מוזיקה אבסולוטית
מוזיקה אבסולוטית, או בכינויה השכיח פחות, מוזיקה מופשטת, הוא מונח המשמש לתיאור מוזיקה, שאיננה מדברת במפורש "על" משהו, בלתי ייצוגית או בלתי אובייקטיבית. במוזיקה אבסולוטית אין מילים ואין הפניות לסיפורים או לדימויים או לכל רעיון חוץ-מוזיקלי אחר מכל סוג שהוא. היא מוכרת בהקשרים קלאסיים כמוזיקה מופשטת, בניגוד למוזיקה תוכניתית. ראיית מוזיקה אבסולוטית כמוזיקה "בזכות עצמה" לקוחה מן האובייקטיביות האסתטית של קאנט מתוך "ביקורת השיפוט האסתטי" (אשבי, 2004, עמ' 7).
קרל דלהאוז מתאר מוזיקה אבסולוטית כמוזיקה ללא "רעיון, תכלית ומטרה".
דיון וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-19 כתבו מבקרי מוזיקה, כמו אדוארד האנסליק, שמוזיקה אבסולוטית הייתה צורת אמנות טהורה יותר, מבחינה אסתטית, (ומשום כך, רצויה יותר) ממוזיקה תוכניתית. יצירות תוכניתיות כמו אופרה, שירים ופואמות סימפוניות זכו ליחס מזלזל ומבטל מצד מבקרים כאלה, שהעדיפו צורות אבסולוטיות יותר כמו סימפוניות (אם כי סימפוניות מפורסמות, כמו הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן והסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, הן תוכניתיות בעליל).
- "למוזיקה אין שום נושא מעבר לצירופי הצלילים שאנו שומעים, כי המוזיקה לא זו בלבד שהיא מדברת באמצעות צלילים, היא מדברת בצליל ואך ורק בצליל." / אדוארד האנסליק
גם מוזיקאים מאוחרים יותר דגלו בגישה זו:
- "מוזיקה היא לא שפה; מטרתה של המוזיקה אינה להביע תוכני משמעות כלשהם באמצעות צליליה. מוזיקה קיימת בזכות עצמה, היא אינה מייצגת משהו שהוא מעבר לה." / יאניס קסנאקיס[1]
מוזיקולוגים רבים בימינו, שהנודעת בהם היא סוזאן מקלארי, ביקרו את מושג "המוזיקה האבסולוטית" בטענה, שכל מוזיקה, אם תוכניתית במפורש ואם לאו, מכילה תכנים משתמעים, שמשקפים את הטעמים, הפוליטיקה, הפילוסופיות של האסתטיקה והעמדות החברתיות של המלחין ואת הסיטואציה ההיסטורית שלו. מלומדים אלה טוענים, שרק לעיתים רחוקות מוצאים מוזיקה קלאסית ש"איננה עוסקת בשום דבר". המוזיקה משקפת טעמים אסתטיים, המושפעים מצדם מתרבות, פוליטיקה ופילוסופיה. מלחינים שבויים לא פעם ברשת של מסורת והשפעה, שבתוכה הם שואפים למקם את עצמם במודע ביחס למלחינים וסגנונות אחרים.
מקלארי גורסת, שאפילו לצורה מוזיקלית יש משמעות. לדוגמה, בספרה משנת 1991, "סיומים נשיים", היא טוענת, שבצורת הסונאטה (שבה נושא אחד "מנצח" את האחר) צפון תוכן פוליטי, המשקף את הפוליטיקה המגדרית של המאה ה-17 והמאה ה-18.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ashby, Arved, ed. (2004). "Introduction", The Pleasure of Modernist Music. ISBN 1-58046-143-3.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Musik ist keine Sprache, es ist nicht ihre Aufgabe, mit ihren Tönen irgendwelche Bedeutungsinhalte auszudrücken. Musik steht für sich, sie weist nicht über sich hinaus." / Iannis Xenakis, aus "Balint Andras Varga, Conversations with Iannis Xenakis 1980 – 1989, 1. Teil (1980)".
