ליל שיכורים
לֵיל שִׁכּוֹרִים או מעריב לפורים הוא פיוט פורימי פארודי שנדפס במחזור ויטרי ומיוחס שם לרבי מנחם בן רבי אהרן.[1] קיימת מחלוקת אם להתייחס אל הפיוט כפארודיה היתולית לכל דבר או כפיוט "כשר" שהותאם לאווירה הפורימית. חלק משוללי הפיוט הסתמכו עליו כדי לפסול את מחזור ויטרי כמקור מהימן בלעדי, וכדי לשלול את יחוסו לרבי שמחה מוויטרי תלמידו של רש"י.[דרוש מקור]
מבנה הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיוט כתוב במבנה של "מערבית", פיוט שנועד לשילוב וליווי תפילת ערבית, בין ברכות קריאת שמע. הוא כולל קטע קצר לפני חתימת כל אחת מן הברכות, ובמרכז את גוף הטקסט המרכזי שנועד להיאמר בברכת "אמת ואמונה" לאחר המילים "משה ובני ישראל לך ענו שירה".
הפיוט "ליל שיכורים" הוא פארודיה על "מערבית" מפורסמת שהייתה נהוגה באשכנז בתפילת ערבית של ליל הסדר בשם "ליל שימורים".[2] פתיחת "ליל שיכורים" מחקה את הקטע השני של מערבית זו הפותח ב"ליל שימורים הוא זה הלילה", וגוף הטקסט המרכזי מחקה אף הוא את גוף הטקסט של "ליל שימורים".[3].
הפיוט הפורימי אינו כולל תוספת לברכה האחרונה בתפילת ערבית, "השכיבנו"; נקודה זו הייתה מושא ללעגו של אחד משוללי הפיוט שראו בו מעשה ליצנות חסר טעם, הוא כתב על כך בחרוז: ”ועל ברכת השכיבנו / אין לפנינו / אולי היין העלה מנחיריו עשן / וכבר שכב ויישן”[4].
בניגוד למקובל בפיוטי מערבית, אין בו אקרוסטיכון, לא של שם המחבר, ולא אקרוסטיכון אלפביתי.
הפיוט בנוי על ציטוטים מן המקורות ודברי הלכה, למרות זאת יש שראו ברוחו הכללית קלות ראש וליצנות היתולית[4], ואף שאינה נקייה מניבול פה.[5] שאול חנא קוק שיער כי במקורו היה הפיוט בוטה יותר, וכי החריזה והאקרוסטיכון הלקויים הם תוצאה של צנזורה של הפיוט כדי לאפשר את הכנסתו למחזור.[6]
מקור הפיוט וייעודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיוט מופיע בכתב יד אחד בלבד של מחזור ויטרי, וממנו נדפס בדפוסים. לא ידוע על קהילה שאמרה אותו בפועל. אמנם יש הסבורים אף שניכר שמדובר בפארודיה, ייתכן שהיו בצרפת קהילות שאמרוהו בגוף תפילת ערבית בליל פורים כמערבית לכל דבר.[3]. הרב אריה גולדשמיט מהדיר מחזור ויטרי משער שהלשון החריגה מופיעה בפתיחת הפיוט "ממעמד ר' מנחם בר אהרון" מלמדת שהוא נועד לאירוע פורימי ולא לתפילת ערבית. להשערתו, 'ליל השיכורים' הוא הלילה של מוצאי פורים, שבו המשיכו את החגיגות והשתייה של יום הפורים.
הפיוט ומקורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לֵיל שִׁיכּוֹרִים הוּא זֶה הַלַּיְלָה. לִשְׂמוֹחַ בְּיַיִן הַטוֹב וְלָגִילָה. פּוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר נִקְרָא בְּגִּילָה. יִזְכּוֹר לָּנוּ בִּקְרִיאַת מְּגִילָּה (המעריב ערבים)
בַּלַיִל הַזֶּה יִשְׁכְּרוּ כָּל יְצוּרִים. לְהִזָכֵר חוֹק אֲשֶׁר נִקְבַּע בְּפוּרִים. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדוֹ יָרִים. לִשְׁתּוֹת מַיִם הַמְאָרְרִים (אוהב עמו ישראל)
| פּוּרִים | בְּיַיִן פּוֹתְחִים בְּבָרוּךְ[7] | עַל שֻׁלְחָן אֲשֶׁר עָרוּךְ[8] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יְשׁוֹרֵר שִׁיר נוֹעַם | עַלֵי יַיִן[9] בִּקְהַל עָם | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יְמַלֵא כּוֹסוֹת | כְּדָת מַה לַעֲשׂוֹת[10] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִשְׁתּוּ יַיִן כָּל רוֹאֵהוּ | עַד לֹא יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ[11] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | לֹא יִקַּח נֶשֶׁך וְתַרְבִּית[12] | אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה יַיִן מֵחָבִית | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר יִפֶן | לְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִשְׁכְּרוּ בְּיַיִן לָבָן | וְיֵרָצֶה כְּמִנְחָה וּכְקָרְבָּן | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אִכְלוּ וּשְׁתוּ רֵעִים[13] | זַמְּרוּ לְיֵין הַטּוֹב כִּי נָעִים[14] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שַׁחֲטוּ אַוָוזִים וְתַרְנְגּוֹלִים | כִּי בְּזֹאת תִּהְיוּ נִגְאָלִים | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | זִכְרוּ תּוֹרַת רִאשׁוֹנִים | מַעֲשֵׂה אָבוֹת יַעֲשׂוּ בָּנִים | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שִׁמְעוּ בְּנֵי אֵיתָנִים[15] | מַהֲרוּ וְאִכְלוּ מַשְׁמַנִּים[16] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִשְׁתֶּה יַיִן טוֹב | אֲשֶׁר יַרְוֶה כְגַן רָטוֹב | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אֲשֶׁר לֹא זָקַן | יִשְׁתֶּה מִן הַקַנְקַן | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִזְכּוֹר יֵין בְּרִיתוֹ | כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ[17] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יַקְרִיבֵהוּ אֶל חִכּוֹ | לְרָחְבּוֹ וּלְאָרְכּוֹ | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | בְּיִשְׂרָאֵל לְפָנִים[18] | יָקָר הוּא מִפְּנִינִים[19] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | כּוֹס יַיִן בְּיָדוֹ יַעֲמִיד | וְיַעֲרוֹךְ עַל פִּיו תָמִיד | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִשְׁתֶּה יַיִן יָשָׁן | אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִישָׁן | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יַיִן תָּמִיד יְרוֹקֵן | לִפְנֵי נַעַר וְזָקֵן | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יִשְׁלַח לְרֵעֵהוּ מָנוֹת | וְלָאֶבְיוֹנִים מַתָּנוֹת[20] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אִכְלוּ רֵעִים וּשְׁתוּ אִישׁ בְּאָהֳלוֹ | וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ[21] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אוֹהֵב שִׂמְחָה אוֹהֵב יַיִן יַעֲשִׁיר[22] | וְכָל כְּלֵי זֶמֶר וּכְלֵי שִׁיר | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | אַל תִּשְׁתֶּה יַיִן רַע עַיִן | קּוֹדֶם תִּשְׁבּוֹר צְמָאַךָ אֶל הָעַיִן | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | בַּמֶּה יְזַכֶּה[23] אִישׁ זְכוּתוֹ | שָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֵד עֲוֹנוֹ[24] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | גִּילָה רִנָּה חֶדְוָה וְדִיצָה | הִקָבְצוּ לִשְׁתּוֹת וְעֻצוּ עֵיצָה | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה | מַאֲכָל טוֹב וּמִשְׁתֶּה יְשַׂמְּחֶנָּה[25] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | דָּלֹה תִדְלֶה יַיִן מֵחָבִיוֹת | בַּלַּיְלָה הַהוּא תְהִילוֹת דוּמִיוֹת | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | הַיַיִן בְּפִיךָ תָמִיד שָׁגוּר | וְסֵפֶל אַדִּירִים[26] יִהְיֶה סָגוּר | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיַּיִן[27] | וְאוֹיְבֵינוּ יִהְיוּ כְּאַיִן | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז[28] בְּכוֹס מָלֵא | מִכֶּתֶם אוֹפִיר לֹא תְסֻלֶּה[29] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | יֵין מַלְכוּת יִשְׁתּוּ וִיְסַלְסְלוּ | בַּחוּרִים שִׁכּוֹרִים יַחְדָּיו יְצַלְצְלוּ | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | כָּל אֲשֶׁר יַמְרֶה פִּיו מִלֶאֱכֹל | וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת וְהָיָה לֶאֱכֹל[30] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | לֵץ הֹמֶה וּמַיִם וּמִשֵׁכָר[31] | וְהַשׁוֹתֶה מֵהֶם לֹא יַרְבֶּה שָׂכָר | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | מִשְׁתֶּה שֶׁלְךָ יִהְיֶה לְהֶפְקֵר | וְשׁוֹתִים הַרְבֵּה לְאֵין חֵקֶר | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | מָאן דְאִית לֵיה בּוּשְׂמַיָא בְּרַחְמֵיה מַסִיק לֵיה[32] | וְיִקְנֶה שֵׁם טוֹב וְיִהְיֶה עוֹלֶה[33] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | נָתֹן תִּתֵּן מַתָּנוֹת לָעֲנִיִים | לֹא לִשְׁפָחוֹת וְלֹא לָעֲבָדִים | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שֶׁכָּל אָדָם מַאֲרִיךְ בִּסְעוּדָתוֹ | וּמִן הַשָׁמַיִם יְמַלְאוּ שְׁאֵילָתוֹ | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שׁוֹתֶה כַּדָת וְכַהֲלָכָה | זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שׁוֹמֵר מִצְוָה שׁוֹתֶה תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ | שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ נִבְרְאוּ לְשַׁמְשׁוֹ | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | שַׁבְקֵיה לְרַוְיָה דְמִנַפְשֵׁיה נָפִיל[34] | לֹא יָקוּם כִּי יִפּוֹל כְּמוֹ פִּיל | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
| פּוּרִים | תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם[35] | כִּי זֶה כָּל הָאָדָם[36] | בְּלֵיל חַג פּוּרִים |
פּוּרִים יַיִן אֲשֶׁר הוּקַם לִשְׂמוֹחַ פְּנֵי אִישִׁים. יָבֹא וְיָגֵל פְּנֵי אֲנָשִׁים וְנָשִׁים. אָרוּר הָאִיש אֲשֶׁר יֹאכַל עֲדָשִׁים. בְּלֵילֵי פּוּרִים וּבַמּוֹעֲדִים וּבֶחֳדָשִׁים[37] (בגילה)
אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל פּוֹלִין כְּתוּשִׁים. מִפִּי הַמֶּלֶךְ וְהַהֶגְמוֹן וְהָרָאשִׁים. כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יַעֲלוּ עָלָיו חֲמֻשִׁים. לְגָרְשׁוֹ מִתּוֹךְ קְהַל קְדוֹשִׁים (גאל ישראל)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מחזור ויטרי, מהדורת הרב אריה גולדשמיט, עמ' א'שנא-א'שנה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מעריב לפורים ממעמד ר' מנחם ב"ר אהרן ז"ל, מחזור ויטרי, סימן תס"ה, מהדורת נירנברג תרפ"ג, באתר היברובוקס
- הרב ישראל מקלב, על הפיוט ליל שכורים ממחזור ויטרי, בתוך: אסופות: ירחון מאסף לתורה והלכה, הגות, מחקר וספרות. גליון ז', אדר תש"ע, עמ' 38–43, באתר אוצר החכמה (המקורות לטקסט הפיוט, לפי מאמר זה)
- מידע על ליל שיכורים בקטלוג הספרייה הלאומית
- Israel Davidson, Parody in Jewish Literature, Page 4
בעמ' 188 של הספר הנ"ל, דוידזון מביא עוד שני פיוטי מעריב לפורים מתוך כתבי יד, אחד שמתחיל גם הוא "ליל שכורים", ואחד שמתחיל "אוחזי בידם ארבעה קנקנים", שאמור להיות חיקוי של "אוחזי בידם ארבעה מינים", המעריב לליל ראשון של סוכות באשכנז.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לא ידוע דבר על חכם בשם זה.
יהודה ליב וינברגר ייחס את הפיוט לרבי מנחם בן יעקב מוורמייזא (Leon J. Weinberger, Jewish Himnography: A Literary History (Liverpool University Press, 1997), p. 174). - ^ מהדורה מוערת אצל: יונה פרנקל, מחזור לפסח: לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ"ג, עמ' 9–15.
- ^ 1 2 גבריאל וסרמן, פיוטי פורים באשכנז ובצרפת, באתר The Seforim Blog.
- ^ 1 2 יעקב בכרך, אשתדלות עם שד"ל, ורשה: שולדברג, תרנ"ו, דף מ:
- ^ א"מ הברמן, "מסכת פורים מהדורותיה ודפוסיה", ארשת ה (תשל"ב), עמ' 136. מקלב, להלן "קישורים חיצוניים", העיר כי לא נמצא ניבול פה בפיוט כפי שנדפס במחזור ויטרי.
- ^ שאול חנא קוק, עיונים ומחקרים ב (מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ג), עמ' 209–210.
- ^ לפי תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ה, עמוד א': "כל הברכות פותח בהן בברוך", כאן משמש כהנגדה ל"ארור" השותה מים.
- ^ לפי ההלכה (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה ט"ו) שתיית יין בפורים היא חלק מדיני הסעודה ואינה עומדת לעצמה.
- ^ לפי תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד א', שאין אומרים שירה אלא על היין.
- ^ לפי מגילת אסתר, פרק א', פסוק ט"ו.
- ^ לפי הסיומת "בליל חג פורים", ישנה כאן דו-משמעות: א. ישתכר ולא יכיר את חברו. ב. עד הבוקר, לפי מגילת רות, פרק ג', פסוק י"ד.
- ^ לפי ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ל"ו.
- ^ לפי מגילת שיר השירים, פרק ה', פסוק א'.
- ^ לפי ספר תהלים, פרק קל"ה, פסוק ג'.
- ^ כינוי לעם ישראל, ראו: תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"א, עמוד א'.
- ^ לפי ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י'.
- ^ לפי מגילת אסתר, פרק ב', פסוק כ'.
- ^ לפי מגילת רות, פרק ד', פסוק ז' ועוד.
- ^ לפי ספר משלי, פרק ג', פסוק ט"ו.
- ^ לפי מגילת אסתר, פרק ט', פסוק כ"ב.
- ^ לפי ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י"א.
- ^ היפוך הפסוק בספר משלי, פרק כ"א, פסוק י"ז.
- ^ לפי ספר תהלים, פרק קי"ט, פסוק ט'.
- ^ לפי ספר משלי, פרק י"ט, פסוק כ"ג.
- ^ לפי ספר משלי, פרק י"ב, פסוק כ"ב.
- ^ לפי ספר שופטים, פרק ה', פסוק כ"ה.
- ^ לפי ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י"ב.
- ^ לפי מגילת קהלת, פרק ז', פסוק י"ח.
- ^ לפי ספר איוב, פרק כ"ח, פסוק ז'.
- ^ לפי ספר דברים, פרק ל"א, פסוק י"ז.
- ^ לפי ספר משלי, פרק כ', פסוק א'.
- ^ כלומר, מי שיש לו בשמים, באוהבו מעלה אותם. לשון מושאלת מתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ד', עמוד א': "מאן דאית ליה סיסיא (קוצים), ברחמיה מסיק ליה?".
- ^ לפי משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה י"ג: "וכתר שם טוב עולה...".
- ^ לפי תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ב, עמוד א'.
- ^ לפי ספר משלי, פרק כ"ג, פסוק ל"א.
- ^ לפי מגילת קהלת, פרק י"ב, פסוק י"ג.
- ^ תבשילי קטניות, בייחוד של עדשים, הם תבשילי אבל וצרה, ולכן אין לאכלם בימי חג ומועד, שהם ימי שמחה וחדוה. בעל הפיוט רוצה להדגיש כי גם יום הפורים הוא חג ככל המועדים, ולכן אין לאכול בו קטניות - הרב מרדכי פוגלמן, שו"ת בית מרדכי חלק א סימן כט.
