מונסי

מונסי (יישוב)
Monsey
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מדינה ניו יורק (מדינה)ניו יורק (מדינה) ניו יורק
מחוז רוקלנד
שטח 5.80 קמ"ר
גובה 167 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב 26,954 (1 באפריל 2020)
 ‑ צפיפות 3,200 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות 41°7′10″N 74°3′57″W / 41.11944°N 74.06583°W / 41.11944; -74.06583
אזור זמן UTC -5
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מונסי או מאנסיאנגלית: Monsey) הוא יישוב במחוז רוקלנד שבמדינת ניו יורק בארצות הברית. בעת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית בשנת 2022 מנה היישוב 36,254 תושבים.[1] כיום, יחד עם ניו סקווער השמרנית וספרינג וואלי המודרנית הצמודים למונסי, ליישוב יש צביון יהודי מובהק עם מספר של כ-70,000 תושבים[דרושה הבהרה].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום יוּשב לראשונה על ידי אינדיאנים בני שבט המונסי. במקום נמצאו חפצים ועדיין אפשר לראות כמה מקלטי סלע מזמני האינדיאנים. ב-1841 הוקמה במונסי תחנת רכבת.

אוכלוסייה חרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונסי הוא מרכז יהודי בארצות הברית. כ-41% מתושבי המקום דוברי יידיש, וכ-6% דוברי עברית.[2] פועלות בו כמה קהילות חסידיות, בהן חסידות ויז'ניץ מונסי שמרכזה ביישוב כתר וויליז' שהוקם בתוך מונסי (הוכרזה כיישוב נפרד), חסידות סאטמר ועוד. כמו כן יש בו את ישיבת בית מדרש עליון, קהילה ומוסדות ליטאיים נוספים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 פעלה במקום רק ישיבה אחת, אך בעקבות הגידול המהיר באוכלוסייה החרדית הוקמו עד שנת 1997 45 ישיבות ו-112 בתי כנסת. בשנת 2022 נמנו במקום עשרות ישיבות וכ-287 בתי כנסת ב-6 שכונות עיקריות[3]

היישוב הוא חלק מהעיירה ראמאפו (אנ'). זהו היישוב השני בארצות הברית בגילם הממוצע של התושבים, 18.6 שנים [דרוש מקור].

אחת מהערים התאומות של ראמאפו היא בית שמש במדינת ישראל בשל אכלוס הקהילות החרדיות בשתי הערים.

ב-28 בדצמבר 2019 התרחש בעיירה, בשכונה העשירה 'פורשה', פיגוע דקירה אנטישמי.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מונסי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Ramapo NY Demographics data". www.towncharts.com. נבדק ב-17 יולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ שפות במונסי, מפקד אוכלוסין שנת 2000
  3. ^ Growing Pains for a Rural Hasidic Enclave, 1997, New York Times