ליאדי

**ליאדי**
**Ляды**
	רחוב בעיירה (2010)
	רחוב בעיירה (2010)
מדינה	בלארוס
וובלסט	ויטבסק
ראיון	דוברובנה
תאריך ייסוד	המאה ה-17
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	396 (2019)
קואורדינטות	54°35′57″N 31°10′15″E / 54.59917°N 31.17083°E
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלארוס רגילה) מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה ליאדי

ליאדי (או לַאדִי, בבלארוסית וברוסית: Ляды) היא עיירה קטנה בנפת דוברובנה שבמחוז ויטבסק, בלארוס בסמיכות לגבול עם רוסיה. העיירה שימשה כמרכז חסידות חב"ד במשך תקופה ארוכה.

העיירה הוקמה במאה ה-17, על הדרך בין מוסקבה לוורשה. לאחר קביעת הגבול בין פולין ורוסיה בנהר המיריה (Мерея) הסמוך בהסכם אנדרוסובו, המקום הפך לנקודת מעבר גבול ומכס, וקהילה יהודית נוצרה במקום.

יהודי העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1847 התגוררו בעיירה 2,137 יהודים ובשנת 1897 התגוררו בעיירה 3,763 יהודים (מתוך 4,483 תושבים). בעת פלישת הנאצים לעיירה, ב-1941 הוקם בעיירה גטו, וביום הראשון של חג הפסח ה'תש"ב (ה-2 באפריל 1942) הוצאו להורג 2,000 מיהודי העיירה.^[1]

חסידות חב"ד וליאדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, התגורר בתחילה בעיירה ליאזני שליד העיר ויטבסק. בשנת ה'תקנ"ט (1798) נעצר בידי השלטונות, לאחר שקהילת פינסק דיווחה לשלטונות כי תורת החסידות כוללת בתוכה יסודות חתרניים כנגד שלטון הצאר. הוא הובל לעיר הבירה פטרבורג, ושוחרר באותה שנה בי"ט בכסלו (27/11/1798). שנתיים אחר כך, בשנת תקס"א, נקרא שוב לחקירה, ואחרי כחודשיים שוחרר בתאריך 16/12/1800.

לאחר ששוחרר ממאסרו אסרו עליו השלטונות לחזור לליאזני ואילצו אותו להישאר בפטרבורג. בהשתדלותו של הנסיך סטניסלב ליובאמירסקי (אנ'), שהיה מקורב לשלטון, התירו לאדמו"ר לעבור לעיירה ליאדי, ובה התגורר במשך 11 שנים. הוא נמלט ממנה בעת פלישת נפוליאון לרוסיה ב-1812, ובמהלך המסע נפטר. אף על פי שהתגורר בעיר רק בשנותיו האחרונות, הוא נקרא על שמה: רבי שניאור זלמן מלַאדִי.

שנים לאחר מכן, בשנת תרכ"ט (1869) התיישב בעיירה נינו, האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, והקים בה את חצר ליאדי ענף של חסידות חב"ד. עם פטירתו בשנת תר"מ (1880) התמנה בנו רבי יצחק דובער שניאורסון למלא את מקומו כאדמו"ר עד לפטירתו ביום כ' ניסן תר"ע (1910).