מוחמד אל-בראדעי

מוחמד אל-בראדעי
محمد البرادعي
לידה	17 ביוני 1942 (בן 81); קהיר, ממלכת מצרים
מדינה	מצרים
השכלה	אוניברסיטת קהיר; בית הספר למשפטים אוניברסיטת ניו יורק ;
מפלגה	Constitution Party
	www.mohamedelbaradei.com
	14 ביולי 2013 – 14 באוגוסט 2013; (4 שבועות ו־4 ימים)
	→ Mahmoud Mekki
	1 בדצמבר 1997 – 30 בנובמבר 2009; (12 שנים)
	→ הנס בליקס יוקיה אמאנו ←
פרסים והוקרה
	פרס נובל לשלום (2005); מסדר פרנציסק סקורינה (4 במאי 2006); עיטור ארבע החירויות - מדליית החירות (2006); פרס אינדירה גנדי (2008); הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2010); פרס שטייגר; Grand Cordon of the Order of the Nile; Algerian National Order of Merit, Atheer rank; פרס דלתא להבנה עולמית; פרס ג'יימס פארקס מורטון לבין-דתיות; אות משרד החוץ הרוסי "לתרומה לשיתוף פעולה בינלאומי" ;

מוחמד אל-בַּרַאדְעִי (בערבית: محمد البرادعي; נולד ב-17 ביוני 1942) הוא דיפלומט ומשפטן מצרי, כיהן כמזכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בשנים 1997–2009. במהלך תקופה זו זכה במשותף עם סבא"א בפרס נובל לשלום לשנת 2005. כיהן במשך תקופה קצרה בשנת 2013 בתפקיד סגן נשיא מצרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקהיר למוסטפא אל-בראדעי, עורך דין ונשיא לשכת עורכי הדין של מצרים. ב-1962 סיים תואר במשפטים באוניברסיטת קהיר, וב-1974 דוקטורט במשפט בינלאומי פומבי בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק.

ב-1964 התחיל בקריירה דיפלומטית במשרד החוץ המצרי, ושירת בין השאר בנציגות מצרים באו"ם בז'נבה ובניו יורק. בשנים 1974–1978 היה עוזר שר החוץ המצרי. ב-1980 עזב את שירות החוץ המצרי והפך לעמית בכיר במכון האו"ם לחינוך ומחקר. בשנים 1981–1987 הרצה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק.

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1984 הצטרף למזכירות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, תחילה כיועץ משפטי. ב-1993 היה עוזר המנכ"ל לענייני קשרי חוץ. ב-1 בדצמבר 1997 החליף את האנס בליקס בתפקיד מנכ"ל הסוכנות. הוא נבחר לקדנציות נוספות ב-2001 וב-2005.

אל-בראדעי פעל, גם בתפקידיו הקודמים ובייחוד בהיותו מנכ"ל, לחיזוק תפקידה של הסוכנות במניעת הפצתו של נשק גרעיני ואכיפת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, זאת בעקבות הכישלון במניעת ההתחמשות הגרעינית של עיראק שנעשתה מתחת לאפה של הסוכנות, ונבלמה רק עקב מלחמת המפרץ. בסוף שנת 2002 עמד אל-בראדעי ביחד עם קודמו בליקס בראש צוות הפקחים שנשלח בעקבות החלטה 1441 של מועצת הביטחון של האו"ם לעיראק על מנת לבדוק האם משטרו של סדאם חוסיין מחזיק בנשק להשמדה המונית. בתחילת 2003 הם דיווחו לאו"ם על שיתוף פעולה מסוים מצד העיראקים, והציעו, בניגוד ללחץ האמריקני, לתת עוד זמן להמשך בדיקות הפקחים. אל-בראדעי אף מתח ביקורת על העדויות שהביאה ארצות הברית למאמציה, כביכול, של עיראק להשיג יכולת גרעינית.

אחרי מלחמת עיראק עמד אל-בראדעי במוקד התעניינות עולמי עקב הדאגה הגוברת בעולם מהיכולת הגרעינית של איראן. בארצות הברית ובקרב כמה מבעלות בריתה, בהן ישראל, הועלו טענות שאל-בראדעי אינו תקיף דיו כנגד איראן, ונוקט בדרך דיפלומטית ופורמליסטית מדי.

ב-2005 זכה במשותף עם הסוכנות בפרס נובל לשלום על תרומתם למניעת הפצת נשק גרעיני לצרכים צבאיים ועל מאמציהם כי השימוש באנרגיה גרעינית למטרות שלום יתבצע באופן הבטוח ביותר.^[1]

לקראת תום תקופת כהונתו השנייה בראשות הסוכנות, ב-2005, פעלה ארצות הברית למניעת היבחרו לקדנציה שלישית, אולם ביוני, לאחר פגישה בין אל-בראדעי לבין מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליזה רייס, הסירה ארצות הברית את התנגדותה למינויו לקדנציה נוספת. בנובמבר 2009 סיים את כהונתו כמנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

אל-בראדעי ביקר מספר פעמים בישראל, לרוב בפרופיל נמוך. ביקור פומבי שלו כאורח הוועדה לאנרגיה אטומית התקיים ביולי 2004. הוא קרא לפירוז מנשק גרעיני של המזרח התיכון.

פעילות פוליטית במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום תפקידו בסוכנות לאנרגיה אטומית המשיך אל-בראדעי להתגורר בווינה. במצרים זכה להערכה ציבורית רבה. בפברואר 2010 הודיע על הקמת תנועה פוליטית חדשה, שתפעל לקידום רפורמות דמוקרטיות. שמו הוזכר כמועמד אפשרי בבחירות לנשיאות מצרים שצפויות להיערך ב-2011, והוא אמר בראיון כי אינו פוסל את האפשרות.

בינואר 2011 הגיע מווינה למצרים, השתתף בהפגנות המחאה ההמוניות שהובילו את ההפיכה במצרים, וקרא להתפטרותו של הנשיא חוסני מובארכ.^[2] תנועת האחים המוסלמים ותנועות אופוזיציה מצרית אחרות, קראו לו לייצגן במאבק למען שינוי המשטר במצרים. אל-בראדעי מצדו אמר בריאיון לעיתון "דר שפיגל" כי "עלינו להפסיק לעשות דמוניזציה לאחים המוסלמים".^[3] באפריל 2011 אמר אל-בראדעי בריאיון לעיתון "אל-וטן" כי "אם ישראל תתקוף את עזה, נכריז מלחמה על המשטר הציוני".^[4]

ביולי 2013, בעקבות גל המחאות, הודיע צבא מצרים על מועמדותו של אל-בראדעי לתפקיד ראש ממשלת מצרים, אך לבסוף הוא מונה לתפקיד סגן נשיא מצרים לענייני חוץ. ב-14 באוגוסט 2013 הודיע על התפטרותו במחאה על טבח 14 באוגוסט.

מוחמד אל-בראדעי נשוי לעאידה אל-כאשף, גננת במקצועה, ואב לבן ולבת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מוחמד אל-בראדעי בוויקישיתוף

מוחמד אל-בראדעי, ברשת החברתית פייסבוק
מוחמד אל-בראדעי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מוחמד אל-בראדעי, באתר פרס נובל (באנגלית)
ריאיון עם אל-בראדעי בעיתון "הארץ"
צבי בראל, האם מוחמד אל-בראדעי יהיה נשיא מצרים הבא?, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2009
אבנר כהן, החלום של צייד האטום, באתר ynet, 11 באוקטובר 2005
ביוגרפיה רשמית באתר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (באנגלית)
רועי מנדל, סבא"א טוב, סבא"א רע: המצרי שעצם עין מאיראן, באתר ynet, 8 בנובמבר 2011
יוסי מלמן ודן רביב‏, כשהמוסד ניסה לתפור תיק למנכ"ל סבא"א, באתר וואלה!‏, 28 ביולי 2012
מוחמד אל-בראדעי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אתר פרס נובל לשלום
^ ניר יהב‏, אל-בראדעי: "איני במעצר, האינתיפאדה תימשך", באתר וואלה!‏, 29 בינואר 2011
^ דורי גולד, האם יקיר המערב מוחמד אל-בראדעי רוצה לכרסם בהסכם השלום הישראלי-מצרי, אתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 13 בפברואר 2011
^ ynet, אל-ברדאעי: אם ישראל תתקוף בעזה, נילחם בה, באתר ynet, 4 באפריל 2011

[1] אתר פרס נובל לשלום

[2] ניר יהב‏, אל-בראדעי: "איני במעצר, האינתיפאדה תימשך", באתר וואלה!‏, 29 בינואר 2011

[3] דורי גולד, האם יקיר המערב מוחמד אל-בראדעי רוצה לכרסם בהסכם השלום הישראלי-מצרי, אתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 13 בפברואר 2011

[4] ynet, אל-ברדאעי: אם ישראל תתקוף בעזה, נילחם בה, באתר ynet, 4 באפריל 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד (2019) • תוכנית המזון העולמית (2020) • מוראטוב, רסה (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי, (2023)