מוסקו אלקלעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוסקו אלקלעי
לידה 10 במרץ 1931
רומניהרומניה בוקרשט, רומניה
פטירה 1 באפריל 2008 (בגיל 77)
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Moscu Alcalai
מדינה רומניה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19482008 (כ־60 שנה)
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוסקו אלקלעי (10 במרץ 19311 באפריל 2008) היה שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי, חתן פרס אופיר על מפעל חיים ויו"ר אמ"י.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון למוסקו אלקלעי בבית ברחוב דיזנגוף 23 תל אביב

מוסקו (משה) אלקלעי (Moscu Alcalai) נולד בשנת 1931 ללזר אלקלעי, נצר למשפחת לאון ב. אלקלעי, בבוקרשט שברומניה. משפחתו, שהשתייכה לקהילת הספרדים, הייתה ידועה בתחום ההוצאה לאור וחנויות ספרים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נזרק מבית הספר בשל יהדותו. אביו נשלח לעבודות פרך. לאחר שפוטר מעבודתו בתיאטרון הלאומי הרומני, למד יידיש ומצא עבודה כשחקן בתיאטרון הממלכתי היהודי. אלקלעי למד משחק בפקולטה לתיאטרון של אוניברסיטת בוקרשט וסיים תואר שני. הוא עלה לישראל עם רעייתו בינואר 1962.

לבד מעבודתו כאמן, אלקלעי היה פעיל גם בזירה הציבורית. ב-1986 מונה לחבר המועצה הארצית לתרבות ואמנות במשרד החינוך. שימש כיו"ר אמ"י בשנים 1987–1993, חבר דירקטוריון באקדמיה בצלאל, חבר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, מייסד פורום היוצרים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, ויו"ר המועצה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו[1]. ב-2001 ייסד את העמותה לקידום תרבות ישראל-רומניה. בשנת 2003 קיבל פרס מפעל חיים בטקס פרסי אופיר.

אלקלעי היה נשוי לסוכנת השחקנים רודיקה אלקלעי לבית פסקל, במשך 50 שנה. נולדו להם שני בנים, רון ושי. אחותו עדה הייתה אשתו השנייה של ראש עיריית כפר סבא הראשון וחבר הכנסת מרדכי סורקיס. אלקלעי נפטר ב-1 באפריל 2008 עקב כשל נשימתי לאחר סיבוך עם מחלה קשה וניתוח שממנו לא החלים. נקבר בבית העלמין קריית שאול.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומניה עבד אלקלעי בשנים 1948–1962 בתיאטרון הלאומי בבוקרשט, ולאחר שפוטר משם בתיאטרון הממלכתי היהודי. בישראל, החל משנת 1962 הופיע בקאמרי. כעבור שנה עבר לתיאטרון האוונגרד "זווית". לאחר סגירת "זווית", חזר לשלוש שנים נוספות לקאמרי ועזב ב-1971, כדי להופיע בתיאטרון לילדים ונוער החדש של אורנה פורת. בשנת 1975 לאחר שהחליף את יהודה אפרוני בתפקידו הצטרף להבימה. השתתף בין השאר מחזות "החולה המדומה" מאת מולייר, "הדה גאבלר" מאת הנריק איבסן, "הלוויה חורפית" מאת חנוך לוין, חתונת הדמים מאת פרדריקו גרסיה לורקה, "הלילה השנים עשר", "סנג'ר" מאת מוטי בהרב, "מלון קטן בצד" מאת ז'ורז' פדו ומוריס דוולייר (נוסח עברי מאת נסים אלוני), "נמר חברבורות" מאת יעקב שבתאי, "השקיעה" מאת איסאק באבל, "מירל'ה אפרת" מאת יעקב גורדין, "מעגל הגיר הקווקזי" מאת ברטולט ברכט, "סאלח שבתי" מאת אפרים קישון, "גן הדובדבנים" מאת אנטון צ'כוב, "קברט", "מלאכת החיים" מאת חנוך לוין, "פצפונת ואנטון", "חגיגת חורף" מאת יוסף בר-יוסף, "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר, "הקוסם מברוקלין" (TheFloating Light Bulb) מאת וודי אלן, "שנים עשר המושבעים" לפי רג'ינלד רוז, "רוחות" מאת איבסן, "סירנו" מאת אדמון רוסטאן, "שבעה" מאת שמואל הספרי, "אויב העם", "אם הבית" מאת הלל מיטלפונקט (הצגת פרינג' בבימוי חגי אייד), הקוסם! מחזמר מאת אורי פסטר, וירון כפכפי, "דולפינים" מאת מאיה שעיה. בשנת 1993 פרש לפנסיה מתיאטרון הבימה אחרי 25 שנה.

קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקלעי שיחק בלמעלה מ-50 סרטי קולנוע ודרמות טלוויזיה ישראליים, לרוב בתפקיד משני. בשנת 1967 שיחק ב"ארבינקא" של אפרים קישון לצד גילה אלמגור ויוסי בנאי. ב-1968 שיחק ב"הבן האובד" וב-1970 בסרט נוסף של קישון "תעלת בלאומילך", שהיה מועמד בפרסי גלובוס הזהב, לצד רבקה מיכאלי ואורי זוהר. בשנת 1972 שיחק ב"סלומוניקו" לצד טוביה צפיר ואריה מוסקונה וב-1975 בסרטו של בועז דוידזון "חגיגה בסנוקר" לצד אריה אליאס ובסרטו של אסי דיין "חגיגה לעיניים" לצד יוסף שילוח. ב-1978 שיחק בסרט נוסף של קישון, "השועל בלול התרנגולות" לצד שייקה אופיר. ב-1980 שיחק בסרט "מלך ליום אחד" של אסי דיין. ב-1982 שיחק ב"צלילה חוזרת" וב-1984 ב"עדות מאונס" לצד אורי גבריאל. ב-1985 השתתף לצד אלון אבוטבול ב"בר 51" וב-1986 בסרטו של אמנון רובינשטיין "נאדיה" יחד עם חנה אזולאי-הספרי.

בשנת 1993 שיחק בסרט "נקמתו של איציק פינקלשטיין" לצד משה איבגי וב"מחפשת בעל על ארבע" לצד יהודה ברקן. ב-1994 שיחק ב"הגמל המעופף" ב-1997 ב"אין שמות על הדלתות" לצד חוה אלברשטיין.

בשנת 1999 שיחק בסרט הטלוויזיה האמריקאי "לנסקי", אודות חיו של הגנגסטר מאיר לנסקי שכתב דייוויד מאמט לרשת HBO.

ב-2007 שיחק בסרט "אסקימוסים בגליל". ב-1997 שיחק בסדרת טלוויזיה בשם "קו 300". בשנת 1999 שיחק בסרט "החברים של יאנה", ועל משחקו בתפקיד המשני זכה בפרס אופיר. ב-2001 שיחק בסרט "הארץ הקדושה" לצד אלברט אילוז וב-2001 בסרט הטלוויזיה "זנב של עפיפון". בשנת 2006 שיחק בסרט "מלך של קבצנים" לצד עמוס לביא. בנוסף, השתתף ב"תיק סגור", "מלאכת החיים", "סקפין", "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", "המכון", "סטארט-אפ" ו-"האלופה" בטלוויזיה.

כמו כן, השתתף במספר סרטים זרים, בהם "מדרון" (1970), "בלומפילד" (1971) לצד יוסי גרבר, "שבע פעמים ביום" (1971), "משה נותן החוקים" (1975), "ישו" (1979) בתפקיד מתי, "אישה ושמה גולדה" (1982), "מניו יורק באהבה" (1985), "מחץ הדלתא" (של מנחם גולן) (1986), "לפגוש את ונוס" (1991), "המומיה חיה" (1993), "החיים של ישו", ו"המסעות" (1999) ו"הטנגו של רשבסקי" (2003).

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו ברחוב דיזנגוף 23 בתל אביב.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט במאי תפקיד שנה הערות
ארבינקא אפרים קישון ציגלר 1967
הבן האובד יוסף שלחין גנב 1968
תעלת בלאומילך אפרים קישון זליג שולטהייס 1970
מדרון ג'רי הופר קלאוד 1970
בלומפילד ריצ'רד האריס ואורי זוהר חבר ועדה 1971
שבע פעמים ביום דניס הרו 1971
סלומוניקו אלפרד שטיינהרדט פועל בנמל 1972
שוד הטלפונים הגדול מנחם גולן מנהל בנק א' 1972
חגיגה בסנוקר בועז דוידזון בעל חנות ירקות 1975
חגיגה לעיניים אסי דיין ראש המועצה 1975
משה נותן החוק ג'אפרנקו דה בוסיו 1975
לופו בניו יורק בועז דוידזון 1976
הגונב מגנב פטור זאב רווח זיטו האמרגן 1977
הרשלה יואל זילברג יהודה וייספיש 1977
חמש מאות אלף שחור שייקה אופיר 1977
סרט וארוחת בוקר אלפרד שטיינהרדט רב ברבנות 1977
השועל בלול התרנגולות אפרים קישון צמח גורביץ' 1978
ישו (אנ') פיטר סייקס, ג'ון היימן וג'ון קריש מתי 1979
מלך ליום אחד אסי דיין מנכ"ל המלון 1980
צלילה חוזרת שמעון דותן אבא של יוחי 1982
כביש ללא מוצא יקי יושע אמיל 1982
אישה ושמה גולדה אלן גיבסון 1982
עדות מאונס רפאל רביבו עורך דין בלקין 1984
בר 51 עמוס גוטמן קארל 1985
מניו יורק באהבה עמוס קולק פפלובסקי 1985
נאדיה אמנון רובינשטיין מורה לאנגלית 1986
מחץ הדלתא מנחם גולן כתב זר בביירות 1986
עדות משורר רוצח יהודי (צר') פרנק קסנטי (צר') אביו של פלטיאל 1988
מקום ליד הים רפאל רביבו אבא של פרלה 1988
לפגוש את ונוס (אנ') אישטוואן סאבו ז'אן גאבור 1991
נקמתו של איציק פינקלשטיין אנריקה רוטנברג יהודה 1993
מחפשת בעל על ארבע יהודה ברקן מנהל מחלקת תברואה 1993
המומיה חיה (The Mummy Lives) גרי או'הרה קרול 1993
הגמל המעופף רמי נעמן גולדשטיין 1994
The Revolutionary רוברט מרקרלי שמעון הקדוש 1995
The Revolutionary II רוברט מרקרלי שמעון הקדוש 1996
אין שמות על הדלתות נדב לויתן קובה 1997
החברים של יאנה אריק קפלון יצחק 1999 פרס אופיר לשחקן משנה
לנסקי (אנ') ג'ון מק'נאוטון מוכר תכשיטים 1999 סרט טלוויזיה של HBO
מסעות (צר') עמנואל פינקיל (צר') שימון 1999
הארץ הקדושה איתן גורלין 2001
זנב של עפיפון שירי צור
שישה מיליון רסיסים ציפי טרופה יצחק
הטנגו של רשבסקי (צר') סם גרברסקי (צר') שמואל 2003
אלנבי רומאנס יוני זיכהולץ וינאי גוז 2005
מלך של קבצנים אורי פסטר יענקל'ה סופר 2006
אסקימוסים בגליל יונתן פז, יואב פז ודורון פז מונדק 2007
ג'וליה מיה יובל גרנות אבא של ג'וני 2007
בדרך לתל אביב חן שלם מנחם 2008
לנדסמן דור מוססקו זאב לנדסמן 2009 סרט סטודנטים
ג'וליה מיה יובל גרנות אבא של ג'וני

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוסקו אלקלעי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רותי זוארץ, ‏שיגידו קומיסר, באתר גלובס, 17 ביוני 2003
הקודם:
2002 - אריה אליאס
זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2003 - מוסקו אלקלעי הבא:
2004 - אברהם הפנר