מארי גל-מאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארי גל-מאן
Murray Gell-Mann
גל-מאן בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, 2012
גל-מאן בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, 2012
גל-מאן בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, 2012
לידה 15 בספטמבר 1929
מנהטן תחתית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במאי 2019 (בגיל 89)
סנטה פה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Murray Gell-Mann עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Red Butte Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ויקטור וייסקופף עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Norman Dombey, William C. Davidon, Rod Crewther, Henry Hoyt Hilton, כריסטופר טי היל, Donald F. DuBois, Carl Iddings, Kenneth Young, Sam M. Berman, Cosmas Zachos, קנת וילסון, Philip Moss Platzman, James Hartle, Todd Brun, Jon Mathews, סידני קולמן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן או בת זוג J. Margaret Dow
Marcia Southwick עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות יהודי
tuvalu.santafe.edu/~mgm
תרומות עיקריות
גילוי הקווארק
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מארי גל-מאןאנגלית: Murray Gell-Mann;‏ 15 בספטמבר 192924 במאי 2019[1]) היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי, פרופסור במכון הטכנולוגי של קליפורניה, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1969 על עבודתו בתאוריית החלקיקים האלמנטריים. נודע בין השאר בשל גילוי הקווארק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גל-מאן נולד בניו יורק למשפחת מהגרים יהודים מצ'רנוביץ, בשנת השפל הגדול (1929) בארצות הברית. בבגרותו, שינה את שם משפחתו מ"גלמן" ל"גל-מאן", במטרה לטשטש את מוצאו היהודי[2]. אביו, ארתור גלמן, שהיגר מאוסטרו-הונגריה, פתח בית ספר לשפות שבו ניסה ללמד מהגרים לדבר אנגלית רהוטה. בבית הספר לימדו גם צרפתית, ספרדית, איטלקית ופורטוגזית. אולי זו אחת הסיבות לכך שגל-מאן שלט במספר רב של שפות. לפי עדותו, כאדם קפדן הוא נטה לתקן שגיאות בצרפתית וספרדית בתפריטי מסעדות אמריקניות.

אחיו בן הצית בו את הסקרנות להתבוננות בטבע. אף על פי שגדלו בניו-יורק, הם הצליחו למצוא איים ירוקים שבהם שרדו בעלי חיים וניתן היה לעקוב אחרי התפתחותם. יחד עם אחיו, גילה את הרבגוניות שבטבע ואת הצורך להגן עליו. המראה של אזורי טבע מועטים בסביבת ניו-יורק, ההולכים ונכבשים על ידי כבישים ובתי מגורים, הוליד בו את המודעות לסופיותו של כדור הארץ ולפגיעתם של מעשי אדם בחברות החי והצומח. מכאן, צמח אצלו הצורך לפעול כדי להגן על המין האנושי וכדור הארץ מפני נטיית האדם להשמיד מינים רבים של בעלי חיים וצמחים.

ראשית דרכו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לימודיו באוניברסיטת ייל התחיל בגיל 15, ובשנת 1948 קיבל בה תואר ראשון בפיזיקה. בשנת 1951, קיבל תואר דוקטור לפיזיקה מ-MIT, על עבודה בהנחיית ויקטור וייסקופף[3]. את הפוסט-דוקטורט עשה במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון. בשנים 1952–1954 לימד באוניברסיטת שיקגו. בתקופה זו הציע תאוריה חדשה[4] לסיווג חלקיקי הקרינה הקוסמית קאון והיפרון שהתגלו אז. במסגרת תאוריה זו, הציע גל-מאן כי המספר הקוונטי מוזרות משתמר[5] תחת הכוח החזק וכוח אלקטרו-מגנטי, אך לא תחת הכוח החלש.

בשנת 1955 מונה לפרופסור חבר במכון הטכנולוגי של קליפורניה. משנודע לאנשי המכון הטכנולוגי שאוניברסיטאות אחרות מחזרות אחר גל-מאן, הוא קודם החל מ-1 ביולי 1956 לפרופסור מן המניין[6], וכך הוא נשאר במכון הטכנולוגי עד לפרישתו ב-1993. גל-מאן היה הראשון שמונה על ידי המכון לפרופסור מן המניין בגיל כה צעיר[7]. בשנת 1956 תואר גל-מאן בעיתונות:

"גלמן הצעיר נתפרסם בעולם המדעי באמריקה בחריפותו הבלתי־רגילה ובבהירות ההרצאה גם כאשר הוא מטפל בנושאים המורכבים ביותר של הפיזיקה הגרעינית. הודות לתכונותיו אלו סולחים לו הפרופיסורים הקשישים ממנו גם על שנינות לשונו שאינה חסה על איש. הדעה הכללית היא, שגלמן הוא גאון שעוד נכונו לו עתידות בתחום המדע הגרעיני."

בסוף 1957, לאחר שיגור ספוטניק 1 והחשש בארצות הברית מפני פיגור מדעי לעומת ברית המועצות, הוזכר שמו של גל-מאן כתקווה של ארצות הברית, יחד עם ג'ק שטיינברגר, ריצ'רד פיינמן ואגה בוהר[8]. בשנת 1960 נמנה גל-מאן על ידי כתב העת הכלכלי "פורצ'ן" ברשימת 11 הפיזיקאים הגדולים של ארצות הברית[9]

חלקיקים תת-אטומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958 גל-מאן וריצ'רד פיינמן, במקביל לצוות של ג'ורג' סודרשן ורוברט מרשק, גילו את המבנה הכיראלי של הכוח החלש.

רעיון נוסף שלו הוא נוסחת גל-מאן-אוקובו שהתבססה על תוצאות אמפיריות, ובהמשך קיבלה הסבר תאורטי במודל הקווארק שלו. גל-מאן ואברהם פאיס היו מעורבים במתן הסבר לתופעות חידתיות הקשורות בחלקיקים אלה. בהמשך פיתח את נוסחת גל-מן-נישיג'ימה.

בשנת 1960 פרסם, יחד עם מוריס לוי, את סיגמה מודל של הפאיונים, שהסביר אינטראקציות באנרגיה נמוכה של פאיונים[10].

בשנים 1960–1961 פיתח במקביל לעבדוס סלאם, יובל נאמן וג'ון וורד תאוריה סימטרית למבנה החלקיקים היוצרים את הכוח החזק[11][12], המסביר את קיומם ותכונותיהם של החלקיקים התת-אטומיים בעזרת מודל המבוסס על חבורת הסימטריה , שאותו כינה "דרך השמונה" (The Eightfold way). בשנת 1962 הציע גל-מאן על סמך מדידות במעבדה, במקביל להצעה של יובל נאמן על סמך ניתוח תאורטי[13], להוסיף חלקיק נוסף, את האומגה מינוס, לחלקיקים שנכללו בתאוריה עד אז[14]. גילוי חלקיק במעבדה הלאומית ברוקהייבן בראשית 1964[15], שקיומו ותכונותיו נחזו על ידי המודל של גל-מאן ושל נאמן אישש את המודל וריכז אל התאוריה תשומת לב ציבורית[16]. יחד עם נאמן פרסם את הספר "The Eightfold Way", שכלל את מאמריהם בתחום זה.

בשנת 1963 גל-מאן וג'ורג' צווייג שיערו שניתן להסביר את כלל החלקיקים התת-אטומיים כמורכבים ממספר מועט של חלקיקים יסודיים[17]. גל-מאן כינה חלקיקים יסודיים אלו בשם קווארקים[18]. השם לקוח מ"אשכבה לפינגאן" של ג'יימס ג'ויס: "שלושה קווארקים למר מארק!" (אנגלית: !Three quarks for Muster Mark), למילה בהקשרה המקורי לא הייתה משמעות ברורה.

בשנת 1969 זכה גל-מאן בפרס נובל לפיזיקה על חלקו בסיווג החלקיקים האלמנטריים ופעולותיהם ההדדיות[19].

בשנת 1972 פיתח יחד עם הפיזיקאים הרלד פריטש והיינריך לויטוויילר את הרעיון של מטעני צבע כמקור לשדה החזק[20], ובכך הניחו את היסודות לכרומודינמיקה קוונטית.

בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 נמנה עם תומכי תורת המיתרים, שנחשבה באותן שנים לתאוריה שולית.

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארי גל-מאן בניס שבצרפת, 2012

בשנת 1984 נמנה עם קבוצת המדענים שהקימה את מכון סנטה פה למחקר בינתחומי של מערכות מורכבות מסתגלות.

לאחר פרישתו מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה כפרופסור אמריטוס וכן היה פרופסור באוניברסיטת ניו מקסיקו באלבקרקי ובאוניברסיטת דרום קליפורניה[21].

בשנת 1994 יצא לאור ספרו "הקווארק והיגואר"[22], שיצא לאור גם בתרגום לעברית[23]. בספרו תיאר גל-מאן אוסף של קשרים מיוחדים בין מודלים פיזיקליים לבין תופעות טבע ותחומי עיסוק אנושיים. הוא טען שרוב האנשים רואים את חוקי הפיזיקה כמדויקים וככאלה שכמעט שאינם ניתנים לשינוי, בעוד שתחומים כמו: ארכאולוגיה, בלשנות, חקר הטבע, היסטוריה - עוסקים בחוקים מקורבים בלבד. הספר בוחן, בין השאר, מה מייחד מערכות סתגלניות מורכבות, העוברות תהליכים מורכבים, כגון: למידה ואבולוציה, בניגוד למערכות שאינן סתגלניות, אך מורכבות ביותר, כגון: כוכבים וגלקסיות. דוגמאות למערכות סתגלניות מורכבות ניתן למצוא החל ברמת המיקרו, כגון מערכות וירוסים או חיידקים הלומדים להתנגד לאנטיביוטיקה, ועד למערכות מאקרוסקופיות, דוגמת ילד, מושבת נמלים ומערכות מחשב. גל-מאן טען שמערכת החוקים הפיזיקלית, עד כמה שהדבר נראה מוזר, היא מערכת פשוטה, המאפשרת את צמיחתן של מערכות מורכבות וסתגלניות. מחקרו בשנותיו האחרונות התמקד בקשר שבין הפשוט למורכב.

בשנת 1955 נישא למרגרט דאו, שנפטרה בשנת 1981. נולדו להם בן ובת. בשנת 1992 נישא למרשה סאות'וויק, ממנה התגרש. בשנת 2012 כתב הקדמה לספרה של בת זוגו, מארי מקפאדן, "Mary McFadden: A Lifetime of Design, Collecting, and Adventure".

גל-מאן נפטר בסנטה פה ב-24 במאי 2019[1].

על שמו נקרא אחד הרחובות בשכונת "קריית חתני פרס נובל" שבמערב ראשון לציון (איות שם הרחוב על השלטים ובמפות הוא "מוריי גלמן").

אמנזיית גל-מאן היא התופעה בה מומחים מודעים לשגיאות מהותיות בדיווחי תקשורת מתחום ההתמחות שלהם אך ממשיכים לייחס אמינות גבוהה לשאר הדיווחים בתקשורת. לאחר ששוחח איתו עליה, הסופר מייקל קרייטון בחר לקרוא לתופעה על שם גל-מאן כדי להקנות לה נופך סמכותי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 נפטר חתן פרס נובל לפיזיקה, שגילה את הקווארק, באתר ynet, 27 במאי 2019
  2. ^ ריצ'רד פיינמן, תרגום: עמנואל לוטם, "אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פיינמן", תל אביב: מחברות לספרות, 1985
  3. ^ Coupling strength and nuclear reactions, עבודת הדוקטור של מארי גל-מאן
  4. ^ מוריי גלמן, דבר, 20 בנובמבר 1957
  5. ^ Murray Gell-Mann Biographical, nobelprize.org
  6. ^ פרופסור בן 26, על המשמר, 22 ביוני 1956
  7. ^ ריצ'ארד יפה, "המשמרת הצעירה" של המנהיגות האמריקנית, על המשמר, 22 באוקטובר 1962
  8. ^ עולים לגדולה בימי משבר, הצופה, 15 בנובמבר 1957
  9. ^ 8 יהודים בין 11 גדולי הפיסיקה בארה"ב, שערים, 7 ביוני 1960
  10. ^ Gell-Mann, M.; Lévy, M. (1960), "The axial vector current in beta decay", Il Nuovo Cimento, 16: 705–726, Bibcode:1960NCim...16..705G, doi:10.1007/BF02859738 online copy
  11. ^ ד"ד נאמן ירצה על "הכוחות החזקים" בגדעין האטום, קול העם, 24 ביוני 1963
  12. ^ חתני פרס וייצמן, למרחב, 22 במרץ 1966
  13. ^ ד"ר יובל נאמן - "מועמד לפרס נובל", מעריב, 21 בפברואר 1964; המשך
  14. ^ ב. שומרון, כך נתגלה האומגה מינוס, הַבֹּקֶר, 25 בפברואר 1964
  15. ^ Barnes, V. E.; Connolly, P. L.; Crennell, D. J.; et al. (24 בפברואר 1964). "Observation of a Hyperon with Strangeness Minus Three" (PDF). Physical Review Letters. American Physical Society. 12 (8): 204–206. doi:10.1103/PhysRevLett.12.204. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ חיים יערי, כתב־עת בריטי פירסם ראשון על תגלית אל"מ נאמן וגלמן, דבר, 21 בפברואר 1964
  17. ^ יורם קירש, גילוי חלקיקים חדשים שופך אור על בעיות־יסוד בפיסיקה, דבר, 15 בינואר 1976
  18. ^ מאיר הראובני, הישגו של ד"ר גל־מן, למרחב, 30 בדצמבר 1969
    ארנון מגן, הדואליזם הכפול של פרופ' הררי, למרחב, 18 בפברואר 1970
  19. ^ פרס נובל לפיזיקה ליהודי אמריקני, על המשמר, 31 באוקטובר 1969
  20. ^ Fritzsch, H.; Gell-Mann, M.; Leutwyler, H. (1973). "Advantages of the color octet gluon picture". Physics Letters. 47B (4): 365–368. Bibcode:1973PhLB...47..365F. doi:10.1016/0370-2693(73)90625-4.
  21. ^ Caltech Mourns the Passing of Murray Gell-Mann (1929–2019), Caltech, May 24, 2019
  22. ^ Timothy Ferris, On the Edge of Chaos, The New York Review of Books, September 21, 1995
  23. ^ מארי גל-מן, הקווארק והיגואר, תרגם מאנגלית עמנואל לוטם, בהוצאת מעריב, 1994