ליאו אריה מאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליאו אריה מאיר
Leo Ary Mayer
לידה 12 בינואר 1895
ט"ז בטבת תרנ"ה
איוואנו-פרנקיבסק, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באפריל 1959 (בגיל 64)
כ"ז באדר ב' תשי"ט
ירושלים
ענף מדעי ארכאולוגיה
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תלמידי דוקטורט דוד איילון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ישראל (1959)
  • קצין במסדר האימפריה הבריטית (1948)
  • חבר במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
אמנות מוסלמית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המוזיאון לאמנות האסלאם על שם ל.א. מאיר בשכונת טלביה בירושלים

ליאו אריה מאיר (Leo Ary Mayer; על פי רוב ל"א מאיר, L. A. Mayer; ט"ז בטבת תרנ"ה, 12 בינואר 1895כ"ז באדר ב' תשי"ט, 6 באפריל 1959) היה מזרחן וחוקר תולדות האמנות האסלאמית, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים ורקטור האוניברסיטה בשנים 19431945.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר נולד בסטניסלב שבמזרח גליציה, באימפריה האוסטרו-הונגרית, לשושלת רבנים חסידיים, צאצא לרבי מאיר מפרמישלאן.[1] בשנת 1913 החל ללמוד באוניברסיטת וינה לימודי אמנות המזרח (עם התמחות במזרח המוסלמי ותולדות תרבותו), וקיבל תואר דוקטור ב-1917. במקביל הוכשר גם בבית המדרש לרבנים בווינה, והחל לפעול במסגרת תנועת "השומר" (לימים "השומר הצעיר").

בשנת 1917 סיים מאיר את לימודיו והחל לעבוד כעוזר הוראה וספרן במכון למדעי המזרח באוניברסיטה. בשנת 1919 שב לעיר הולדתו ולימד בבית הספר התיכון, אך על רקע מלחמת פולין-אוקראינה עבר לברלין והועסק במחלקה המזרחנית של הספרייה הממלכתית בעיר.

מאיר עלה לארץ ישראל בשנת 1921 והחל לעבוד במחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי: כמפקח (1921–1929) וכמנהל הארכיון (1929–1933). לאחר פרישתו מהמחלקה מונה מאיר במינוי של כבוד לממונה על הכתובות הערביות והמוסלמיות ואוסף המטבעות האסלאמיים במוזיאון הממשלתי בירושלים.

במקביל, צורף מאיר בשנת 1925 לסגל המרצים הראשון של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. בשנת 1932 הוא קודם לדרג פרופסור מן המניין, ובשנים 19431945 כיהן כרקטור האוניברסיטה. תחום עיסוקו האקדמי התמקד באמנות וארכאולוגיה של המזרח התיכון. הוא ניהל במשותף עם אלעזר ליפא סוקניק את חפירות החומה השלישית בירושלים. בשנת 1944 הוא הועמד בראש ועדת "אוצרות הגולה".

מאיר זכה להוקרה ויוקרה מקצועית, ובין היתר כיהן כנשיא החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה (19401950) וכנשיא כבוד של החברה המזרחית הישראלית. כמו כן הוא נבחר לחבר המועצה הארכאולוגית הממשלתית, חבר ועד החברה הארצישראלית לפולקלור, חבר אגודת הארכאולוגים בלונדון וחבר כבוד בחברה האמריקנית להרלדיקה. בינואר 1948 הוענק לו תואר קצין במסדר האימפריה הבריטית (OBE), ובשנת תשי"ט (1959), זמן קצר לאחר מותו, זכה בפרס ישראל למדעי הרוח.[2]

נפטר בשנת 1959 בירושלים, ערירי.

המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים נקרא על שמו.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חפירות החומה השלישית של ירושלים העתיקה, 1930 (במשותף עם אלעזר ליפא סוקניק)
  • ראשיתה ועלייתה של הארכאולוגיה המוסלמית, 1935
  • בניינים דתיים של המוסלמים בארץ ישראל, 1950 (במשותף עם יעקב פינקרפלד)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכרו:

ביבליוגרפיה של כתביו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליאו אריה מאיר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]