למך בן מתושאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
למך בן מתושאל
אב מתושאל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג עדה
צלה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים תובל קין, יבל, נעמה, יובל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
למך שר את שירתו לשתי נשותיו
וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו:
עָדָה וְצִלָּה, שְׁמַעַן קוֹלִי; נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי:
כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

לֶמֶך, בנו של מתושאל, הוא דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית, פרק ד' בסדר הדורות של שושלת קין.

יש הגורסים כי מקור שמו במילה האכדית Lumakku, המציינת סוג של כהן או פרח כהונה.[1]

למך בן מתושאל נשא שתי נשים, עָדָה וצִלָּה. בניו של למך: מאשתו עדה נולדו יָבָל ויוּבָל, ומאשתו צלה נולדו תּוּבַל-קַיִן ונַעֲמָה.

רש"י, בעקבות בראשית רבה, מסביר מדוע היו ללמך שתי נשים:

כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורבייה ואחת לתשמיש. זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (איוב, כ"ד, כ"א) "רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב", כמו שמפורש באגדת חלק.

רש"י מוסיף שעדה היא של פריה ורבייה וצלה היא של תשמיש. בפירוש זה יש קושי, שהרי צלה ילדה בן ובת. הפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" מנסה ליישב קושי זה על פי הכתוב ”וְצִלָּה גַם-הִוא יָלְדָה” (בראשית, ד', כ"ב), ודבריו:

דלהכי כתיב "גם", כלומר אף צלה שנבחרה לתשמיש ילדה, ולא הועיל לה כוס של עקרין.

בדרך דומה אך הפוכה נוקט התלמוד הירושלמי[2]: "עדה – שהיה מתעדן בגופה; צילה – שהיה יושב בצילה של בנים".

שירת למך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שירת למך

על למך מתעכב הכתוב יותר מאשר על צאצאי אדם וחוה האחרים. הסיבה היא הסיפור שמובא על ידי למך בצורת שירה המופנה לשתי נשותיו:

עָדָה וְצִלָּה, שְׁמַעַן קוֹלִי; נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי:
כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

רש"י ופרשני מקרא נוספים מסבירים, על פי מדרש, שהאיש שבו מדובר הוא קין, ושלמך הרג אותו בשגגה בעת ציד. למך היה כבד ראייה, ויצא לציד יחד עם בנו, תובל קין. קין עבר בסביבה, ולמך, שחשב שהוא חיה, ירה לעברו חץ והרגו. כשהעמיד אותו בנו על טעותו, ספק למך את כפיו מרוב צער, ומחץ למוות גם את בנו. (לשירה זו קיימים פירושים נוספים, אך הפרוש הנ"ל הוא המקובל והידוע יותר).

בשל מעשה זה "זכה" למך להפוך לכינוי עממי לאדם לא יוצלח – שלומיאל – מושג שעבר גם לשפות אחרות.

בהמשך ספר בראשית נזכרת דמות נוספת בשם למך – למך בן מתושלח (אבי נח).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא למך בן מתושאל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רן צדוק, עולם התנ"ך בראשית, דוידזון-עתי, תל אביב, 1993, עמ' 44.
  2. ^ מסכת יבמות לז