ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר הוא פסוק במגילת אסתר (ח', ט"ז). הפסוק הולחן בלחנים רבים, ועל שלל לחניו הוא אחד משירי פורים המוכרים. הפסוק נאמר גם בסדר הבדלה למוצאי שבת, כפסוק ברכה.

הפסוק מספר, שלאחר ביטול גזירת המן ושילוח האגרות השניות, יצא מרדכי מבית אחשוורוש בלבוש מלכות, וליהודים היו אורה, שמחה, ששון ויקר.

חז"ל מבארים את הפסוק בדרך מדרש:

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אמר רב יהודה: אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי, ו', כ"ג) "כי נר מצווה ותורה אור"; שמחה זה יום טוב, וכן הוא אומר (דברים, ט"ז, י"ד) "ושמחת בחגך"; ששון זו מילה, וכן הוא אומר (תהלים, קי"ט, קס"ב) "שש אנכי על אמרתך", ויקר אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים, כ"ח, י') "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש

על פי פרשנותו של רש"י, גזירות המן היו גם על המצוות המנויות בחז"ל - לימוד תורה, ברית מילה, חגי ישראל ותפילין.

לחנים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפסוק לחנים רבים, להלן הבולטים שבהם:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]