מדרג הפסולת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מִדרג הפסולת מתאר סדר עדיפויות רצוי בדרכים השונות לניהול פסולת בהתאם לתרומתן לסביבה. ששת השלבים המקובלים לניהול פסולת הם: מניעה, צמצום, שימוש מחדש, מיחזור, הפקת אנרגיה וסילוק/הטמנה. מאז עליית המודעות לאיכות הסביבה ולפיתוח בר קיימא פותחו גרסאות שונות למדרג הפסולת, אולם הרעיון המרכזי נותר זהה ברוב האסטרטגיות לצימצום הפסולת. מטרת מדרג הפעולות בטיפול בפסולת היא למצות את מקסימום התועלת ממוצרים וליצור את הכמות המינימלית האפשרית של פסולת.

מניעה וצמצום של פסולת אפשרית על ידי שינוי טכנולוגיות הייצור, שינוי בחומרי הגלם ובנוסחאות הייצור. לעיתים מניעת זיהום היא ביטוי למניעה, או צמצום פסולת. שיטה נוספת לצמצום מקור הפסולת הוא בהגברת התמריצים למיחזור. כך לדוגמה, חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999, אשר חוקק בישראל מהווה תמריץ לצרכני מכלי משקאות להחזיר בקבוקים אלה לצורך מיחזורם. במדינות אחרות גובים מחירים זולים יותר לפינוי פסולת ממוינת לצורכי מיחזור, מאשר פסולת שאינה ממוינת.

כבר בשנות ה-70, עם עליית המודעות לאיכות הסביבה, החלו להיות מנוסחים רעיונות ראשונים ליצירת מדרג דרכי טיפול בפסולת. בתקופה זו החלה להתגבש ההכרה כי פסולת הנוצרת במהלך הפעילות האנושית איננה בבחינת חומר "זבל" הומוגני שיש לטמון אותו במטמנות, וכי יש לטפל באופן שונה בחומרים השונים המרכיבים את הפסולת: יש לנסות ולמנוע יצור חלק מחומרי הפסולת, חומרים אחרים ראויים למיחזור, את חלקם ניתן לשרוף להפקת אנרגיה, וחלקם אינם ראויים לשריפה. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 השמת דגש על מניעת יצירת פסולת תעשייתית, במטרה לחסוך במשאבים שהופנו עד אותה עת להתמודדות עם סילוק אותה הפסולת. על רקע מגמה זו הושקעו מאמצים בפיתוח שיטות ייצור נקיות יותר. כך לדוגמה, מעבר של תחנות כוח לשימוש בדלק מזהם פחות.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מדרג הפסולת בוויקישיתוף