לעצטע נייעס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לעצטע נײַעס
תדירות יומון דו-יומון / תלת-יומון / שבועון
מייסד מרדכי צאנין
עורך ראשי מרדכי צאנין, דב שטולבך, אבי נדרה
תאריכי הופעה נובמבר 1949יולי 2006 (כ־56 שנים)
שפה יידיש
מדינה ישראלישראל ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לעצטע נייעס (בכתיב יידיש תקני: לעצטע נײַעס; 'חדשות אחרונות', או 'ידיעות אחרונות') היה עיתון ישראלי ביידיש שהופיע בשנים 19492006.

מייסד העיתון ועורכו הראשון היה מרדכי צאנין. בשנת 1949 החל צאנין לפרסם שבועון מאויר בשם "אילוסטרירטער וואָכענבלאט"; לאחר שצה"ל הפסיק לקנות ממנו גיליונות, החל בנובמבר 1949 לפרסם את "לעצטע נייעס". ב-1950 קיבל רישיון להוציא את העיתון פעמיים בשבוע, וב-1951 שלוש פעמים בשבוע. משרד הפנים סירב להתיר לו לפרסם את העיתון כיומון, על רקע ההתנגדות העזה ליידיש במדינת ישראל הצעירה שניסתה להטמיע את העברית כשפה המדוברת. במשך כמה שנים פרסם צאנין את "לעצטע נייעס" ועיתון נוסף, "היינטיקע נייעס" (חדשות יומיות), כל אחד מהם שלוש פעמים בשבוע לסירוגין, בהעלמת עין מצד השלטונות. ב-1957 קיבל צאנין אישור להוציא את "לעצטע נייעס" כיומון.

"לעצטע נייעס" המשיך להופיע והפך לעיתון פופולרי בקרב קוראי היידיש בישראל. בני מר כתב:

עיתוני היידיש של צאנין לא רק ביטאו את עולמם של דוברי השפה, אלא גם עזרו להם להשתלב בפועל במדינה: צאנין עצמו טיפל בעולים החדשים ועזר להם לפתור את בעיותיהם הפרטיות והציבוריות. "העיתון הזה היה לנו, לניצולי השואה, התחלה חדשה", אומר יצחק לודן [מעיתונאי לעצטע נייעס]. "הרגשנו שאנחנו צומחים פה אתו מחדש".

צאנין מכר ב-1960 את העיתון ל"החברה המאוחדת לפרסומים והדפסות" שהייתה שייכת למפא"י, אך המשיך לערוך אותו עד 1977. במשך השנים החליף העיתון בעלים ועורכים, בין יתר העורכים ניתן למנות את העורכים דב שטולבך ואחריו אבי נדרה[1]. עם התמעטות מספר קוראי היידיש הפך העיתון בחזרה לשבועון, ולבסוף נסגר ביולי 2006.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Drucker Bar-Am, G. "The Holy Tongue and the Tongue of the Martyrs: The Eichmann Trial as Reflected in Letste Nayes" Dapim: Studies on the Holocaust 28:1 (2014), p. 17-37.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rachel Rojanski, The Status of Yiddish in Israel, 1948-1951: An Overview, in The Mendele Review, February 2005

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יותם פלדמן, תל אביב: בבל, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2005