מוחמד סעיד פאשא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד סעיד פאשא
محمد سعيد باشا
לידה 17 במרץ 1822
קהיר, ואילט מצרים
פטירה 17 בינואר 1863 (בגיל 40)
קהיר, ואילט מצרים
מדינה מצרים
בן או בת זוג Inji Hanimefendi
Melekber Hanimefendi עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת מוחמד עלי
אב מוחמד עלי
אם עין חיאה קאדין
צאצאים Prince Mohamed Toussoun Pasha עריכת הנתון בוויקינתונים
יורש העצר אסמאעיל פאשא (אחיינו)
ואלי מצרים וסודאן ה־4
18541863
(כ־9 שנים)
מונרך בתקופה אבדילמג'יט הראשון
אבדילאזיז
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוחמד סעיד פאשאערבית: محمد سعيد باشا; תעתיק מדויק: מחמד סעיד באשא; ‏17 במרץ 182217 בינואר 1863), ידוע גם כסעיד מוחמד, היה ואלי (תואר המקביל למושל מחוזי) של מצרים מ-1854 ועד 1863, תחת חסות הלכתית של האימפריה העות'מאנית אם כי בפועל שלט על מצרים בצורה ריבונית והיה עליו רק לשלם מס סמלי לממשל בקונסטנטינופול. סעיד, שהיה בנו הרביעי של אבי מצרים הריבונית; מוחמד עלי, היה דובר צרפתית, ולמד בפריז. לפי חוק הירושה השושלתי, במותו הוריש את הכתר לאחיינו, אסמאעיל פאשא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד סעיד פאשא היה בנו של מוחמד עלי, שליטה הריבוני הראשון של מצרים מאז הסולטנות הממלוכית אשר הביא לריבונות דה פקטו מהאימפריה העות'מאנית. אביו תמך ברפורמות ופיתוח נרחב של מצרים לקראת המערב ועודד את סעיד להתחנך באירופה. לאחר פטירת אביו ירש את הכתר אחיו של מוחמד סעיד; אבראהים פאשא ובהמשך בן אחיו האחר, טוסון פאשא; עבאס חלמי הראשון. לאחר ההתנקשות בחייו של עבאס חלמי בידי אחד מעבדיו, ירש מוחמד סעיד את הכתר בתור הואלי של מצרים, תואר שנבע מהעובדה שמבחינה הלכתית מצרים עודנה הייתה תחת חסות עות'מאנית. דרך חינוכו היה סעיד לתומך צרפת ובתקופתו הייתה פריחה ביחסי מצרים–צרפת. תחת שלטונו של סעיד היו מספר רפורמות בענייני חוק, מסים ומקרקעין. בשנת 1854 הקים סעיד את בנק מצרים עם המטרה העיקרית לקבל השקעות חיצוניות למען פיתוח לטווח הארוך. בזמנו הגיעה בשורת המהפכה התעשייתית למצרים.

על שמו קרויה עיר הנמל המצרית פורט סעיד, שייסד ב-1859 בקצה הצפוני של תעלת סואץ בזמן שבו החלה בנייתה. מוחמד סעיד פאשא תמך בבנייתה של תעלת סואץ בשביל לחזק את השפעתה הכלכלית של מצרים. הוא העניק היתר בנייה ליזם, הדיפלומט והמהנדס הצרפתי פרדיננד דה לספס אשר היה מקושר לממשלה הצרפתית ואף כיהן בעבר במספר תפקידים ממשלתיים כגון שגריר בספרד.

לאחר שעבאס חלמי הראשון, בלחץ בריטי, הורה על הקמת מסילת ברזל בין קהיר לאלכסנדריה, בנייתה הושלמה בתקופתו של מוחמד סעיד. בסיום שלטונו היו ברחבי מצרים 800 קילומטרים של מסילות ברזל סך הכל. בשנת 1854 הוא העניק זיכיון לאיש העסקים הצרפתי פרדיננד דה לספס לחפור את תעלת סואץ, פרויקט שהושלם רק בתקופת יורשו. הנהגת האימפריה הבריטית התנגדה לכך, והצליחה רק לדחות את האישור למשך שנתיים. בשנות שלטונו כופף כמו קודמיו את סמכותם האזורית של שייח'ים במטרה לחזק את הממשל הריכוזי. הדבר הוביל להתנגדות לשלטונו ובדואים רבים ביצעו פשיטות ובזיזות. סעיד הוריד את המס על הקרקעות ובחוק שפורסם בשנת 1858 אפשר לפלאחים להחזיק מבחינה חוקתית בקרקעות. בתקופתו יצאו שתי משלחות מחקר לאורכי נהר הנילוס, הראשונה בתמיכה כספית של סעיד עצמו והשנייה הוקמה באופן פרטי. במטרה להוריד את ההתנגדות לשלטונו, מוחמד סעיד הוריד את מספר השנים לגיוס חובה בצבא והעלה את גיל הגיוס לצעירים. סעיד הסדיר פנסיות בפיקוח מדיני לכל עובדי המדינה הגמלאים. בהמשך ביצע רפורמות חוקתיות שהרחיקו את מערכת החוקים המצרית מהדין המוסלמי; השריעה. מוחמד סעיד ביצע רפורמות בלוח השנה המצרי והסדיר מעמד נפרד ללוח השנה המוסלמי, לוח השנה הגרגוריאני ולוח השנה הקופטי.

ב-1821 כבש אביו מוחמד עלי את רוב שטחה של סודאן המודרנית, בעיקר כדי לגייס עבדים לשורות צבאו. פשיטות אלו עברו מעבר למרכז סודאן והגיעו גם לאזור קרן אפריקה שם פגשו בהתנגדות מצד האימפריה האתיופית. תחת לחצים אירופאים רבים, הפסיק סעיד את הפשיטות הללו אך בהמשך הן חודשו תחת יורשו, אסמאעיל פאשא. אביו של מוחמד סעיד, מוחמד עלי, פיתח את מוסדות החינוך המצרים וביצע רפורמות לקראת המערב. לעומתו, מוחמד סעיד סגר את רוב מוסדות החינוך הפרו-מערביים ובהמשך צוטט בנושא כשאמר: ”אומה בורה היא החלקה ביותר למען הנהגתה של אומה משכילה.” (أمة جاهلة أسلس قيادة من أمة متعلمة.) לבקשת נפוליאון השלישי, קיסר הקיסרות הצרפתית השנייה, ב-1863 שלח סעיד גדוד סודני למקסיקו כדי לעזור לנפוליאון לדכא מהומות מקומיות במסגרת המלחמה הפרנקו-מקסיקנית. בעקבות מלחמת האזרחים האמריקנית נעצר סחר הכותנה האמריקאי לאירופה ועל כן מצרים הפכה לייבואנית הכותנה הגדולה ביותר לאירופה.

סעיד נפטר ב-17 בינואר 1863 כתוצאה ממחלת השחפת[1]. למוחמד סעיד היו שני ילדים מאשתו השנייה, לפי חוק הירושה היה עליו להעביר את הכתר במותו לבכור בניו של אחיו הבכור, אבראהים. יורשו המקורי, אחמד רעפת פאשא, טבע בנהר הנילוס ולכן אחיינו של מוחמד סעיד, אסמאעיל פאשא (בנו השני של אבראהים פאשא), מונה ליורש ושלט אחריו. מוחמד סעיד נקבר במאוזוליאום השושלתי של מוחמד עלי ב'חוש אל-באשא'.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פ.ג'. ויטיקיוטיס, תולדותיה של מצרים: ממוחמד עלי עד סאדאת, הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס, ירושלים, תשמ"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוחמד סעיד פאשא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]