מאי 1968

מאי 1968 (לעיתים מאי 68') הוא כינוי לשביתה כללית שפרצה ברחבי צרפת במאי 1968. אחד ממנהיגיה הבולטים היה דניאל כהן-בנדיט שכונה 'דני האדום'. ההפגנות החלו בסדרה של שביתות סטודנטים שפרצו במספר אוניברסיטאות ותיכונים בפריז. לאחריהן התרחשו עימותים עם הנהלות האוניברסיטאות ועם המשטרה. ניסיונותיה של ממשלתו של שארל דה גול לדכא את המהומות עלו בתוהו, ורק הובילו לליבוי המאורעות. פעולות אלו הובילו לקרבות רחוב עם המשטרה ברובע הלטיני, ולבסוף לשביתה כללית של סטודנטים ולשביתות בכל רחבי צרפת שכללו כ-10 מיליון עובדים צרפתים, שהם כשני-שלישים מכוח העבודה הצרפתי. המחאות היו חריפות מאוד, ולכן הביאו את דה-גול להקים מטה לפעולות הצבאיות שמטרתן הייתה להתמודד עם אי-השקט והתסיסה. לבסוף, דה-גול פזר את האספה הלאומית והכריז על בחירות פרלמנטריות חדשות ב-23 ביוני 1968.

הממשלה הייתה קרובה לקריסה, ודה-גול מצא מקלט זמני בבסיס צבא צרפת על אדמת גרמניה. ואולם, המצב המהפכני נמוג במהירות. העובדים חזרו לעבודותיהם, בעידודה של הקונפדרציה הכללית של העבודה (CGT), ארגון השייך לשמאל הפוליטי, ושל המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (PCF). כשהבחירות נערכו לבסוף ביוני, יצאה מפלגתו של דה-גול חזקה אף יותר וזכתה לרוב מוחץ.

רוב המפגינים תמכו בגורמים מהשמאל, קומוניסטיים או אנרכיסטיים. רבים ראו באירועים הזדמנות לנער את "המשטר הישן" בכמה בחינות חברתיות, כולל שיטות הלימוד, שחרור מיני ואהבה חופשית.

סיסמאות וגרפיטי

קשה לאפיין את הזהות הפוליטית של הסטודנטים שהציתו את האירועים של מאי 1968, קל וחומר את זהותם הפוליטית של האלפים שהשתתפו בהפגנות. אולם, אחד מסימני ההיכר של התסיסה החברתית של מאי 1968, הוא כתובות הקיר הרבות שהתנוססו על קירות העיר. כתובות אלו מעידות על השפעה אנרכיסטית וסיטואציוניסטית, והתאפיינו במקוריות רבה ובחדות הלשון של השובתים. כמה מן הדוגמאות לסיסמאות אלו הן:

• "בחברה שזנחה כל אפשרות להרפתקה, לא נותר אלא לזנוח את החברה"
• "רוץ קומרד, העולם הישן מאחוריך"
• "כבר 10 ימים של אושר"
• "חיה את הרגע"
• "מספיק עם המדינה"
• "בואו נחליף לא את הבוסים, את החיים"
• "הטבע לא יצר עבדים או משרתים, אני לא רוצה לשלוט או להישלט"
• "אל תיפלו לדמגוגיה המלוכלכת של הפוליטיקאים, חייבים להסתמך על עצמנו. סוציאליזם בלי חופש הוא בסיס צבאי"
• "אנחנו רוצים מבנים שמשרתים את האנשים, ולא אנשים שמשרתים מבנים"
• "הפוליטיקה היא ברחובות"
• "אל תעבוד לעולם"
• "הבוס צריך אותך, אתה לא צריך את הבוס"
• "סלקו את השוטר שנמצא בתוך הראש שלכם"
• "זה נוגע לכולם"
• "תחיה בלי זמן מת"
• "שכח מכל מה שלימדו אותך, התחל לחלום"

בספרות ובקולנוע

• "החולמים", סרטו של ברנרדו ברטולוצ'י מ-2003, מתרחש כולו על רקע אירועי מאי 1968.
• בסרט "המשלוח הצרפתי" משנת 2021 מתייחס באחד מחלקיו אל מחאת הסטודנטים בצרפת.
• חלק מספרו של רומאן גארי "כלב לבן" מתרחש בפריז על רקע המהומות.
• בספרו של חיים סבתו "אמת מארץ תצמח" מתוארות הפגנות הסטודנטים תוך התמקדות במנהיגם שהוא מגיבורי הספר.
• בספרו של יונס יונסון "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" מוקדש פרק 23 למאורעות 1968 בפריז.
• בספרה של רות אלמוג, "שורשי אוויר" (הקיבוץ המאוחד וכתר, 1987), עוסק החלק "מותו של גולה" באלימות המשטרה בפריז בזמן ההפגנות, ובהפגנות בברלין ובפראג.

ראו גם

• תנועת הסטודנטים בגרמניה (1968)
• שביתת הסטודנטים (1970)

לקריאה נוספת

• פול ברמן, כוח והאידיאליסטים: מנהיגי מרד הסטודנטים בשלטון, ירושלים, הוצאת שלם, 2008.
• ראובן מירן, מאי 68, נהר ספרים, תשס"ח 2008; אחרית דבר: שלמה זאנד.
• פטריק סיל ומורין מק'ונביל, המהפכה הצרפתית 1968, תל אביב, הוצאת עם עובד, 1969.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מאי 1968 בוויקישיתוף

• רשימה של כל כתובות הגרפיטי שרוססו במהלך המאורעות
• אסף רונאל, היום לפני 42 שנה: מהומות הסטודנטים פורצות בפאריס, באתר הארץ, 3 במאי 2010
• צרפת 1968: השביתה הכללית שזיעזעה את העולם מתוך האתר של תנועת מאבק סוציאליסטי
• עפרי אילני, לשנות את העולם שחולל את השואה, באתר הארץ, 12 במאי 2008 - כתבה לציון 40 שנה למהפכת הסטודנטים בצרפת.
• ראובן מירן, בלילה - סיפורים שהיו, באתר "רשימות"
• אבנר בן-עמוס, "השלטון נמצא ברחוב": מרד הסטודנטים במאי 1968 והמרחב הפריסאי, זמנים מספר 109 / חורף 2010
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על מרד הסטודנטים במאי 1968‏, 24 ביוני 2012
• רוג'ר סקרוטון, טלגרף, מדוע נעשיתי שמרן, באתר מידה, 29 בינואר 2016
• ״1968: העם דורש כל מיני דברים״ - פרק על מחאות 1968 ברחבי העולם בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי