מגדל עדר
 | |
| בית הכנסת במגדל עדר, סוף שנות ה-20 | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז דרום |
| נפה | נפת חברון |
| תאריך ייסוד |
1927  |
| תאריך נטישה |
1929 |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   מגדל עדר | |
  | |
מגדל עדר היה היישוב היהודי הראשון על אדמות גוש עציון בעת החדשה.
היישוב נוסד בחורף שנת תרפ"ז, 1927, כעשרים קילומטרים מירושלים, על אם הדרך לחברון, מדרום מערב לצומת גוש עציון של היום. יוזמי הקמת היישוב היו אנשי מאה שערים בירושלים, ומתיישביו הראשונים היו תימנים משכונת צריפים בתל אביב[1]. לצורך הקמת היישוב הוקמה חברה בשם "זיכרון דוד" על שם האדמו"ר רבי דוד מקוצק בראשות יצחק גרינוולד.
שם היישוב נקבע על שם היישוב המקראי מגדל עדר, המוזכר בספר בראשית:”וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר” (בראשית, ל"ה, כ"א). בתרגום יונתן על הפסוק מבואר, כי מלך המשיח עתיד להתגלות במקום זה באחרית הימים.
היישוב התקיים במשך שנתיים כשתושביו חיו בתנאים קשים וסבלו ממצוקות מים ומחסור בקרקע חקלאית. הוא חרב בימי מאורעות תרפ"ט – בשנת 1929.
חברת זיכרון דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים תרפ"ד–תרפ"ה, החל יצחק גרינוולד, עולה חדש מפולין, יהודי בר-אוריין שעבד בירושלים כסייד, להפיץ בין מתפללי בתי הכנסת בבתי ורשה במאה שערים את הרעיון לרכוש לעצמם נחלת קרקע בארץ ישראל, כדי לייסד מושבה דתית. איתו פעלו הרב נח גד וינטרוב[2] ויעקב רוזנבלום. בתוכניתם הצליחו לעניין את הרב יחיאל מאיר מורגנשטרן, נכדו של האדמו"ר רבי דוד מורגנשטרן מלומאז, ונין של רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל. הרב מורגנשטרן הסכים לתת ידו לתוכנית זו ובשנת ה'תרפ"ה והזמין אספה לביתו. באספה זו הוחלט לייסד חברה בשם 'זיכרון-דוד', לזכר סבו של הרב יחיאל מאיר מורגנשטרן, רבי דוד זצ"ל, שמטרתה לרכוש קרקעות בסביבות ירושלים ולייסד מושבה דתית. באספה השתתפו כארבעים איש, מרביתם תושבי מאה שערים[3].
היישוב נוסד בידי חברת "זיכרון דוד". החברה נרשמה בשנת ה'תרפ"ו, ב-15 באוקטובר 1925, כאגודה הדדית בע"מ[4], המייסדים ביקשו לשלב קיום מצוות יישוב ארץ ישראל עם חיי תורה מלאים וגאולת אדמות בארץ ישראל עם חזון הגאולה המשיחי שלעתיד לבוא, במקום בו – כך האמינו, עתיד להתגלות מלך המשיח. מטרתם הייתה להקים התיישבות יהודית פורחת ומשגשגת – "עיר גנים" על אם הדרך ירושלים-חברון, וטיפוח חיים יהודיים, באזור רווי מסורות יהודיות הקושרות אותו עם צמיחת הגאולה והתגלות המשיח[5].
ועד החברה עסק באיתור מקום ליישוב וברכישת קרקעות. החברה פעלה באופן עצמאי ופניותיה להנהלה הציונית וכן לחברת פיק"א בבקשת עזרה – נדחו[6]. האספה הכללית הראשונה של חברת 'זיכרון-דוד' התקיימה ב-י"ד בחשוון ה'תרפ"ו, והשתתפו בה 66 חברים מתוך מאה ועשרים חברי החברה. האספה בחרה ברב מנחם מנדל כשר כיו"ר הוועד המנהל. בין המייסדים היו יצחק גרינוולד (1890–1961) שגייס מתיישבים מבני ירושלים, אשכנזים חרדים, וכן יהודים שעלו לא מכבר מתימן והתגוררו בתל אביב[7] ויעקב רוזנבלום מעין זיתים שהיה דובר ערבית, ניהל את המשא ומתן עם מוכרי הקרקעות והיה דמות מרכזית ביישוב[8].
לאחר שנמצאה קרקע מתאימה בהר חברון, בסוף שנת 1926, יצאו מנהלי החברה ועורכי-הדין לאזור חברון. עשרת הבעלים הערבים התאספו בבית גדול ואסרו היציאה ממנו, כי בלא חתימת כולם ההעברה לא הייתה חוקית. כל אחד מהם קיבל את כספו מידי עורך-הדין וחתם על ההסכם. רובם חתמו באצבע[9].
ביום י"ב בחשוון תרפ"ז התקיימה האספה השנייה. הרב מנחם מנדל כשר פתח את האספה בסקירה נרחבת על רכישת הקרקעות והסברי תשלום. הרב מנחם מנדל כשר גם נעל את הישיבה- ”הרב מנחם מנדל כשר נואם נאום הנעילה, הוא מלהיב את הלבבות בדברי חז"ל שונים על דבר המאורע החשוב שעלה ביד החברה בעזרת ה' לפדות אדמה שהייתה קרוב לאלפיים שנה בידי נכרים במקום כזה בין ירושלים לחברון. אשר אין שם על כל הדרך עוד שום יישוב ישראל שזה דבר אשר מעורר תשומת לב של כל ישראלי ותקוותנו כי יעלה בידינו בעזרת ה שם לייסד בקרוב יישוב ישראלי אשר יהיה לתפארת ישראל” (מתוך הפרוטוקול).
העלייה למגדל עדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכ"ח בטבת תרפ"ז, 2 בינואר 1927, החלה העלייה לקרקע[10]. העלייה לא הייתה מרוכזת ומסודרת ולא קוים אירוע בולט לציון העלייה לקרקע. המשפחות שהגיעו למקום עשו זאת באופן חופשי, במהלך הסתיו והחורף של שנת תרפ"ז. לאחר שהקימו לעצמם צריפים למגורים[11].
היישוב הוקם על אם הדרך ירושלים-חברון, מדרום מערב לצומת גוש עציון דהיום, בק"מ ה-21 מירושלים. במקום ניצבה בריכת מים בריטית ולידה מבנה משטרה קטן, שהיה מאויש בכמה שוטרים. מעל ליישוב, על ראש הגבעה ממערב, התנשא המנזר הרוסי[12].
ראשוני המתיישבים החלו בהכשרת קרקע לנטיעות וקיוו לייסד כפר המבוסס על מטעים ומשקי חלב. בנוסף לצריפי המגורים, הקימו המתיישבים בית כנסת ומקווה טהרה בקרבת תחנת המשטרה הסמוכה לכביש הראשי[13]. רוב המתיישבים היו מבני העדה התימנית שהגיעו מתל אביב אך היו גם תושבים מעדות ומקומות שונים. במשך הזמן עזבו רוב המתיישבים התימנים את היישוב ובמקומם הגיעו משפחות אשכנזיות[14][9]. החברה לא קיימה חלוקת קרקעות מסודרת וליישוב לא היה קשר ישיר עם המוסדות הלאומיים, כגון הקרן הקיימת או הסוכנות. הבריטים והערבים לא הפריעו ולא התנכלו לתושבים והתושבים קיימו קשרי מסחר עם הכפר הערבי הסמוך – בית אומר.
תנאי החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנאי החיים היו קשים ביותר והמתיישבים סבלו ממצוקת מים. המשק הדל ומקורות הפרנסה לא אפשרו למתיישבים קיום בכבוד, ולרוב המתיישבים חסרה הכשרה חקלאית מינימלית. הם החלו בנטיעת עצי פרי וגפנים, אף שלא נעשתה הכשרת קרקע ראויה ולא עמדו לרשותם ציוד וכלים חקלאיים. בנוסף נעשה ניסיון להקים משק בעלי חיים. בשל קשיי הפרנסה, רוב המתיישבים מצאו את פרנסתם בירושלים. מייסדי המקום שאפו להקים בו ישיבה[15]. מכלל התוכנית הרחבה שהגו מייסדי החברה, יצא לפועל אך מעט מזעיר.
השלג הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע החורף פקד את המקום שלג כבד. חלק מהתושבים לא ראו תופעה כזו מימיהם. הצריפים לא עמדו בסערה וגגו של צריף אחד עף[14]. מיום רדת השלג ועד שנמס – חלפו שבועות. רוב הזמן הייתה דרך חברון-ירושלים חסומה לתנועה. קבוצת ערבים מהכפר בית-אומר נחלצה לעזרת המתיישבים והביאה, ימים ספורים לאחר ראשית הסערה, מעט מזון, דבלים, פיתות, תה, עצים ודלק להסקה. אלה הצילו את המתיישבים מקיפאון ומסכנת רעב. לאחר מכן נחלצו לעזרת מגדל-עדר אנשי קהילת חברון, ביוזמת הרב יחזקאל סרנא – ראש ישיבת חברון, אשר הצליחו להבקיע את "המצור הלבן" שהוטל על מגדל-עדר בעזרת פרד והביאו מעט מזון וציוד חיוני[16]. החורף הקשה הכניע חלק מהמתיישבים שעזבו את המקום אחרי שהות של חודשים ספורים[17].
מאורע זה, מיד בראשית הקמתו של היישוב החדש, לא תרם לעידוד מתיישבים נוספים לעלות ולהיאחז במקום, והוא גרם רפיון רוח למתיישבים הקיימים.
מאורעות תרפ"ט ותוצאותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מאורעות תרפ"ט
סמוך לפרוץ המאורעות בחודש אב תרפ"ט (אוגוסט 1929) נותרו במקום פחות ממניין אנשים. אבשלום רוזנבלום המשיך לעבוד עם פועליו הערבים בהכשרת הדרך לבית פאג'ר[18].
ביום שישי, י"ז אב, פרצו המאורעות ושוטר שעבר במקום ביקש מהתושבים לא להסתובב בכביש ולהיכנס לבתיהם[19]. מחלונות הצריפים ראו המתיישבים את מבטי הערבים שעברו בכביש ולכן ברחו למנזר הרוסי שליד המושבה שהיה מוגן יותר. למנזר באו כ-25 ערבים מבית-אומר הסמוכה וישבו אתם כל הלילה, כדי שלא יפגעו בהם. בנוסף, הם מסרו למוכתר היהודי כי כמה ערבים מ"בית פז'ם" מתכוננים להרוג אותו ועליהם לעזוב את המקום. אחד הערבים הוביל אותם מהמנזר בדרך ההרים לבית אומר והם שהו שם בבית משפחה ידידה. מבית אומר כתבו מכתב בכמה שפות (ערבית, עברית, יידיש ואנגלית) ובו הודיעו שהם בכפר ומבקשים שיבואו לחלצם. המכתב הועבר על ידי צעיר ערבי מן הכפר לכביש הראשי ונמסר לשיירה אנגלית שעברה במקום[20].
בינתיים החלה תסיסה בבית אומר והרוחות סערו על החזקת היהודים. ביום שני (26.8.29) באו הבריטים והעבירו את התושבים לבית המשטרה בחברון, שם הצטרפו לניצולי קהילת חברון לאחר הטבח שהיה בעיר בשבת. במקום זה שהו 24 שעות, וביום שלישי הועברו לבית שטראוס בירושלים יחד עם כל אנשי קהילת חברון[21]. הערבים מבית-אומר הביאו לאחר ימים אחדים את העדר בשלמותו למשפחת רוזנבלום בירושלים. שאר הנכסים ביישוב נבזזו בידי ערביי הסביבה.
על-אף יחסי השכנות הטובים עם השכנים הערבים מהכפר בית אומר, אשר הצילו פעמיים את מתיישבי מגדל עדר ממוות – בשלג הגדול ובמאורעות תרפ"ט, המאורעות חרצו את גורל היישוב הקטן. הוא ננטש ולא הוקם מחדש אף בשוך המהומות[7].
פירוק החברה וגאולת הקרקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברת "זיכרון דוד" הגיעה למצב קשה, הנושים לחצו והחברה עמדה בפני פשיטת רגל. יצחק גרינוולד וחברים נוספים המשיכו עוד כחמש שנים בטיפול בענייני החברה, עד פירוקה. בתחילה עוד האמינו באפשרות חידושו של המפעל, קיוו להקמת היישוב מחדש ואף פעלו בכיוון זה[22]. לאחר שאפסו הסיכויים, טרחו רבות בכיסוי חובות החברה, במכירת אדמותיה, ובעיקר במניעת האפשרות שהאדמות תשובנה לידיים ערביות[23], שכן בתחילת 1930 החלו ערבים לחרוש את קרקעות מגדל עדר[24].
גרינוולד לא נמנע משום ניסיון שיכול היה להציל את החברה ולשקם את היישוב ודיבר על לבם של המוסדות השונים, בטענה שלא רק שהערבים רצחו – הם עלולים לקבל את קרקעות מגדל עדר, בבחינת – "הרצחת וגם ירשת?!" כל קריאותיו וזעקותיו של גרינוולד לא זכו למענה חיובי. המוסדות הלאומיים, הקרנות והגופים השונים השיבו פניו ריקם. רבים מחברי החברה התדפקו על דלתו בדרישה לקבל כספם חזרה. וליד ביתו נראו מחזות קשים, צעקות והפגנות של חברים שדרשו כספם. לבסוף, לאחר משא-ומתן ארוך, ב-25 בספטמבר 1933 רכש את המקום מידי חברת 'זיכרון דוד' שמואל צבי הולצמן מרחובות. חברי האגודה קיבלו בחזרה רק חלק מכספם[20].
הולצמן הקים יחד עם שותפיו יצחק צבי רקובסקי ואברהם אפשטיין את חברת אל ההר, שהגתה רעיון להקים באזור זה מרכז יישובי שיהיה מבוסס על גידול מטעים[25] ואף הביאה למקום קבוצת פועלים שהחלה לממש את הרעיון. אולם המרד הערבי הגדול הביא לנטישת המקום בשנית. בשנת 1943 התיישב בקרבת חורבות מגדל עדר קיבוץ כפר עציון ואחריו התיישבו באזור הקיבוצים משואות יצחק, עין צורים ורבדים. המקום נכבש בידי הערבים במלחמת העצמאות ויושב מחדש לאחר מלחמת ששת הימים, תחת השם מגדל עוז.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בן יעקב, י. (תשל"ח). גוש עציון: חמישים שנות מאבק ויצירה. בי"ס שדה כפר עציון: הקיבוץ הדתי.
- בן יעקב, י. (תשמ"ו). "סיפורו של היישוב היהודי הראשון בין חברון וירושלים", בתוך: גוש עציון מראשיתו ועד תש"ח (קבץ) (עמ': 23-40), ירושלים: יד יצחק בן-צבי.
- יהי שלום, י. (2000). "מגדל עדר ראש וראשון להתיישבות חלוצית בהר חברון", אפיקים 76, 117-118.
- בן־יעקב יוחנן, "מגדל עדר- כפר יהודי בודד בדרך לחברון". (1977), עת־מול ב' (6) 19-21.
- עמיקם, י. (תרפ"ט). ההתקפה על היישוב היהודי בא"י בתרפ"ט. חיפה.
- קנוהל, ד. (תשי"ז). גוש עציון במלחמתו. ירושלים: המדור הדתי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- באתר ההנצחה גוש עציון(הקישור אינו פעיל)
- מגדל עדר: 80 שנה להתיישבות בגוש עציון, עמודים 709, טבת תשס"ז, עמ' 28-29.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בן־יעקב יוחנן, "מגדל עדר- כפר יהודי בודד בדרך לחברון". (1977), עת־מול, ב'(6), ע' 19.
- ^ זאב בלוי, החסיד הנודע שיזם את הקמת היישוב החרדי הראשון באזור גוש עציון, אתר JDN, 23 בינואר 2019
- ^ ראו מרכז מורשת גוש עציון 'מגדל עדר', פרק ראשון, ההקמה
- ^ בן יעקב, י. (תשמ"ו). "סיפורו של היישוב היהודי הראשון בין חברון וירושלים", בתוך: גוש עציון מראשיתו ועד תש"ח (קבץ) (עמ': 23-40), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, ע' 24.
- ^ בן יעקב, י. (תשמ"ו). "סיפורו של היישוב היהודי הראשון בין חברון וירושלים", בתוך: גוש עציון מראשיתו ועד תש"ח (קבץ) (עמ': 23-40), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, ע' 23.
- ^ בן יעקב, י. (תשל"ח). גוש עציון: חמישים שנות מאבק ויצירה. בי"ס שדה כפר עציון: הקיבוץ הדתי, ע' 19.
- ^ 1 2 מגדל עדר: 80 שנה להתיישבות בגוש עציון, עמודים 709, טבת תשס"ז, עמ' 28-29.
- ^ בן יעקב, י. (תשמ"ו). "סיפורו של היישוב היהודי הראשון בין חברון וירושלים", בתוך: גוש עציון מראשיתו ועד תש"ח (קבץ) (עמ': 23-40), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, ע' 28.
- ^ 1 2 "מגדל עדר- כפר יהודי בודד בדרך לחברון". (1977), עת־מול, ב' (6), ע' 19.
- ^ ישוב חדש בסביבות ירושלים, דבר, 6 בינואר 1927
חברת זכרון דוד בירושלים, דואר היום, 5 בינואר 1927 - ^ בן יעקב, י. (תשמ"ו). "סיפורו של היישוב היהודי הראשון בין חברון וירושלים", בתוך: גוש עציון מראשיתו ועד תש"ח (קבץ) (עמ': 23-40), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, ע' 32.(
- ^ בן יעקב, י. (תשמ"ו). "סיפורו של היישוב היהודי הראשון בין חברון וירושלים", בתוך: גוש עציון מראשיתו ועד תש"ח (קבץ) (עמ': 23-40), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, ע' 33.(
- ^ קנוהל, ד. (תשי"ז). גוש עציון במלחמתו. ירושלים: המדור הדתי, ע' 15.
- ^ 1 2 "מגדל עדר- כפר יהודי בודד בדרך לחברון". (1977), עת־מול, ב' (6), ע' 20.
- ^ תגלית היסטורית: ישיבה הוקמה במגדל עדר, באתר ערוץ 7
- ^ "הארץ", 21 בפברואר 1927
- ^ בן יעקב, י. (תשל"ח). גוש עציון: חמישים שנות מאבק ויצירה. בי"ס שדה כפר עציון: הקיבוץ הדתי, ע' 20.
- ^ בן יעקב, י. (תשמ"ו). "סיפורו של היישוב היהודי הראשון בין חברון וירושלים", בתוך: גוש עציון מראשיתו ועד תש"ח (קבץ) (עמ': 23-40), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, ע' 36.
- ^ עמיקם, י. (תרפ"ט). ההתקפה על היישוב היהודי בא"י בתרפ"ט. חיפה, ע' 72.
- ^ 1 2 "מגדל עדר- כפר יהודי בודד בדרך לחברון". (1977), עת־מול, ב' (6), ע' 21.
- ^ חורבן מגדל עדר, דואר היום, 3 בספטמבר 1929
- ^ פליטי מגדל עדר דורשים את הקמת הנקודה, דואר היום, 20 באפריל 1930
- ^ בן יעקב, י. (תשמ"ו). "סיפורו של היישוב היהודי הראשון בין חברון וירושלים", בתוך: גוש עציון מראשיתו ועד תש"ח (קבץ) (עמ': 23-40), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, ע' 38.
- ^ ערבים חורשים אדמת מגדל עדר, דבר, 26 בפברואר 1930
- ^ מגדל עדר - כפר עציון, דבר, 26 בדצמבר 1933