מודים דרבנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מודים דרבנן (נוסח הספרדים)

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ
שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ וֶאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר. יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ,
עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ.
וְתֶאֱסֹף גָּלִיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ
לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם,
עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

מודים דרבנן (='מודים של חכמים') הוא קטע תפילה הנאמר על ידי הקהל בעת חזרת הש"ץ בשעה ששליח הציבור מגיע לברכת ההודאה ("מודים"). הוא כולל קטע של בקשה להמשך ההגנה והגאולה עליהם מודים בברכה ובחלק הראשון של מודים דרבנן.

כיום המנהג ברוב הקהילות שלא לחתום בשם ומלכות בסיום הברכה ("ברוך אתה ה'...").

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מימות הראשונים מכונה הנוסח בשם 'מודים דרבנן'. בביאור מקור הכינוי ("מודים דרבנן" - מודים של חכמים), יש שכתבו שזהו מפני שהנוסח מקבץ את שיטות חכמים ("רבנן") השונות בעניין נוסח ברכת הקהל בשעה ששליח הציבור אומר את ברכת ההודאה[1].

מקורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי[2] מובאות דעות שונות מהו הנוסח שיש לקהל לומר בשעה שאומר השליח ציבור 'ברכת ההודאה':

אמר רב: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
ושמואל אמר: "אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
ר' סימאי אומר: "יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
נהרדעי אמריה משמיה דר' סימאי [=בני נהרדעא אמרו משמו של רבי סימאי]: "בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי [=כך]: "כֵּן תְּחַיֵּינִו וּתְחָנֵנוּ וּתְקַבְּצוּ וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לַחֲצֵרוֹת קָדְשֶׁךָ לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"

לאחר כל הדעות הובאה דעתו של רב פפא שאמר "הילכך נימרינו לכולהו", כלומר לפי שיש דעות שונות בנוסח נאמר את כולן יחד[3].

טעם אמירתו על ידי הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מכל חזרת הש"ץ שהציבור שומע מהחזן, ויוצא ידי חובה בכך על ידי שומע כעונה, את "מודים דרבנן" על כל יחיד לומר בפני עצמו. האבודרהם[4] נתן לכך טעם, והסביר שאי אפשר להודות על ידי שליח:

וכשיגיע שליח צבור למודים וכורע כל העם שוחין ואומרין הודאה קטנה המתחלת כמו כן במודים שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה גמורה שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו

נוסחאות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע תפילה זה, נשתבש הרבה ונמצאו לה בתלמוד ובסידורי התפילה נוסחאות שונות: לפי נוסח התימנים:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ וְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ.
כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסֹף גָּלִיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשָׁךְ
לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ וּלְעָבְדָךְ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ.
(נוסח אשכנז וספרד מסיימים: ברוך אל ההודאות, ולדעת הגר"א חותמים בשם: ברוך אתה ה' אל ההודאות).

נוסח אשכנז

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ.
כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְקַיְּמֵנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ
לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ.
בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

נוסח הספרדים ונוסח פרובאנס

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ אֱלהֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאות לְשִׁמְךָ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ.
כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ, וְתֶאֱסוף גָּלֻיּותֵינוּ לְחַצְרות קָדְשֶׁךָ.
לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂות רְצונְךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ (בנוסח פרובאנס: שֶׁאָנוּ) מוֹדִים לָךְ.
בָּרוּךְ אֵל הַהודָאות.

נוסח איטליה

מוֹדִים כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִית.
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִתָנוּ וְקִיַּמְתָנוּ.
כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ,
וְנָשׁוּב לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנוּ מוֹדִים לָךְ.
בנוסח המאוחר יש מוסיפים:בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

נוסח רומניא

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּימְתָּנוּ.
כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלִיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ
לִשְׁמוֹר חוּקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדָךְ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ.
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הַהוֹדָאוֹת.

נוסח קטלוניה

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית.
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שֶׁהֶחֱיִתָנוּ וְקִיַּמְתָנוּ.
כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחַיֵּינוּ, וְתֶאֱסוף גָּלִיּוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְחַצְרוֹת קָדְשָׁךְ,
לִשְׁמוֹר חוּקֶּיךָ לַעֲשׂות רְצונָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ.

הנוסח במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הירושלמי[5] מובאים נוסחים נוספים של אמוראי ארץ ישראל:

בשם ר' סימאי: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְךָ אָדוֹן כָּל הַבְּרִיּוֹת, אֱלֹהַּ הַתִּשְׁבָּחוֹת, צוּר עוֹלָמִים, חַי הָעוֹלָם, יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית מְחַיֵה מֵתִים, שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ וְזִכִּיתָנוּ וְסִיּעתָּנוּ וְקֵרַבְתָּנוּ לְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
רבי בא בר זבדא בשם רב: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְךָ שֶׁאָנוּ חַיָּיבִין לְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ. תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לְךָ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
רבי שמואל בר מנא בשם רבי אחא: "הוֹדָיָה וְשֶׁבַח לְשִׁמְךָ. לְךָ גְּדֻלָּה, לְךָ גְּבוּרָה, לְךָ תִּפְאֶרֶת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֶלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שְתִסְמְכֵנוּ מִנְפִילָתֵנוּ וְתִזְקְפֵנוּ מִכְפִיפָתֵנוּ, כִּי אַתָּה סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים וּמָלֵא רַחֲמִים וְאֵין עוֹד מִלְּבַדֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
בר קפרא אמר: "לְךָ כְּרִיעָה, לְךָ כפיפה, לְךָ הִשְתְחוָיָה, לְךָ בְּרַכָה, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְךָ ה' הַגְּדוֹלָה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד, כִּי כָּל בְּשָׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכָל לְרֹאשׁ. וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכָל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וְלֶחָזָק לְכָל. וְעַתָּה אֶלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְּלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתְּךָ. בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ מִשְׁתַּחֲוִים. כָּל עַצְמוֹתָי תֹּאמַרְנָה 'ה' מִי כָּמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מְחַזָּק מִמֶּנּוֹ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ'. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
אמר ר' יודן נהגין רבנן אמרין כולהון ואית דאמרי או הדא או הדא (=נוהגים חכמים לומר את כולם ויש נוהגים לומר או זה או זה).

חתימת הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבדל המהותי בין התלמוד הבבלי לזה הירושלמי הוא שלפי התלמוד הירושלמי הברכה חותמת "ברוך אתה ה' אל ההודאות", ואילו לפי התלמוד הבבלי אין חתימה כלל אלא אומרים "על שאנו מודים לך" ותו לא. אכן הרמב"ם[6] לא מזכיר חתימה כלל וכן הוא הנוסח בסידורי תימן.

מנגד, דעת הרא"ש[7] כשיטת הירושלמי לחתום עם הזכרת ה', וכן הביא הרמ"א[8] שכך המנהג, וכן דעת הגר"א.

ברם, ר' יוסף קארו בבית יוסף הביא את דעת תלמידי רבנו יונה בשם רבם בנוגע לברכת בורא נפשות. שם קיימת מחלוקת דומה, ודעת ר' יונה שיש לחתום "ברוך חי העולמים", ללא הזכרת השם. ר' יוסף קארו סבר שהוא הדין לסוגיה זו, ויש לחתום ללא הזכרת השם, "ברוך אל ההודאות", וכך פסק בשולחן ערוך[9], וכן המנהג הנפוץ כיום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מודים דרבנן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בית יוסף אורח חיים סימן קכז, בשם 'מצאתי כתוב', ואכן כך כתב רבינו מנוח הלכות תפילה פרק ט הלכה ד.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ', עמוד א'.
  3. ^ זו היא שיטתו של רב פפא במחלוקות נוספות על נוסחי ברכות, למשל לגבי ברכות התורה. להרחבה, ראו הרב יהודה שביב, ברכות התורה – מהות ונוסח, עלון שבות 126, תש"ן.
  4. ^ Abudarham, Weekday Prayers, Amidah Repetition 8, www.sefaria.org
  5. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה ה'
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ט', הלכה ד'
  7. ^ הובאה בארבעה טורים, אורח חיים, סימן קכ"ז
  8. ^ דרכי משה שם
  9. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ז, סעיף א'