מבצע היפופוטם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מבצע היפופוטם (באנגלית: Operation Hippopotamus) היה השם שנתנו שלטונות המנדט הבריטי להטלתו של מצב צבאי על הערים המרכזיות של היישוב היהודי בארץ ישראל בחודש מרץ 1947.

המצב שקדם למבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1947 החלה בארץ ישראל בסימן של הגברת פעולות האצ"ל והלח"י נגד יעדים בריטיים ברחבי הארץ - מחנות צבא, מתחמים, צירים וכלי רכב. בהתקפות:

  • ב-3 בינואר תקף האצ"ל מבני שלטון בתל אביב, בירושלים, בחיפה, בחדרה ובטבריה. קצין בריטי נהרג ועשרות נפצעו.
  • ב-12 בינואר החדיר הלח"י מכונית תופת טעונה 400 ק"ג חומר נפץ לחצר בניין משטרת המנדט בחיפה. חמישה שוטרים נהרגו ועשרות נפצעו.
  • ב-26 בינואר חטפו אנשי האצ"ל בירושלים את קצין האינטליג'נס הבריטי בגמלאות, קולינס, למחרת ב-27 בינואר פרצו אנשי האצ"ל לבית משפט בתל אביב וחטפו את נשיא בית המשפט המחוזי השופט ראלף ווינדהאם.
  • התקפה בולטת הייתה ב-1 במרץ כאשר האצ"ל פוצץ את בית גולדשמידט, מועדון הקצינים הבריטיים בירושלים, אשר שכן באזור הביטחון המוגן ברחוב המלך ג'ורג'. כתוצאה מהריסת הבניין נהרגו 17 איש, בהם קצינים בכירים בבולשת הבריטית.

הטלת המצב הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב גל הפיגועים שהיו בתחילת שנת 1947, והקודמים להם שאירעו בשנת 1946, אשר הגדולים בהם היו תקיפת שדות התעופה הבריטיים ב-25 בפברואר 1946 בה פוצצו אנשי האצ"ל והלח"י עשרות מטוסים של הצבא הבריטי בשדות התעופה בלוד, קסטינה ומחנה סירקין ופיצוץ מלון המלך דוד ב-22 ביולי 1946, בו נהרס כל האגף הדרומי של המלון ונהרגו בו 91 איש ועשרות נפצעו, הכריזו שלטונות המנדט בהודעה דרמטית ששודרה בקול ירושלים במוצאי שבת 1 במרץ 1947 על הטלת מצב צבאי החל מיום א' 2 במרץ. הממשלה נימקה בהודעתה את הטלת המצב הצבאי בכך שהמוסדות הלאומיים סירבו לסייע בביעור פעולות הטרור של האצ"ל והלח"י. ההודעה אמרה:

" לפני חודש ימים פנתה הממשלה בבקשה לסוכנות היהודית ולוועד הלאומי לפנות בקריאה ליישוב שיסייע לשלטונות הביטחון בהעמדתם לדין של הרוצחים מהארגונים הטרוריסטים. הם סירבו. ניתנה התראה חדשה בה הודגשו כל התוצאות העלולות לנבוע כתוצאה מסירוב זה. מחמת חוסר שיתוף פעולה זה בוצעו התפרצויות דמים נוספות ומאז ניתנה לראשונה ההתראה לסוכנות ולוועד הלאומי אירעו בסך הכל 48 התפרצויות טרור בהן נהרגו 20 איש ו-31 נפצעו. במאורעות יום אתמול בלבד נהרגו 18 אנשים מהם 13 אזרחים. יש עדויות ברורות לכך שהארגונים הפורשים פועלים מת"א וכן שהמכוניות שבהן השתמשו לביצוע ההתנקשויות בירושלים ובחיפה נגנבו ויצאו מת"א. לאור כל אלה התקנות להפעלת המשטר הצבאי מקבלות תוקף היום החל משעה 1:00 אחר הצהריים באזורי ת"א, רמת גן, בני ברק ופתח תקווה".

ההודעה באה לאחר ששעות אחדות קודם לכן פרסמו השלטונות הודעה מקדימה המפרטת את הבסיס החוקי להטלת המצב הצבאי:

"לאחר מעשי רצח בקנה מידה רחב שבוצעו ב-1 במרס 1947, הנציב העליון הבריטי הפעיל את התקנות לשעת חירום משנת 1937, המקנות לו ייפוי כוח להטיל משטר צבאי על אותם אזורים שימצאו לנחוץ. תקנות אלו נראות לנציב העליון כדרושות לשמירת הביטחון, ומטרתן היא ליטול מן האזורים שעליהם יוטל משטר צבאי את השירותים האזרחיים. משרדי ממשלה ובתי משפט ייסגרו. בנקים עלולים להיסגר בפקודת המפקד הצבאי. טלפון ושירותי דואר עלולים להיפסק. תנועת אנשים ומכוניות עלולה להיאסר. כוח השיפוט על עבירות פטליות באזור המשטר הצבאי יימסר לבתי דין צבאיים."

הבריטים החילו את המצב הצבאי, שניתן לו השם "מבצע היפופוטם", על מרחב תל אביב רבתי הכולל את העיר תל אביב ואת רמת גן, גבעתיים ובני ברק, שבהן חיו כ-213,000 תושבים. כן הוטל המצב הצבאי על שכונות צפון ירושלים, שכונת הבוכרים, סנהדריה, גאולה, בית ישראל, מאה שערים ושמואל הנביא שבהן חיו כ-25,000 תושבים. את המצב הצבאי שהוטל בירושלים כינו הבריטים בשם "מבצע אלפנט".

המבצע תוכנן בקפידה עוד מספר חודשים לפני כן והנציב העליון אלן גורדון קנינגהם קיבל אישור להפעילו לפי שיקול דעתו. בראש מבצע היפופוטם עמד מייג'ור ג'נרל ריצ'רד גייל (אנ') שמקום מפקדתו היה בבסיס בתל ליטוינסקי (לימים מחנה דורי בתל השומר). במבצע השתתפו למעלה מ-20,000 חיילים.

האזורים עליהם הוטל המצב הצבאי נותקו משאר חלקי הארץ, הוטל עליהם עוצר לילה, ונאסרה כניסה של תושבים מאזורים אחרים. תנועת האוטובוסים נפסקה, הופסקה פעילות בתי המשפט האזרחיים והושבתו שירותי הדואר והטלפון. עם זאת בתי הספר לא נסגרו, העיתונים יצאו לאור וגם מקומות הבידור המשיכו לפעול.

במסגרת המשטר הצבאי הוקנו סמכויות השלטון האזרחי לצבא. במקום בתי המשפט האזרחיים שבוטלו הוקמו בתי-משפט צבאיים עם סמכויות לשיפוט מהיר. לחיילים שהשתתפו במבצע הוענקו סמכויות של שוטרים וניתנה להם הרשות לעצור כל אדם חשוד וכן לירות בכל אדם שלא יציית להוראותיהם.

תגובת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצב הצבאי לא השיג את מטרותיו. היישוב הסתגל למצב ושגרת החיים נמשכה פחות או יותר. פעולות העזרה ההדדית בקרב תושבי האזורים שנכללו במסגרת המבצע גברו והתושבים גילו קור רוח. עם הכרזת המצב נורו למוות מירי אקראי שני תושבים מירושלים, אחת מהן ילדה, אך במהלכו לא נפלו קורבנות נוספים. פעולת ההתיישבות גם היא לא נפסקה. ב-11 במרץ עלו על הקרקע שני קיבוצים - מעיין ברוך בצפון עמק החולה ויקום בשרון. גם ההעפלה נמשכה וב-12 במרץ פרצה אוניית המעפילים שבתאי לוז'ינסקי את המצור והעלתה על חוף הארץ 823 מעפילים.

גם הפעילות הבריטית נגד האצ"ל והלח"י בזמן המצב הצבאי לא צלחה. אמנם נעצרו 78 חשודים בהשתייכות לארגונים אלה, אך פעולות הארגונים נמשכו. הבריטים עצמם הודו כי בתקופת המצב הצבאי בוצעו 68 פעולות של הארגונים אשר החשובה בהן הייתה ההתקפה על בית היתומים שנלר שארעה ב-12 במרץ, כאשר האצ"ל תקף את המחנה הצבאי הבריטי ששכן במתחם. אנשי האצל חדרו למחנה והניחו מוקשים שתפוצצו. בהתפוצצות נהרס אחד ממבני המחנה, חיל בריטי אחד נהרג ושמונה נפצעו. ימים אחדים לאחר מכן, ב-17 במרץ הודיעו הבריטים על ביטולו של המצב הצבאי.

את תגובת היישוב למצב הצבאי תיאר באורח סאטירי ב-14 במרץ, שלושה ימים לפני ביטולו, המשורר נתן אלתרמן במדורו הטור השביעי בעיתון "דבר". כותרת השיר הייתה "הודעות אישיות דחופות".

בין ההודעות נכללו ההודעות הבאות:

לבוין ארנסט, לונדון, עכשו במוסקוה.
דואגים שלומך – מביאים אניות.
התרוקנה האחת, אחרות מגיעות.
מה נשמע? בני ביתנו אינם חדלים
להזכיר את שמך, בייחוד הילדים.
איך הראש?
מה ברוסיה?
תצא קצת לטבריה.
אגב, וינסטון חושש
פן תחסל את האימפריה.


לשלטונות פלשתינה-א"י, ירושלים.
ההיפו
פוטמוס
מרגיש בטוב.
מתי הקרוקודילים,
הזברות והדב?
מיסרו ידיעות
מגן החיות.


לרבונו של עולם באשר הוא שם.
גוולד."[1]

כבר ב-15 בפברואר 1947 הודיע שר החוץ הבריטי ארנסט בווין כי ממשלתו החליטה להעביר את ההכרעה על גורל ארץ ישראל לידי האו"ם, ובעצרת האו"ם נקבע המועד לדיון בנושא לחודש ספטמבר 1947. לאחר הניסיון קצר הימים שלא צלח לבלום את פעולות האצ"ל והלח"י על ידי הטלת מצב צבאי, החליטה ממשלת בריטניה לזרז את המהלך ועל פי בקשתה הוקדם מועד הדיון באו"ם ונקבעה לשם כך ישיבה מיוחדת של עצרת האו"ם ל-28 באפריל 1947. הנהגת היישוב, הוועד הלאומי והמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, החלו בפעולות בין לאומית נמרצות, מדיניות והסברתיות לקראת הדיון. הציבור בארץ גם הוא הכיר בכך כי הוא עומד בפני הכרעה גורלית לעתידו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]