מדבר סין (אתר מקראי)
בתקופת יציאת מצרים, מדבר סין היה התחנה השמינית במסלול הנדידה של בני ישראל.
מיקומו של האתר באזור החוף המזרחי של מפרץ סואץ.
לפי המקרא, מדבר סין תַָּחוּם בין הים לבין אזור הר סיני.
חוקרי המקרא מזהים את מדבר סין במישור מרחא (Markha).
ג'יימס הופמאיר, בספרו "ישראל הקדום בסיני", נותן פרטים נוספים על מדבר סין
הן מהבחינה ההיסטורית והן מהבחינה הגאוגרפית.
חוקר המקרא, יואל אליצור, מצדד גם-כן בתיאוריה של זיהוי מדבר סין בחלקו הדרומי של סיני.
- אזכור תחנת מדבר סין בתנ"ך[1].
וַיִּסְְעוּ מִיַּם-סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר-סִין
מחקר ארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות הקושי לזהות את המיקומים המדויקים של תחנות הנדידה בסיני,
נערכו סקרים ארכאולוגיים.
לדוגמה, בשנת 2001, נערך מחקר ארכאולוגי על-ידי אוניברסיטת טורונטו הקנדית.
הארכאולוגים זיהו את מישור מרחא, כדרך מעבר עתיקה מתקופת הפרעונים[2].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Edward Palmer, The desert of the exodus, London, 1871
- James Hoffmeier, Ancient Israel in Sinai, Oxford University Press, 2005
- Yoel Elitzur, The wilderness of Paran, Etzion Org, 2015
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| קודמת: ים סוף |
נדודי בני ישראל במדבר | הבאה: דפקה |