מאיר רוזין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאיר רוזין
לידה 1876
ויטבסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במאי 1917 (בגיל 41 בערך)
ירושלים, מנהלת שטחי האויב הכבושים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, הדפס-אבן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
משחיז סכינים, רישום של רוזין

מאיר רוזין (תרל"ו, 1876, ויטבסק, רוסיה (רוסיה הלבנה) – י"ח באייר תרע"ז, 1917, ירושלים) היה אמן ביישוב, צייר, יצרן מזכרות, צייר שלטים, ליטוגרף ובונה מודלים של מבנים מפורסמים בירושלים. חסיד חב"ד. צייר השלטים הראשון בירושלים. נחשב לצייר הנופים הראשון בארץ ישראל.[דרוש מקור]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1876 בוויטבסק שברוסיה הלבנה, לחיה פרידה ושמואל רוזין, יצרן ספירט[1]. בילדותו למד בחדרים בוויטבסק. בשנת (1891) עלה לארץ ישראל יחד עם הוריו ומשפחתו, והתגורר ביישוב הישן בירושלים. נישא לפייגה בת אליהו פישלזון, ולזוג נולדו שבע בנות ובן.

כנער צעיר החל לצייר שלטים למטרות פרסומיות ולמודעות. שלטיו הוצבו אף בביירות. למד במחזור הראשון של בית הספר לאמנויות בצלאל בתחום היציקות בגבס, במשך כשלושה חודשים. לאחר מכן הקים יחד עם הצייר שמואל מלניק את "בית מלאכה אמנותי הארצישראלי הראשון" בירושלים, שבו הוצעו ציור בתים ובתי תפילה, ציורים ויצירות אמנות מחומרים שונים. לאחר זמן קצר נפרד רוזין ופתח חנות בפאתי הרובע הארמני בירושלים לממכר מזכרות וציורים, יציקות מיניאטורות מגבס ומודלים מעץ של מבנים ירושלמים. לקוחותיו היו תיירים שביקרו בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל.

הִרבה לצייר בעלי-מלאכה יהודיים בעיר העתיקה בעת מלאכתם. את רוב עבודותיו עשה מחומרים שמיחזר, כגון קרטון, קופסאות פח של נפט, חפיסות סיגריות, וחומרי גלם נוספים. ציורים וגלויות רבות שעיצב הודפסו בדפוס מונזון הנודע, ולמשך זמן מה הוא אף עבד בדפוס זה. ערך מספר מסעות ברחבי ארצות הברית ואירופה, שם הוא נחשף לאמנות בינלאומית והושפע מהאמנות האקספרסיוניסטית.

בשנת 1898 יצר שנים מתוך שלושת שערי הכבוד המפוארים שליוו את ביקורו של קיסר גרמניה וילהלם השני בירושלים – אחד מטעם מועצת העירייה, ואחד נוסף, מפואר הרבה יותר, מטעם קהל היהודים, ועליו מודפסות המילים: "ברוך הבא בשם ה', ברכנוכם מבית ה', ווילהעלם השני ירום הודו".

בשנת תרע"ג-1913 הקים יחד עם ידידיו ש"ז גולדברגר ויעקב ערבליך את בית המלאכה "אמנות יהודה", שמטרתו הייתה, "לתת מלאכה לפועלים עניים, ולפתח כישרונות צעירי ירושלים באמנות הציור, רישום ובנאות"[2].

רוזין לא זכה לראות הרבה ברכה מעמלו, ובכל השנים שבהן עבד, הפסיד כספים רבים. היה אחד משמונת מייסדי אגודת אמנים ובעלי מלאכה, שריכזה אז כמאה חברים בירושלים לשם פעילות צבורית ועזרה לנזקקים בצוק העתים של מלחמת העולם הראשונה.

בי"ח אייר תרע"ז (1917) נפטר ממחלה ומתת תזונה בירושלים בשלהי מלחמת העולם הראשונה.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת ששוחזר בפעם השלישית בית הכנסת החורבה, בראשית המאה ה-21, נלקחו שרטוטים לשחזור פנים המבנה מהדגם שבנה רוזין לפני חורבנו.

לצד האמנות היהודית יצר רוזין גם דגמים של מבנים כמו כנסיית הקבר, מסגד אל-אקצא, הפירמידות במצרים ועוד[3].

חלק גדול מציוריו ניזוקו כשנשלחו למכירה בארצות הברית ומרביתם ניזוקו מרטיבות, כשהסוורים בנמל שכחו את ארגז הציורים על החוף. מהמעט שנשאר התקיימה ב-2009 תערוכה במוזיאון חצר היישוב הישן בירושלים העתיקה, שאצר ניר פלדמן.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מזכרות מארץ הקודש: מאיר רוזין, 1876–1917; אוצר: ניר פלדמן, ירושלים: מוזיאון חצר הישוב הישן ע"ש יצחק קפלן ('חפצים מספרים'), 2009. (קטלוג)
  • ניר פלדמן, 'ירושלים בזעיר אנפין: בעקבות דגמיו ויצירותיו של האמן הירושלמי מאיר רוזין', עת־מול 211 (תש"ע 2010), 1–4.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוא תכנן להקים בארץ מפעל לזיקוק ספירט אך הטורקים לא אישרו להקים מפעל לאלכוהול. המכונות נשארו על החוף ביפו והחלידו. הוא מצא עבודה במפעל דומה בירושלים ולאחר זמן קצר נפצע קשה מהתפוצצות דוד ומת מפצעיו כשבנו הצעיר מאיר סועד אותו. לפני מותו ציווה להשמיד את כל ניירות הערך שהביא מאירופה כדי שלילדיו לא תהיה סיבה לעזוב את הארץ ואמנם רוב צאצאיו גרים כאן
  2. ^ נחום דוב פריימן (פרימן) (עורך), ספר הזכרון הירושלמי: רשימה מפורטה מרכושנו הרוחני והחומרי בירושלים, ירושלים: דפוס אחדות, תרע"ג, עמ' 93.
  3. ^ זאת רק לאחר שקיבל אישור מרבי שמואל סלנט רבה של עדת האשכנזים בירושלים, למכור לגויים יצירות המעניינות אותם ושל מוצגים הקרובים ללבם, ובתנאי שלא יהיה עליהן כיתוב בעברית