מאיר בראלי
 | |
| לידה |
11 באוגוסט 1922 קובנה, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
19 בספטמבר 2004 (בגיל 82) |
| מקום קבורה |
גדרה |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
הגימנסיה העברית "הרצליה" |
| מעסיק |
דבר |
| צאצאים |
אבי בראלי |
  | |
מאיר (מוריק) בראלי (ברודני) (11 באוגוסט 1922 – 2004) היה עיתונאי וסופר ישראלי, חבר מערכת דבר ומעורכי "אשנב", "אשמורת" ו"אֹמֶר", מראשי המשמרת הצעירה של מפא"י.[1]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראלי נולד בקובנה, שבליטא, בנם של חוה (לבית יהלום), שהייתה רופאה[2]; ויצחק בראלי שהיה פעיל ציוני, ומראשי בנק הפועלים בארץ ישראל ואחר כך בישראל.
ב-5 במאי 1926 עלה עם הוריו לארץ ישראל. למד בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. היה פעיל בתנועת "המחנות העולים".
במהלך השנים השתלם בראלי באוניברסיטאות: אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטה העברית בירושלים.
בתקופת המנדט הבריטי היה חבר ההגנה וערך את "אשנב", עיתונו המחתרתי של הארגון.
היה מזכיר המשמרת הצעירה של מפא"י וערך את "אשמורת", ביטאון המשמרת הצעירה.[3][4]
בראלי עבד כעיתונאי בעיתון דבר והיה חבר מערכת העיתון.
בין השנים 1968–1980 ערך את העיתון "אֹמֶר".
במהלך השנים פרסם מאמרים רבים בעיתונים דבר, "אשמורת"[5], "מלחמתנו", "בטרם"[6], "הפועל הצעיר" ו"מבט חדש" (שבועון). פרסם ספרים שעסקו בתנועת העבודה, בדוד בן-גוריון, במדיניות החוץ של ישראל, בנושאי עליה וקליטה.
בראלי נפטר בשנת 2004.
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיונים בשיטות בחירות עם עובד, תשל"ב, 1972, תל אביב
- עיונים במדיניות חוץ עם עובד, תשל"ה 1975
- להבין את בן-גוריון הוצאת ידיעות אחרונות (1986)
- האגרטל השבור, סדרת ברקאי לפרוזה מקורית, הוצאת ירון גולן, 1986[8]
- לקראת המטוסים הבאים הוצאת ירון גולן, תשנ"א, 1990
- הערכים על הסברה ב"הגנה" אצל מרדכי נאור בלקסיקון כח המגן – ההגנה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992
- מתנועה למנגנון, ניתוח התנוונותה של תנועת העבודה, הוצאת אלילב, תשנ"ד 1994, תל אביב, עיון, חברה ומדינה[9]
- נבון לב מחייו של יצחק בראלי, הוצאת מחברות לספרות, 2000[10].
מעריכותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק קנב, אבי הביטוח הלאומי: קובץ מאמרים, נאומים וראיונות, תל אביב: מחברות לספרות, תשנ"ח 1997. (משלו ועליו)
ספרים אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוריק - סיפור חייו של מאיר בראלי עיתונאי ואיש רוח אוהב ישראל מנחם מיכלסון, תל אביב : אל-לב, תשס"ח 2007[11]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראלי היה נשוי לאריקה ואב לבן ובת. בנו הוא פרופ' אבי בראלי היסטוריון ישראלי, חוקר ועורך במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מאיר בראלי דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 17, עמוד 5127
- ^ חוה יהלום בראלי, מספר רישיון רופא 555, רח' בן יהודה 202 ילקוט הפרסומים 556, 16 בספטמבר 1957, פקודת המתעסקים ברפואה, 1947, רשימת רופאים המורשים לעסוק במקצועם, עמוד 1386
- ^ מאיר בראלי (ברודני) תנועת העבודה הישראלית, אתר היסטורי
- ^ "ערב המשמרת" דברים: מאיר בראלי (ברודני) אתר הספרייה הלאומית
- ^ מאיר בראלי מעורכי "אשמורת" תנועת העבודה הישראלית, אתר היסטורי
- ^ "בטרם" 1942-1960 תנועת העבודה הישראלית, אתר היסטורי
- ^ מאיר בראלי - ספריו אתר סימניה
- ^ האגרטל השבור / מאיר בראלי, הוצאת ירון גולן, 1986 אתר סימניה
- ^ "מתנועה למנגנון", ניתוח התנוונותה של תנועת העבודה, ניתוח קר וביקורת חריפה, אבנר הורוביץ עיונים בתקומת ישראל, 1996, יוני, עמודים 598-600
- ^ "נבון לב" מחייו של יצחק בראלי מאיר בראלי, מחברות לספרות, שנת 2000
- ^ "מוריק - סיפור חייו של מאיר בראלי" / מנחם מיכלסון, הוצאת אל-לב, 2007 אתר סימניה