מועצה אזורית חוף עזה

מועצה אזורית חוף עזה (מועצה אזורית)
סמל מועצה אזורית חוף עזה
סמל מועצה אזורית חוף עזה
סמל מועצה אזורית חוף עזה
דגל מועצה אזורית חוף עזה
דגל מועצה אזורית חוף עזה
דגל מועצה אזורית חוף עזה
מדינה ישראלישראל ישראל
יישובים במועצה האזורית 22
בירת המועצה האזורית
(והעיר הגדולה ביותר)
נוה דקלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד מאי 1979 עריכת הנתון בוויקינתונים
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
תאריך נטישה אוגוסט 2005 עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה
 ‑ במועצה האזורית 8,900 (2005)
קואורדינטות 31°21′18″N 34°16′28″E / 31.354975°N 34.27455278°E / 31.354975; 34.27455278 
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מועצה אזורית חוף עזה הייתה מועצה אזורית שהתקיימה באזור מישור החוף הדרומי בין מועצה אזורית חוף אשקלון לגבול ישראל-מצרים (באזור ציר פילדלפי) ורכזה תחתיה את היישובים היהודיים שהוקמו בשטחי רצועת עזה. המועצה פורקה במסגרת תוכנית ההתנתקות, במהלכה פונו כל יישובי המועצה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוונה להקים מועצה אזורית עבור יישובים ברצועת עזה וסיני עלתה עוד בראשית ימי הקמת היאחזויות הנח"ל באזור, אולם היא ירדה מהפרק לאחר שהובהר שמשרד הפנים לא יוכל לעבוד עם מועצה בשטחים ומשרד הביטחון לא רצה לשאת בעלויות[1]. המועצה האזורית הוקמה במאי 1979[2] על פי צו של מפקד אזור חבל עזה בצה"ל. בראש המועצה הועמד ראובן רוזנבלט ומזכיר המועצה היה צבי הנדל. במועצה הוכללו אז המושבים קטיף, גני טל ונצר חזני וכן מורג וכפר דרום[3]. בשנת 1988, הנדל נבחר לראש המועצה במקום רוזנבלט. בשנת 1996, עם בחירתו של הנדל לכנסת מטעם המפד"ל, נבחר אהרן (ארל'ה) צור לראשות המועצה. בשנת 2001 נבחר לראשות המועצה אבנר שמעוני, שכיהן בתפקידו עד לפירוק המועצה ב-2005.

כרבנים אזוריים כיהנו: הרב יגאל קמינצקי והרב יוסף אלנקווה.

המועצה פעלה עד קיץ 2005. בחוק יישום תוכנית ההתנתקות (התשס"ה – 2005) קבעה הכנסת כי ביום פינויו של היישוב האחרון מחבל עזה תחדל המועצה האזורית לפעול. בפועל חדלה המועצה לפעול ב-15 באוגוסט 2005, עם פינוי היישוב הראשון[4]. משרדי המועצה מוקמו ביישוב נוה דקלים, היישוב הגדול בגוש קטיף ובמועצה כולה, שם פעל גם המתנ"ס האזורי.

המועצה בשיאה (ערב הפינוי) כללה 8,900 תושבים ב-22 יישובים. מרבית התושבים עבדו בתחומי החקלאות, התעשייה והחינוך[5].

יישובי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל המועצה האזורית היה דומה בצורתו לדגלי רוב המועצות האזוריות בארץ, כלומר – סמל המועצה על רקע צבעוני כלשהו ובמקרה זה כתום. עם תחילת המחאה נגד תוכנית ההתנתקות נעשה בו שימוש תכוף עד כדי כך שהרקע הכתום שלו הפך לסמל המחאה ושימש את המתנגדים לתוכנית גם בדגלים אחרים, בשלטים, בצמידים ואף בסרטים כתומים שנתלו על מכוניות ועמודים ברחבי הארץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]