מאגיה בעולם היווני-רומאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מאגיה הוא מונח במחקר האנתרופולוגי הכולל מערכת של טקסים, אמונות וסוכני כוח חפציים ואנושיים[1]. שימוש של אנשים בודדים במאגיה ביוון העתיקה החל במאות ה-6-7 לפנה"ס, אך באופן ממוסד החל השימוש במאגיה במאה ה-5 לפנה"ס[2]. למאגיה בעולם היווני-רומאי העתיק נודעה חשיבות רבה בשל האמונה ביכולותיה להשפיע על המציאות באמצעות העל טבעי, ואף לשלוט בה. המאגיה היא ניסיון למשוך כוחות עליונים למציאות הארצית כדי להשפיע על משאלותיו של האדם. מקור המושג 'מאגיה' בשפה הפרסית 'מאג' ומשמעו כהן. ביוון וברומא תורגמה המילה למכשף, קוסם[3].

חקר הכישוף היווני-הרומאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי הכישוף של שלהי העת העתיקה היו בראש ובראשונה פילולוגים ואפיגראפים אשר חקרו את התחום בעיקר באמצעות הכתב והטקסטים. כיוון שמחקר הכישוף התקיים ברובו בתיווכו של הכתב, המידע שהיה בידי החוקרים היה מידע מוגבל וחלקי בלבד. אתגר נוסף במחקר נוצר בעקבות העובדה שבעת העתיקה המעמד החברתי בעל יכולות הכתיבה היה המעמד הגבוה. לכן, העדויות במרביתן מתייחסות למעמד זה, ושימור המסורות והפולחנים אשר הונהגו בקרב שאר העם לוקה בחסר[4]. במשך שנים מחקר הכישוף הקדום היה מעורפל ולקוי כיוון שהעיסוק בתחום היה ועודנו זר עד בלתי מובן לאנושות בימינו[5]. במהלך המאה ה-19 שורה ארוכה של חפירות ארכאולוגיות יצרו תפנית במחקר המאגיה במזרח הקדום בכלל, וביוון ורומא בפרט, והניבה עדויות חדשות שכללו אלפי חפצים מאגיים, מאות מרשמי כשפים וקטעי חיבורים מאגיים[6]. לדוגמה, קמעות יוונים שנמצאו באתרי קבורה (לעיתים עדיין על צווארן של הגופות) הפכו להיות מקור עשיר להבנת הפולחנים המאגיים[7]. בין הממצאים היו הפפירוסים היוונים והקופטים, קמעות, אבני חן, לוחות קללה, צלמית היזק ותכשיטים לשמירה ולרפואה. הממצאים החפציים והטקסטואליים הללו זכו לפרסום ופענוח אשר הרחיבו את הבנת תרבות יוון הקלאסית, והוגדרו כ'מאגיה הלניסטית'[8].

מעמד המכשפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכשפים והקוסמים היו בעלי מקצוע במעמד מכובד אשר היו חלק בלתי נפרד מהקהילה בעולם היווני-רומאי העתיק בשל השפעתם על כל שטחי החיים[9]. אלו לא היו תושבי קבע או אזרחים אלא אנשים שנדדו בין קהילות. בדרך כלל נמצאו המכשפים בפונדקי דרכים, בתי בושת, מקדשים וצמתי דרכים. למרות היותם חלק בלתי נפרד מהקהילה וקשריהם לכלל המעמדות, התקשורת עמם נעשתה לרוב באמצעות משרתים ולא דרך מגע ישיר. בעלי המאגיה הגיעו ממעמדות שונים אך לא ידוע על עבדים אשר עסקו במאגיה. ישנן עדויות על מספר גדול של מכשפים ברומא אשר הגיעו מהמעמד הגבוה[10].

ההבדל בין דת לכישוף בעולם היווני-רומאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו קונצנזוס בין החוקרים לגבי ההתמזגות שבין הדת הממוסדת לבין מעשי המאגיה משלב מוקדם מאוד בתרבות יוון. הופעת המושגים 'magia' ו- 'mageia' בכתבים עתיקים ביוונית ולטינית מעידה על היותה של המאגיה מובחנת ומובדלת מפולחנים דתיים. מקור ההפרדה בין שתי האמונות הוא תוצאה של ההכרה הרשמית של המוסדות ביוון ורומא - הדת הייתה מותרת ואילו המאגיה נאסרה לחלוטין. כדבריו של קירבי סמית: "הדת היא אורתודוקסיה והמאגיה היא הטרודוקסיה"[11]. שלטון רומא ניסה לדכא את השימוש במאגיה על ידי ענישת העוסקים בה, זאת בעקבות הסכנה הכרוכה בכשפים. ניסיונות אלו לא צלחו והשימוש בקסמים וכשפים נותר נפוץ בכל רחבי האימפריה הרומית[12]. נקודת מבט נוספת להבחנה שבין מאגיה לדת משתקפת ממאמרו של פיטר בראון, מאמר אשר היה לאבן דרך בחקר הכישוף בעולם היווני-רומאי, ושיקף את עמדתם של רבים מן החוקרים בתחום. לדבריו של בראון, השוני בין המאגיה לדת הוא תוצאה של כינוי בלבד ולא של תוכן הפולחנים. הגדרת פעילות כ'מעשה כישוף' או כינוי אדם כ'מכשף' איננה מלמדת דבר על תוכן מעשיו של אדם ואמונותיו, ומעשי המאגיה אינם שונים מהותית מפולחנים דתיים. סיווג מעשיים מסוימים בעולם היווני-הרומאי כ'מאגיה' הוא כלי לביטוי הפחד מהאדם האחר. אדם שאינו מוסמך ומוכר מטעם הסמכות האזרחית והממסד הדתי, ותפיסתו כבעל כוח המסכן את הממסד. כמו כן, השימוש במושגים 'מכשף', 'קוסם' וכו' הוא כלי שימושי מבחינה משפטית, פוליטית וכלכלית.

בעקבות ההקשר השלילי והלא נייטרלי שנוצר למונח 'מאגיה', בעשור האחרון נוהגים רבים מן החוקרים להשתמש במושג 'כוח טקסי'[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ingrid De Haas, Romam magic: Control in an uncertain world, The ultimate history project
  • Matthew Dickie, Magic and Magicians in the Greco-Roman World
  • Arcana Mundi, Magic and the occult in the Greek and Roman worlds: A collection of ancient texes

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל הררי, הכישוף היהודי הקדום, (ירושלים, מכון בן צבי ומוסד ביאליק, תש"ע), עמ' 61.; הערך "כשפים", אנציקלופדיה מקראית, כרך ד', עמ' 347, מהדורת תשכ"ג.
  2. ^ Matthew Dickie, Magic and Magicians in the Greco-Roman World, (Psychology Press, 2003), pg 4.
  3. ^ משה גולדשטיין, "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל", מתוך: בית מקרא, כתב-עת לחקר המקרא ועולמו (כרך כח, חוברת ב, טבת-אדר תשמ"ג) עמ' 162.
  4. ^ יובל הררי, הכישוף היהודי הקדום, (ירושלים, מכון בן צבי ומוסד ביאליק, תש"ע), עמ' 59-60.
  5. ^ Arcana Mundi, Magic and the occult in the Greek and Roman worlds: A collection of ancient texes, (JHU Press, 2006) pg xiv-xv.
  6. ^ יובל הררי, הכישוף היהודי הקדום, (ירושלים, מכון בן צבי ומוסד ביאליק, תש"ע), עמ' 60-61.
  7. ^ Arcana Mundi, Magic and the occult in the Greek and Roman worlds: A collection of ancient texes, (JHU Press, 2006) pg xiv-xv
  8. ^ יובל הררי, הכישוף היהודי הקדום, (ירושלים, מכון בן צבי ומוסד ביאליק, תש"ע), עמ' 61
  9. ^ הערך "כשפים", אנציקלופדיה מקראית, כרך ד', עמ' 347, מהדורת תשכ"ג.
  10. ^ Matthew Dickie, Magic and Magicians in the Greco-Roman World, (Psychology Press, 2003), pg 4
  11. ^ יובל הררי, הכישוף היהודי הקדום, (ירושלים, מכון בן צבי ומוסד ביאליק, תש"ע), עמ' 63-64
  12. ^ Ingrid De Haas, Romam magic: Control in an uncertain world, The ultimate history project, http://www.ultimatehistoryproject.com/roman-magic-amulets-bullae-lunulae.html
  13. ^ יובל הררי, הכישוף היהודי הקדום, (ירושלים, מכון בן צבי ומוסד ביאליק, תש"ע), עמ' 65-67