לותרינגיה
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| שפה נפוצה |
Old Frisian  |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | חוזה פרים |
| תאריך | 855 |
| פירוק | חלוקת לותרינגיה |
| תאריך | 959 |
| ישות קודמת | פרנקיה התיכונה |
| ישות יורשת |
 דוכסות לורן העילית  דוכסות לורן התחתית  דוכסות שוואביה |
| דמוגרפיה | |
| דת | נצרות קתולית |
  | |
לותרינגיה (לותיר בספרוּת הרבנית), הייתה ממלכה בימי הביניים, שהוקמה על ידי לותאר השני (אנ') בשנת 855, וחולקה בשנת 959 לדוכסות לורן העילית ולדוכסות לורן התחתית. ישיבת חכמי לותיר במיינץ (מגנצא) שבגרמניה נקראה על שם ממלכה זו, וידוע על קהילה יהודית שזיהתה עצמה עדיין בשם זה, ושלחה שאלות לחכמי אשכנז הראשונים כמאה שנה אחר חלוקת הממלכה.[1]
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שהאזור לא היה בעל זהות היסטורית או אתנית, נקרא השטח "ממלכתו של לותאר", ובגרמנית "Lotharingi", ומזה נוצר השם "לותרינגיה".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממלכת לותרינגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 843 חולקה האימפריה הקרולינגית בחוזה ורדן בין בניו של לואי החסיד, ובנו לותאר הראשון קיבל את פרנקיה התיכונה – החלק האמצעי של הממלכה. לאחר מותו של לותאר בשנת 855, חולקה נחלתו בין בניו בחוזה פרים; בנו הבכור לואי קיבל את ממלכת איטליה, בנו הצעיר שארל קיבל את פרובאנס, ואילו בנו השני לותאר קיבל את לותרינגיה, שהשתרעה מבורגונדי עד הים הצפוני. לאחר מותו של לותאר השני בשנת 869 חולקה נחלתו בחוזה מרסן, ולבסוף עברה נחלתו בשנת 880 לפרנקיה המזרחית.
בנובמבר 887 הודח קרל השמן על ידי מועצת האצולה, ובמקומו נבחר ארנולף מקרינתיה. בתחילה התנגדו לכך גאי השלישי מספולטו, שהפך מאוחר יותר למלך איטליה, ורודולף הראשון, מלך בורגונדי, שרצה למלוך בכל לותרינגיה, אך לבסוף ויתר ושלט רק בבורגונדי.
בשנת 891 הדף ארנולף את הוויקינגים מלוון, ובשנת 895 מינה את בנו הלא חוקי צוונטיבולד לשליט לותרינגיה. ב-13 באוגוסט 900 נרצח צוונטיבולד, והממלכה חדלה להתקיים והפכה לדוכסות.
דוכסות לותרינגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 903 מינה לודוויג הצעיר את גבהרד מלאנגאו לדוכס לותרינגיה, ששלט בדוכסות עד מותו בשנת 911. לאחר מותו של לודוויג הצעיר בשנת 911 נכבש האזור על ידי פרנקיה המערבית, בהסכמת רגינאר, דוכס לורן, אולם בשנת 925 כבש היינריך הראשון, מלך גרמניה את האזור בחזרה, בסיועו של ז'ילבר, דוכס לורן שקיבל בתמורה את בתו של היינריך לאשה. לאחר מותו של היינריך הראשון בשנת 936 ניסה ז'ילבר להעביר את נאמנותו לראול, מלך צרפת, אולם הובס בשנת 939 על ידי אוטו הראשון, מלך גרמניה ונאלץ לברוח מהדוכסות. לאחר מכן שלט בדוכסות היינריך הראשון, דוכס בוואריה עד לשנת 940, ולאחריו שלט אוטו, דוכס לורן עד לשנת 944. בשנת 942 ויתר לואי הרביעי, מלך צרפת שהיה שקוע בסכסוך עם איג הגדול, על כל תביעותיו על אזור לותרינגיה. בשנת 944 פלשו כוחותיו של לואי הרביעי ללותרינגיה, אולם נאלצו לסגת לאחר שאוטו הראשון הגיב בגיוס צבא גדול בפיקודו של הרמן הראשון, דוכס שוואביה.
חלוקת הדוכסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 953 מינה אוטו הראשון, מלך גרמניה את אחיו ברונו הגדול לדוכס לותרינגיה, במקום קונרד, דוכס לורן שמרד בו. בשנת 959 חילק ברונו את הדוכסות ללורן התחתית וללורן העילית, שהופרדו על ידי נהר הריין, ולאחר מותו בשנת 965 הפכה החלוקה לקבועה. חתנו של ברונו - פרידריך הראשון מבאר ירש את לורן העילית, ואילו לורן התחתית עברה לגוטפריד הראשון, דוכס לורן התחתית. בשנת 978 פלש לותר, מלך צרפת לאזור והגיע עד אאכן, אולם אוטו השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה השיב מלחמה והגיע עד שערי פריז, ובעקבות כך ויתר לותר בשנת 980 על כל תביעותיו לאזור.
עד מהרה התפצלה לורן התחתית לכמה נחלות קטנות, שכללו את רוזנות לוקסמבורג, ארכיבישופות טריר, דוכסות באר ובישופויות מץ, טול וורדן, ועוד. מאידך נשארה דוכסות לורן העילית כדוכסות בתחומי האימפריה הרומית הקדושה עד לשנת 1766, ולאחר מכן סופחה לממלכת צרפת.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לותרינגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו לדוגמה רבי אליעזר הגדול בספר חכמי אשכנז הראשונים, אברהם גרוסמן