את הקשת הפוליטית של הפרלמנט הלאומי שלהן, כלומר להכיל מפלגות ממשלה ואופוזיציה. האספה ממנה חברים כמדווחים בעלי המנדט להכין דוחות פרלמנטריים בנושאים ספציפיים. חבר הפרלמנט הבריטי דייוויד מקסוול פיף היה המדווח לניסוח האמנה האירופית לזכויות אדם. הדו"חות של דיק מרטי על מעצרים חשאיים וטיסות מסירה של ה-CIA באירופה הפכו מפורסמים למדי בשנים 2006 ו-2007. דו"חות אחרים של האספה סייעו, למשל, לביטול עונש המוות באירופה, והדגישו את המצב הפוליטי וזכויות האדם בצ'צ'ניה, וזיהו מי שהיה אחראי לאנשים שנעלמו בבלארוס, תוך תיעוד של איומים על חופש הביטוי בתקשורת ובנושאים רבים אחרים.[18]
  • קונגרס הרשויות המקומיות והאזוריות, אשר נוצר בשנת 1994 וכולל נציגים פוליטיים מרשויות מקומיות ואזוריות בכל המדינות החברות. המסמכים המשפיעים ביותר של מועצת אירופה בתחום זה הם האמנה האירופית לשלטון עצמי מקומי משנת 1985 ואמנת המתווה האירופית על שיתוף פעולה חוצה גבולות בין קהילות או רשויות טריטוריאליות משנת 1980.[19][20]
  • בית הדין האירופי לזכויות אדם, שנוצר במסגרת האמנה האירופית לזכויות אדם משנת 1950, מורכב משופט מכל מדינה חברה שנבחר לתקופת כהונה אחת, שאינה ניתנת לחידוש של תשע שנים על ידי האספה הפרלמנטרית, ובראשה עומד הנשיא הנבחר של בית הדין. נשיא בית הדין הנוכחי הוא גווידו ריימונדי מאיטליה. על פי הפרוטוקול האחרון מס' 14 לאמנה האירופית לזכויות אדם, בוצעו רפורמה וייעול הטיפול בתיק בבית הדין. אשרור פרוטוקול מס' 14 התעכב על ידי רוסיה במשך מספר שנים, שאשררה את הפרוטוקול רק בפברואר 2010.[21]
  • נציב זכויות האדם נבחר על ידי האספה הפרלמנטרית לתקופת כהונה של שש שנים שאינה ניתנת לחידוש, מאז ייסוד תפקיד זה בשנת 1999. מאז אפריל 2018, תפקיד זה מוחזק על ידי דוניה מייטוביץ' מבוסניה והרצגובינה.[22]
  • ועידת הארגונים הלא-ממשלתיים הבינלאומיים.[23] ארגונים לא ממשלתיים רשאים להשתתף בוועידת הארגונים הלא-ממשלתיים הבינלאומיים של המועצה. מאז החלטה (2003)8 שהתקבלה על ידי ועדת השרים ב-19 בנובמבר 2003, הם זוכים ל"מעמד השתתפותי".
  • המועצה המשותפת לנוער של מועצת אירופה.[24] ועדת ההיגוי האירופית (CDEJ) לנוער והמועצה המייעצת לנוער (CCJ) של המועצה יוצרים יחדיו את המועצה המשותפת לנוער. ה-CDEJ מפגישה נציגים של משרדים או גופים האחראים לענייני נוער מ-50 המדינות החברות באמנת התרבות האירופית. ה-CDEJ מטפחת שיתוף פעולה בין ממשלות במגזר הצעירים ומספקת מסגרת להשוואת מדיניות נוער לאומית, החלפת שיטות עבודה מומלצות וניסוח טקסטים קובעי תקן.[25] המועצה המייעצת לנוער כוללת 30 נציגים של ארגוני נוער ורשתות לא ממשלתיים. היא מספקת חוות דעת ותשומות מעמותות נוער על כל הפעילויות במגזר הנוער ומבטיחה מעורבות של צעירים בפעילויות אחרות של המועצה.
  • משרדי מידע של מועצת אירופה במדינות חברות רבות

כמו כן, מערכת המועצה כוללת גם מספר תבניות אוטונומיות למחצה המכונות "הסכמים חלקיים", שחלקם פתוחים גם למדינות שאינן חברות.

מדינות חברות, משקיפות ושותפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני תנאים עיקריים לחברות: גאוגרפי (סעיף 4 של אמנת מועצת אירופה מציין שהחברות פתוחה לכל מדינה "אירופית") ופוליטי (סעיף 3 של המדינות המבקשות חברות חייבות לקבל ערכים דמוקרטיים - "כל חברה של מועצת אירופה חייבת לקבל את עקרונות שלטון החוק וההנאה של כל האנשים הנמצאים תחת סמכותה מתוקף זכויות אדם וחירויות יסוד, ושיתוף פעולה בכנות וביעילות בהגשמת מטרת המועצה כמפורט בפרק א').[26]

מכיוון ש"אירופה" אינה מוגדרת במשפט הבינלאומי, ההגדרה של "אירופה" הייתה שאלה שחזרה על עצמה במהלך ההיסטוריה של המועצה. טורקיה התקבלה בשנת 1950, על אף היותה מדינה המשתרעת על שתי יבשות, ושוכנת בעיקר באסיה, עם חלק קטן יותר באירופה. בשנת 1994, האספה הפרלמנטרית אימצה את המלצה 1247, שאמרה כי הקבלה למועצה צריכה להיות "פתוחה עקרונית רק למדינות ששטחן הלאומי נמצא כולו או חלקו באירופה"; אולם מאוחר יותר, האספה הרחיבה את הזכאות להגשת בקשה ולהתקבלות גם עבור אזרבייג'ן, ארמניה, וגאורגיה.[27]

מדינות חברות ומשקיפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת אירופה נוסדה ב-5 במאי 1949 על ידי איטליה, אירלנד, בלגיה, דנמרק, הולנד, הממלכה המאוחדת, לוקסמבורג, נורווגיה, צרפת ושוודיה.[28] יוון מצטרפת למועצה שלושה חודשים לאחר מכן,[29] ובשנת 1950 איסלנד וטורקיה מצטרפות בהתאמה.[30][31] גרמניה המערבית והפרוטקטורט של הסאר (זארלנד) הצטרפו למועצת אירופה כחברים שותפים בשנת 1950. גרמניה המערבית הפכה לחברה מלאה בשנת 1951, וזארלנד חזרה בה מבקשתה לאחר שהתמזגה לגרמניה המערבית בעקבות משאל העם על מצב זארלנד בשנת 1955.[32] מאוחר יותר הצטרפו אוסטריה (1956), קפריסין (1961), שווייץ (1963), מלטה (1965) ופורטוגל (1976). ספרד הצטרפה בשנת 1977, כשנתיים לאחר מותו של הרודן פרנסיסקו פרנקו ומעבר המדינה לשלטון דמוקרטי.[33] הבאות שהצטרפו היו ליכטנשטיין (1978), סן מרינו (1988) ופינלנד (1989). לאחר נפילת הקומוניזם עם מהפכות 1989 והתפרקות ברית המועצות, הצטרפו המדינות הבאות: הונגריה (1990), פולין (1991), בולגריה (1992), אסטוניה (1993), ליטא (1993), סלובניה (1993), צ'כיה (1993), סלובקיה (1993), רומניה (1993), אנדורה (1994), לטביה (1995), מולדובה (1995), אלבניה (1995), אוקראינה (1995), הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר מקדוניה (1995) (ששמה שונה מאוחר יותר למקדוניה הצפונית), רוסיה (1996, גורשה ב-2022), קרואטיה (1996), גאורגיה (1999), ארמניה (2001), אזרבייג'ן (2001), בוסניה והרצגובינה (2002), סרביה ומונטנגרו (לימים, סרביה) (2003) ומונקו (2004). במועצה יש כעת 46 מדינות חברות, כאשר מונטנגרו (2007) היא האחרונה שהצטרפה.[34]

למרות שרוב חברות המועצה הן מדינות נוצריות מבחינה מורשתית ברובן, ישנן ארבע מדינות חברות בעלות רוב מוסלמי: בוסניה והרצגובינה, טורקיה, אלבניה ואזרבייג'ן.

המועצה העניקה לכמה מדינות מעמד המאפשר להן להשתתף בפעילויות שלה מבלי להיות חברות מלאות. ישנם שלושה סוגים של מעמדות שאינם חברות: חברה שותפה, אורחת מיוחדת ומשקיפה. מעמד "חברה שותפה" נוצר עבור מדינות הציר לשעבר שעדיין לא חזרו לריבונותן מאז תבוסתן במלחמת העולם השנייה. ככזה, הוא אינו בשימוש עוד, אם כי היו הצעות להפעילו מחדש כדי לאפשר השתתפות מוגברת של המדינות המשקיפות הנוכחיות. מעמד "אורחת מיוחדת" שימש כמעמד מעבר למדינות הסובייטיות לשעבר שביקשו להצטרף למועצה לאחר נפילת חומת ברלין ואינו נפוץ עוד. מעמד "משקיפה" מיועד למדינות שאינן אירופיות המקבלות את עקרון הדמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות האדם, ורוצות להשתתף ביוזמות המועצה. ארצות הברית הפכה למדינה משקיפה בשנת 1995.[35] נכון להיום, יחד עם ארצות הברית, הכס הקדוש, יפן, מקסיקו וקנדה הן מדינות משקיפות, בעוד ישראל היא משקיפה באספה הפרלמנטרית.[34]

פרישה, השעיה והרחקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקנון של מועצת אירופה קובע פרישה מרצון, השעיה בלתי רצונית והדרה של חברות. סעיף 8 לתקנון קובע כי ניתן להשעות כל חברה ש"הפרה באופן חמור" את סעיף 3 מזכויות הייצוג שלה, וכי ועדת השרים רשאית לבקש שחברה כזו תפרוש מהמועצה לפי סעיף 7. (החוק אכן לא [מגדיר את הביטוי "הפרה חמורה". לפי סעיף 8 של החוק, אם מדינה חברה לא תפרוש לפי הבקשה, הוועדה רשאית להפסיק את חברותה, בהתייעצות עם האספה הפרלמנטרית.[36]

המועצה השעתה את יוון בשנת 1967, לאחר הפיכה צבאית, והחונטה היוונית פרשה מממנה. יוון התקבלה מחדש למועצה בשנת 1974.[37]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Political Institutions in Europe, Josep M. Colomer

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מועצת אירופה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במועצה חברות גם מדינות עם משטר פחות דמוקרטי כגון אזרבייג'ן, טורקיה ורוסיה בעבר.
  2. ^ Profile: The Council of Europe, BBC, ‏11 בדצמבר 2010 (באנגלית)
  3. ^ Budget, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  4. ^ The European flag, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  5. ^ The European anthem, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  6. ^ Do not get confused, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  7. ^ Structure, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  8. ^ (עמוד הבית), באתר edqm.eu (האתר הרשמי של המנהלת האירופית לאיכות התרופות והטיפול הבריאותי) (באנגלית)
  9. ^ Headquarters and offices, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  10. ^ Details of Treaty No.001, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  11. ^ The Council of Europe and the European Union, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  12. ^ Universal Declaration of Human Rights, un.org (האתר הרשמי של האומות המאוחדות) (באנגלית)
  13. ^ Complete list of the Council of Europe's treaties, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  14. ^ Thorbjørn Jagland, regjeringen.no (האתר הרשמי של ממשלת נורווגיה) (באנגלית)
  15. ^ Jagland re-elected head of Council of Europe, POLITICO, ‏25 ביולי 2014 (באנגלית)
  16. ^ [https://www.nyulawglobal.org/globalex/Council_of_Europe.html History, Role, and Activities of the Council of Europe: Facts, Figures and Information Sources], nyulawglobal.org (באנגלית)
  17. ^ Chairmanship/Presidency, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  18. ^ Alleged secret detentions and unlawful inter-state transfers of detainees involving Council of Europe member states, assembly.coe.int (האתר הרשמי של האסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה) (באנגלית)
  19. ^ A European Assembly of local and regional elected representatives, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  20. ^ Origins and history, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  21. ^ Chart of signatures and ratifications of Treaty 194, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  22. ^ Commissioner for Human Rights, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  23. ^ Conference of INGOs, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  24. ^ About us, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  25. ^ European Steering Committee for Youth, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  26. ^ Statute of the Council of Europe London, 5.V.1949, rm.coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  27. ^ Council of Europe law: Towards a pan-European legal area, supremecourt.ge (באנגלית)
  28. ^ Statute of the Council of Europe is signed in London, 70.coe.int (באנגלית)
  29. ^ Greece – Member state, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  30. ^ Iceland – Member state, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  31. ^ Türkiye – Member state, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  32. ^ Federal Republic of Germany joins the Council of Europe, 70.coe.int (באנגלית)
  33. ^ Franco's Spain and the Council of Europe, cvce.eu (באנגלית)
  34. ^ 1 2 46 Member States, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  35. ^ United States // Observer, coe.int (האתר הרשמי של מועצת אירופה) (באנגלית)
  36. ^ SUSPENSION AND EXPULSION OF MEMBERS OF THE COUNCIL OF EUROPE: DIFFICULT DECISIONS IN TROUBLED TIMES, cambridge.org (באנגלית)
  37. ^ A Strategy for Greece: Democratization and European Integration, 1974-1975 , OpenEdition (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מועצת_אירופה&oldid=38410074"