מבוי (רחוב)

מבוי סתום

מבוי (באנגלית: "Dead end"; בצרפתית: "cul-de-sac"; פירוש: רחוב ללא מוצא) הוא סמטה או רחוב קטן הסגור משלוש רוחותיו, כלומר רחוב ללא מוצא המשמש אך ורק את דייריו. צורת רחוב זו הייתה נפוצה בעבר, וקיימת בהיקפים קטנים גם בבנייה חדשה.

בעבר היו המבואות נפוצים, כיוון שעיר הייתה בנויה מגושי בתים ולהם חצר מרכזית, הנפתחת למבוי צר המשותף לכמה חצרות, שבו יוצאים לשטח הציבורי של העיר (צורה בנייה זאת נקראת שכונת חצר). בכתבים הלכתיים נקרא רחוב כזה בשם "מבוי", לעומת הפתוח משני צדדיו הנקרא "מבוי מפולש". לעיתים נקראים רחובות קטנים ללא מוצא בני זמננו בשם "מבוי", על שם המבוי העתיק.

הלכה

ישנם דינים בהלכה העוסקים במבוי, בעיקר לגבי הלכות ערובין. דינים אלו אינם רלוונטיים לימינו, בשל הקפת כל העיר באמצעות עירוב, דבר ההופך את כל העיר על מבואותיה, אם קיימים, מבחינת הלכתית - לחצר אחת, המכונה 'חצר של רבים', היינו שהיא משותפת לרבים.

על מנת שמבוי יחשב למבוי מבחינה הלכתית, עליו להיות בצורה מלבנית, היינו שהוא צר וארוך (אם המבוי בנוי בצורת ריבוע - הוא נחשב מבחינה הלכתית לחצר לעניין תיקון מבואות). תנאי נוסף להגדרה כמבוי הוא קיומן של לפחות שתי חצרות, שבתוכם לפחות 2 בתים, הפתוחות למבוי. תנאים נוספים למבוי הם שאורכו יהיה לפחות ד' אמות (כ־1.80 מ') וגובה מחיצותיו לפחות י' טפחים (כ־80 ס"מ).

ככלל, מבוי נחשב לרשות היחיד לעניין רשויות השבת, כיוון שהוא מוקף במחיצות משלושה כיוונים. אולם מדרבנן, יש לתקן את פתחו הרביעי באמצעות לחי, קורה או צורת הפתח, על מנת להבדיל בין רשות היחיד המשותפת לדיירים רבים לבין רשות הרבים, שאף היא משותפת לרבים, ובה אסור לטלטל חפצים. אם המבוי לא תוקן, הוא נחשב מדרבנן לכרמלית ואסור לטלטל בתוכו.

על מנת להתיר לטלטל בשבת כלים ששבתו בבתים אל המבוי ודרכו לחצרות אחרים, על כל החצרות במבוי להשתתף ביחד באמצעות 'שיתוף מבואות'.

ראו גם

• תיקון חצרות ומבואות
• שיתוף מבואות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבוי בוויקישיתוף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.