מדי אסיר

מדי אסיר הם המדים אותם מחויבים ללבוש אסירים המוחזקים בבית סוהר, במטרה להקל על ההבחנה בינם לבין סוהרים ומבקרים בבתי הסוהר, ולהקשות על הימלטותם.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תקנות בתי הסוהר, אסיר שפוט חייב ללבוש בגדי אסיר שיסופקו לו על ידי בית הסוהר, ואילו אסיר שטרם נגזר דינו ואסיר אזרחי רשאים ללבוש את בגדיהם הפרטיים. הסעיף מסמיך את נציב בתי הסוהר להתיר לאסירים ללבוש את בגדיהם הפרטיים בנסיבות נוספות, ובפקודות הנציבות אכן נקבע כי גם אסירים המוחזקים בבתי סוהר בדירוג ביטחון מזערי רשאים ללבוש את בגדיהם הפרטיים^[2], וכך גם אסירים המוחזקים באגפי שיקום^[3], אך הפקודות מחייבות אסירים שפוטים ללבוש מדי אסיר בעת שהם יוצאים לבית המשפט^[4] או מופיעים בפני ועדת שחרורים^[5]. לאסירים היוצאים לעבודה מחוץ לבית הסוהר מסופקים מדי עבודה שאינם מדי אסיר.

מאז 2008 החל שירות בתי הסוהר לספק לאסירים מדים כתומים הכוללים פסים זוהרים, המאפשרים לזהות את האסירים הלובשים אותם ביתר קלות. קודם לכן לבשו האסירים מדים חומים, שהיו גם כבדים יותר מהמדים הכתומים^[6].

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד ראשית המאה ה-20 מדי האסיר בארצות הברית היו מפוספסים. במהלך המאה ה-20, החלה להתפתח תפיסה לפיה תפקידו של המאסר אינו רק ענישה אלא גם שיקום, וכדי לסייע בהשבת האסירים לחברה כאזרחים נורמטיביים, מוטב להחליף את המדים המפוספסים, שנחשבו כאות קלון, במדי עבודה. בהתאם לגישה זו, סופקו לאסירים בבתי הסוהר המדינתיים מכנסי ג'ינס וחולצות כחולות, ובבתי הסוהר הפדרליים מדי עבודה בצבע חאקי. בסוף המאה ה-20 שוב השתנתה המגמה, בעיקר משיקולים כלכליים, ולאסירים סופקו סרבלים חומים או כתומים. במספר מקומות, כגון מחוז מריקופה שבאריזונה, שבו והנהיגו מדים מפוספסים, כחלק ממדיניות הקשחת תנאי הכליאה.