מודעות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מוּדעוּתאנגלית: Awareness) היא הגעת קיומו של דבר לידיעת האדם, או הימצאותו של דבר מה באחת מרמות התודעה האנושית, הפרטית או הכללית.

כאשר אדם יודע על עצם קיומו של דבר כלשהו (אדם אחר, מקום, חפץ, רעיון או דפוס מחשבה), תופס אותו ומכיר בו – הוא מודע לו. על פי רוב, אנשים מבוגרים שאינם סובלים מפתולוגיות יוכלו לדווח באופן כללי על מצב התודעה שלהם[1].

למונח מודעות יש משמעויות שונות, והוא משמש מספר דיסציפלינות. מודעות היא מושג יחסי. ניתן להיות מודע לאירוע כלשהו באופן חלקי, באופן תת-מודע או מלא. חלק גדול מן הנפש אינו מודע כלל והוא כולל דחפים וזכרונות מודחקים.

מודעות יכולה להתמקד באירוע פנימי, כמו תחושה נעימה, או באירוע חיצוני באמצעות תפיסה חושית. המודעות משמשת כחומר גלם לקווליה או למושג של חוויה סובייקטיבית.

בשפה העברית המילה מציינת גם את הנוכחות של מידע בזיכרון וברגש, ואף כעניין מחייב[2].

היבטים פסיכולוגיים-קוגניטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעות היא מושג מפתח בפסיכוביולוגיה, פסיכואנליזה ופסיכולוגיית הגשטלט. בפסיכוביולוגיה מודעות מוגדרת כתפיסה ותגובה קוגניטיבית למצב או אירוע.

בפסיכולוגיה מודעות מוגדרת כמרכיב קוגניטיבי המאפשר קליטת גירויים מהסביבה וגירויים פנימיים, כמו מחשבות, רגשות ותחושות פיזיות. ישנם הבדלים משמעותיים בין תהליכי עיבוד מידע מודעים לתהליכים שאינם מודעים. אחד ההבדלים העיקריים הוא שלחוויה המודעת יש קיבולת מוגבלת[3]. תהליכי עיבוד מידע מודעים ונשלטים מצריכים משאבי קשב רבים ועל כן הם יכולים להתבצע רק באופן סדרתי – זה אחר זה. להבדיל, הליכים עיבוד מידע אוטומטיים אינם מכוונים או נשלטים באופן רצוני, הם יעילים ביותר ומתרחשים מחוץ למודעות של האדם[4].

מתוך שלושת המאגרים בהם עובר המידע במהלך קידודו בזיכרון, רק הזיכרון לטווח קצר יכול להיות מושפע מהמודעות. זאת משום שהוא היחיד אשר נשלט על ידי התודעה[5]. באופן זה הוא מאפשר להאיר את אופיים של תהליכים כמו למידה והתפתחות[5]. לדוגמה, שינון הוא אסטרטגיית למידה המאפשרת לשמר מידע בזיכרון לטווח הקצר לאורך זמן רב יותר[5].

על פי תאוריית מרחב העבודה הגלובלי המודעות מאפשרת להנגיש מידע באופן גלובלי עבור טווח רחב של תהליכים קוגניטיביים כמו חשיבה לוגית, שליפה מהזיכרון, יכולת תכנון, גיבוש כוונות ודיווח מילולי[1].

המודעות מאפשרת גם הפעלה יעילה של מיומנויות חשיבה גבוהות על ידי שימוש במטא-קוגניציה. היא חיונית גם לצורך פיתוח יכולת שליטה עצמית. היכולת ליצור ולשמר חוט מחשבה פנימי ללא תלות במציאות החיצונית, משחררת את האדם מהמגבלות של תגובה לאירועים סביבתיים מידיים בלבד[3].

מודעות עצמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מודעות עצמית

מודעות-עצמית מתייחסת להפניית תשומת לב של האדם או הקבוצה אל עצמיותו: רגשותיו, מחשבותיו, צרכיו ותשוקותיו.

המודעות העצמית מלווה את האדם ברוב הפעולות הקשורות לחיי היום יום[6]. קְשיבוּת, או, מודעות קשובה (Mindfullness) מביאה את האדם להתרכז בכאן ועכשיו של הפעולה או החוויה של ההווה.

היבט חברתי-תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדעי החברה המילה מודעות מייצגת תשומת לב ציבורית אל נושא, בעיה או אירוע חברתי, מדעי או פוליטי. תנועות פוליטיות מנסות להחדיר למודעות הפרטית והציבורית נושאים ובעיות, כגון למחלת האיידס.

היבט טכנולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכות מידע ובתקשורת, מערכות מודעות לסביבה יכולות להתאים את פעילותן בהתאם לנסיבות סביבתיות ללא צורך בהתערבות מפורשת של המשתמש. כאלו הן למשל מערכות מודעות מיקום כגון אפליקציות ניווט, פרסום ורשתות חברתיות מבוססות מיקום על גבי סמארטפונים וטאבלטים. מערכות מודעות לסביבה משמשות גם באפליקציות של אימות זהות ואבטחת מידע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מודעות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Shea, N., & Frith, C. D. (2019). The global workspace needs metacognition. Trends in cognitive sciences.
  2. ^ אנשיל פפר, למרות ביקורות קודמות: הרשויות לא מודעות למצב כשירות המקלטים, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2011
  3. ^ 1 2 Smallwood, J., Brown, K., Baird, B., & Schooler, J. W. (2012). Cooperation between the default mode network and the frontal–parietal network in the production of an internal train of thought. Brain research, 1428, 60-70.
  4. ^ By Bargh, John A. Kazdin, Alan E. (Ed), (2000). Encyclopedia of psychology, Vol. 1., (pp. 347-348). Washington, DC, US: American Psychological Association; New York, NY, US: Oxford University Press, xiv, 495 pp.
  5. ^ 1 2 3 שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
  6. ^ אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן (2004). לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת.