מוחמד יונוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד יונוס
মুহাম্মদ ইউনুস
לידה 28 ביוני 1940 (בן 83)
צ'יטגונג, בנגלדש עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה, כלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
  • אוניברסיטת לה-טרובה (20162017)
  • אוניברסיטת המדינה של אמצע טנסי
  • אוניברסיטת דאקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לשלום (2006)
  • עיטור המשחרר של ונצואלה (2007)
  • פרס פוקואוקה לתרבות אסיה (15 בספטמבר 2001)
  • מסדר אבן סעוד (2007)
  • אביר הצלב הגדול של השמש של פרו (27 בספטמבר 2010)
  • פרס השלום של סידני (1998)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (26 ביולי 2010)
  • פרס השלום הבינלאומי פפר (1994)
  • מדליית החירות הנשיאותית (30 ביולי 2009)
  • מדליית הזהב של הקונגרס (2010)
  • המסדר הלאומי של בנין (2008)
  • פרס אינדירה גנדי (1998)
  • הפרס הבינלאומי ע״ש סימון בוליבר (1996)
  • פרס ההעצמה (נורווגיה) (1997)
  • Independence Award in Rural Development (1987)
  • פרס רמון מגסאיסאי (1984)
  • פרס ארבעת החירוית - חירות מרצון (2006)
  • פרסי נסיכת אסטוריאס להסכמה (1998)
  • פרס הסביבה של וולוו (29 באוקטובר 2003)
  • פרס המזון העולמי (1994)
  • תוכנית פולברייט (1965)
  • מדליית ניקולס מנשיא אוניברסיטת ואנדרבילט (10 במאי 2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מוניקה יונוס עריכת הנתון בוויקינתונים
www.muhammadyunus.org
תרומות עיקריות
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מוחמד יונוס

מוחמד יונוסבנגלית: মুহাম্মদ ইউনুস; ב-28 ביוני 1940) הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת צ'יטגונג בבנגלדש, מקים בנק גרמין הפועל למיגור העוני בבנגלדש, וזוכה פרס נובל לשלום לשנת 2006. את תואר הדוקטור קיבל באוניברסיטת ואנדרבילט בטנסי שבארצות הברית, שלימודיו בה התאפשרו הודות למלגה שקיבל מתוכנית פולברייט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונוס, יליד צ'יטגונג, בנגלדש, סייר בשנת 1974 סייר עם קבוצת סטודנטים לכלכלה מאוניברסיטת צ'יטגונג בכפר נידח בבנגלדש. שם הם פגשו באישה אשר יצרה רהיטים מבמבוק. האשה סיפרה להם כיצד לוותה מעט כסף על מנת לקנות את חומרי הגלם בריבית גבוהה של כ-10% לשבוע. הסטודנטים הבינו כי לו יכלה האישה ללוות את הכסף בריבית סבירה יותר, הייתה יכולה להתפרנס מעבודת ידה. יונוס הלווה מכיסו סך של כ-17 פאונד (בריטי) ל-42 עוסקים זעירים כדוגמת האישה הזו. הלוואה זו איפשרה לאותם עוסקים זעירים לפתח את עסקיהם באופן שיוציא אותם ממעגל העוני ויאפשר להם להתפרנס מעבודתם.

בשנת 1983 הקים את בנק גרמין (Grameen) המעניק מיקרו אשראי (מיקרו קרדיט). פעולותיו למיגור העוני וליצירת שגשוג חברתי "מלמטה" (כך על פי ועדת הפרס) זיכו אותו ואת הבנק בפרס נובל לשלום לשנת 2006. היה זה מקרה חריג שבו זכה בפרס ארגון עסקי הפועל למטרות רווח.

רעיון המיקרו קרדיט: לתת הלוואות קטנות לאנשים שלא יוכלו לקבל הלוואות מבנקים גדולים. אנשים אלו הם יזמים שישקיעו את כספם ויוכלו להחזירו. יונוס ביקש לראות את המעלות של העניים: לאפשר להם באמצעות הלוואה להגיע לעצמאות כלכלית.

כיום מעניק הבנק הלוואות לכ-2.1 מיליון איש בכ-37,000 כפרים ומעסיק לשם כך כ-12,500 עובדים ב-1,084 סניפים ברחבי בנגלדש. 94% מההלוואות ניתנות לנשים ולמעלה מ-98% מההלוואות משולמות חזרה לבנק על ידי הלווים (שיעור גבוה אף מהשיעור הממוצע בבנקים מערביים "רגילים").

שיטת המיקרו קרדיט הועתקה ב-58 מדינות נוספות לרבות ארצות הברית, קנדה, צרפת, הולנד ונורווגיה.

ב-1994 זכה יונוס בפרס המזון העולמי על חלקו בצמצום העוני והרעב העולמיים.

ב-18 בפברואר 2007, הודיע יונוס כי הוא מתכוון להקים מפלגה חדשה, "נגאריק שאקטי" ("כוח האזרחים"), ולהתמודד על הנהגת בנגלדש. דבר זה נעשה על רקע חוסר ההצלחה הממושך בניהול בנגלדש מצדן של שתי המפלגות הגדולות. זמן מועט לאחר מכן ויתר על כוונתו זו, בעקבות פגישה עם ראש ממשלת המעבר באותה עת, פקרודין אחמד.

יונוס קיבל מנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, את מדליית החירות הנשיאותית באוגוסט 2009[1][2], ואת מדליית הזהב של הקונגרס ב-2010.

בטקס פתיחת האולימפיאדה 2020 בטוקיו קיבל יונס את פרס נובל האולימפי.

בינואר 2024 נגזרו עליו שישה חודשי מאסר בשל הפרת חוקי העבודה בבנגלדש,[3] כאשר גרמין טלקום לא הקימה קרן רווחה לעובדי החברה. תומכי יונוס טענו שהתביעה נעשתה מטעמים פוליטיים ועל מנת להצר את רגליו לקראת הבחירות לג'יטיאה סנגסד (אנ') בינואר 2024 עקב התנגדותו לראש ממשלת בנגלדש הסינה ואזד.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוחמד יונוס, עולם ללא עוני: היזמות העסקית שכובשת את העולם, תרגם מאנגלית: רוני אמיר. הוצאת אחוזת בית, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוחמד יונוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]