מוניר רדפא

מוניר רדפא
منير ردفا
	מוניר רדפא בישראל
	מוניר רדפא בישראל
לידה	1934; בגדאד, ממלכת עיראק
פטירה	אוגוסט 1998 (בגיל 64 בערך)
מדינה	עיראק
השתייכות	חיל האוויר העיראקי
דרגה	סרן
תפקידים בשירות
	טייס
תפקידים אזרחיים
	מהנדס

סרן מוניר רדפא (בערבית: منير ردفا, תעתיק מדויק: מניר רדפא; 1934–אוגוסט 1998) היה נוצרי מקבוצת האשורים, טייס בחיל האוויר העיראקי, שערק לישראל ב-16 באוגוסט 1966 עם מטוסו מדגם מיג 21, לאחר ששוכנע על ידי "המוסד" לעשות זאת, במסגרת מבצע יהלום.

רקע והכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 ביקש מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן, מראש "המוסד", מאיר עמית, להשיג מטוס מיג 21. יוסף שמש היה יהודי-עיראקי בעל קשרים רבים שהתגייס למוסד ביוזמתו דרך יעקב נמרודי. לשמש הייתה אהובה נוצרייה, קמיל, ואחותה, בטי, הייתה נשואה למוניר רדפא. שמש ידע שרדפא אינו מרוצה מעבודתו כטייס בחיל האוויר העיראקי. הוא היה מתוסכל כשגילה בשיחות עם מפקדים עיראקים שקידומו נבלם, על אף היותו טייס מוערך, וזאת עקב היותו נוצרי. הוא שאף להגר למדינה מערבית. שמש עמל במשך שנה שלמה לשכנע את רדפא לערוק עם מטוסו לישראל. לבסוף ניאות רדפא לערוק לישראל תמורת 50 אלף דולר^[1] ובתמורה לסיוע בהברחת משפחתו מחוץ לעיראק.

ההכנות לעריקה נעשו תחת מעטה כבד של סודיות. לפני העריקה נפגשו נציגי "המוסד" ומודיעין חיל האוויר עם רדפא ביוון לצורך תיאום העריקה והגיעו עמו לישראל לשלושה ימים שבהם גם סיירו באזור הנחיתה המיועד. ב-9 באוגוסט 1966 הודיע רדפא במסר מוצפן לסוכני "המוסד" כי הוא מוכן לעריקה. אשתו יצאה עם ילדיה לחופשת קיץ בפריז, שם קיבלו את פניהם זאב לירון, קצין האיסוף, ואברהם ברזילי, איש המוסד. רדפא לא סיפר לרעייתו כי היעד לעריקה הוא ישראל. כשגילתה זאת, הגיבה בזעם ואיימה לפנות לשגרירות עיראק, אולם הוא הצליח לשכנעה והיא עלתה עם משפחתה לטיסה לישראל.

העריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוגוסט קיבל רדפא אישור מישראל בהודעה מוצפנת באמצעות שידורי קול ישראל בערבית^[^{דרוש מקור]}. הוא המריא מבסיסו, ובתוך כשעה הגיע למרחב האווירי הישראלי. עם חדירתו של רדפא למרחב האווירי הוזנקו לעברו מפקד טייסת המיראז'ים, רן פקר וסגן מפקד בסיס תל נוף, שמואל שפר, שהמריאו משדה התעופה תל נוף ולא היו שותפים לסוד ההכנות לעריקה. המיראז'ים הבחינו ברדפא בגובה 20 אלף רגל כשהוא טס לכיוון אשדוד-אשקלון. הטייסים, שידעו רק שהם מעורבים במבצע סודי, קיבלו הוראה שלא לפתוח באש על מטוס האויב וליוו אותו במבנה מכונס עד לנחיתה בבסיס חיל האוויר חצור.

לאחר העריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס המיג-21 במוזיאון חיל האוויר, מסומן במספר 007 כמחווה למוסד

לאחר עריקתו הופץ סיפור כיסוי כאילו מאס רדפא בחיים בעיראק וערק לישראל באופן עצמאי. רדפא פגש את משפחתו בישראל, היה נכון לשתף פעולה והצהיר כי מאס במשימות ההפצצה האכזריות של האזרחים הכורדים, שבהן השתתף. הוא אף הציג מכתב שנכתב בעבורו על ידי "המוסד", ודבק בעמדתו זו גם במסיבת עיתונאים.

רדפא סייע לחיל האוויר בלימוד המטוס ומאפייניו וכן סייע בתחזוקתו, שהייתה מורכבת, מאחר שלא היה בנמצא ציוד תומך או ציוד מתכלה לתחזוקתו.

רדפא עבד זמן מה בישראל כטייס מטוס קל בקו לאבו רודס, אך הוא ומשפחתו לא הצליחו להשתלב בישראל, ובסיוע המוסד השתקעו בסביבות 1969 במדינה אירופית. רדפא למד שם הנדסה ועבד כמהנדס.

רדפא נפטר באוגוסט 1998 מדום לב. במוסד נערכה אזכרה לזכרו.