לורה אינגלס וילדר
 | |
| לידה |
7 בפברואר 1867 מחוז פפין, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
10 בפברואר 1957 (בגיל 90) מנספילד, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
בית קטן בערבה |
| בן או בת זוג |
Almanzo Wilder (1885–1949) |
| צאצאים |
רוז ויילדר ליין |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
לורה אליזבת אינגלס וילדר (באנגלית: Laura Ingalls Wilder; 7 בפברואר 1867 – 10 בפברואר 1957) הייתה סופרת ילדים אמריקאית. בסדרת ספרים מצליחה שכתבה מתארת אינגלס-וילדר בחיוניות ובעושר את חייה כילדה ונערה במשפחת חלוצים במערב התיכון בארצות הברית. סדרת הספרים מתארת בנאמנות רבה למדי את קורות חייה של וילדר, אך היא אינה נאמנה לגמרי לאמת ההיסטורית, וכמה מאורעות הושמטו, אוחדו עם מאורעות אחרים, או שונו במקצת. הספר הידוע ביותר בסדרה הוא "בית קטן בערבה".
ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לורה אליזבת נולדה בעיירה פפין, שבוויסקונסין, לצ'ארלס פיליפ אינגלס (Ingalls) ולקרוליין לייק (קווינר). לפי כמה מקורות הייתה נצר לשושלת יוחסין המשתרעת עד ויליאם הכובש, מלך אנגליה. לורה הייתה אחת מתוך חמישה ילדים: אחותה הגדולה מרי (10 בינואר 1865 – 20 באוקטובר 1928); לורה, השנייה; קרוליין, שכונתה קארי (3 באוגוסט 1870 – 2 ביוני 1946); צ'ארלס פרדריק, שכונה פרדי, נפטר בגיל 10 חודשים (1 בנובמבר 1875 – 27 באוגוסט 1876; וילדר אינה מזכירה אותו בספריה); וגרייס פרל (23 במאי 1877 – 10 בנובמבר 1941).
משפחתה של וילדר הייתה חלק מגל ההתפשטות מערבה בארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-19, וספריה של וילדר מתארים את המקומות השונים בהם חייתה המשפחה. הספר הראשון מבחינה כרונולוגית, "בית קטן ביער הגדול" (Little house in the big woods, 1932) מתאר תקופה זו.
כאשר הייתה וילדר בת כשנתיים, ב-1869, נדדה משפחת אינגלס דרומה ומערבה, ובנתה בית בדרום מזרח קנזס, ליד העיר אינדפנדנס. הבית נבנה באזור שנשמר אז לאינדיאנים, ולאחר כשנתיים נדרשו המתיישבים הלבנים לפנות את האזור. תקופה זו מתוארת בספרה השני והידוע ביותר של וילדר, "בית קטן בערבה" (Little House on the Prairie, 1935).
המשפחה חזרה לוויסקונסין בשנת 1871. 3 שנים לאחר מכן, ב-1874, נדדה שוב המשפחה, והפעם מערבה, ובנתה את ביתה לחופי ערוץ השזיף (Plum Creek), ליד העיר Walnut Grove (חורשת האגוז, בתרגום חופשי) במינסוטה. תקופה זו מתוארת בספר "בית קטן על גדות נחל השזיף" (On the Banks of plum Creek, 1937). המגורים ליד העיר איפשרו למרי וללורה להתחיל לימודים מסודרים בבית הספר בעיר. שתיהן התבלטו, לעדותה של לורה, כתלמידות מצטיינות, ולורה החלה להפגין את כושר המנהיגות שהיה טבוע בה.
לאחר כשנתיים, ב-1876, נדדה שוב המשפחה דרומה, ועברה לגור באיווה, ב-Burr Oak. תקופה זו אינה מתועדת בספריה של וילדר. לאחר כשנה שבה המשפחה למינסוטה.
במינסוטה חיה המשפחה בבית שבנה צ'ארלס. בתקופה זו חלתה האחות הגדולה, מרי, ואיבדה את מאור עיניה. וילדר מספרת שמרי חלתה בשנית, אך מזכרונותיה של וילדר ומדיווחים עיתונאים, נראה שמרי איבדה את מאור עיניה כתוצאה מדלקת קרום המוח ויראלית[1]. ספריה של וילדר מציגים אווירה של אופטימיות, בדרך כלל, אך מסתבר שהמשפחה עברה תקופה קשה למדי באותה עת. אולי בשל כך נענה צ'ארלס להצעתה של אחותו, דוסיה, לקבל עבודה עם מניחי מסילת הברזל מערבה, שעבדו באותה עת בדקוטה הצפונית, שהייתה עדיין טריטוריה וטרם הוכרזה כמדינה. תקופה זו מתוארת בספר "בית קטן לחופי אגם הכסף" (By the Shores of Silver Lake, 1939). הבית שבו התגוררו היה הבית הראשון בעיירה דה סמט (De Smet, על שם האב פייר דה סמט, כומר קתולי שפעל בין האינדיאנים במחצית השנייה של המאה ה-19). זו הייתה למעשה התחנה האחרונה בנדודיה של המשפחה. צ'ארלס הגיש תביעה לחלקת אדמה ליד העיר, והחל בהקמת חווה, במרחק של כמה קילומטרים מהעיר.
ספריה הבאים של וילדר מספרים על חייה בעיירה דה-סמט. הספר "החורף הארוך" (The Long Winter, 1940) מתאר את החורף הקשה שעברה משפחת אינגלס בחורף 1880–1881, שבו נותקה מסילת הברזל לעיירה והמשפחה – כמו כל תושבי העיר – נותרו ללא מזון ואספקה. בספר זה פוגשת וילדר לראשונה את בעלה לעתיד, אלמנזו וילדר. אלמנזו יחד עם חברו הצליחו להביא לעיירה, דרך הסופה והשלג, מטען חיוני של חיטה, שהרחיק את הרעב עד להפשרת השלג והגעת הרכבות.
הספר "עיר קטנה בערבה" (Little Town in the Prairie, 1941) מתאר את התיישבותה של המשפחה בעיר. וילדר חוזרת לבית הספר יחד עם קרי ושוב מוכיחה את יכולתה כתלמידה מצטיינת וכמנהיגה (מרי יוצאת ללימודים בקולג' מיוחד לעיוורים, באיווה). הספר מסתיים בהיות וילדר בת 15, כאשר היא מוסמכת כמורה ויוצאת ללמד ביישוב במרחק כ-15 ק"מ מדה-סמט.
נישואין ונדודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר "עיר קטנה בערבה" מתאר את היכרותה של לורה עם אלמנזו וילדר. אלמנזו סייע לה לעבור את התקופה הקשה כמורה ביישוב מנותק ומבודד (בעלת הבית שבו חייתה לורה עברה כנראה התמוטטות עצבים עקב הניתוק והתנאים הפיזיים הקשים), ולאחר כשלוש שנים נענתה לורה לחיזוריו ונישאה לו. על תקופה זו מספרת לורה בספר "These Happy Golden Years" (יצא לאור ב-1943, לא תורגם לעברית).
אלמנזו (13 בפברואר 1857 – 23 באוקטובר 1949) נולד למשפחת חקלאים משגשגת במדינת ניו יורק. יחד עם אחיו, רויאל, ואחותו, אליזה ג'יין, הצטרפו גם הם להתפשטות מערבה, עד שמצאו את מקומם בעיירה דה סמט. וילדר תיארה את ילדותו של אלמנזו בספרה "בן איכרים" (Farmer Boy, יצא לאור ב-1933).
ב-25 באוגוסט 1885 נישאו לורה ואלמנזו. אלמנזו היה מבוגר מלורה בעשר שנים, פער גילאים שלא היה נדיר באותה תקופה. כאישה נשואה, לא הייתה לורה יכולה להמשיך בעבודת ההוראה שלה, כמקובל לגבי נשים נשואות באותה תקופה. הזוג הצעיר חי על אדמתו של אלמנזו בדה-סמט, וכשנה לאחר נישואיהם נולדה בתם, רוז (5 בדצמבר 1886 – 30 באוקטובר 1968).
השנים הראשונות לא עלו יפה. בצורת וברד הרסו את היבול והותירו את הזוג בחובות; ילד שני שנולד נפטר לאחר לידתו (אוגוסט 1889); עומס כבד של עבודה והתקף קשה של דיפתריה הותירו את אלמנזו נכה; תאונה במטבח גרמה לשריפת בית והמתבן.
המצב הקשה הביא את הזוג לשוב ולנדוד. ב-1890 הם עברו לביתם של הוריו של אלמנזו, שגרו כעת במינסוטה, אך האקלים שם לא הועיל לאלמנזו. הם נדדו דרומה לפלורידה, אל בן דודה של לורה, פיטר, אך לורה לא הייתה יכולה לעמוד בחום, ובין נשות המקום היא נתפסה כ"ינקית", בת מדינות הצפון, ולא הצליחה להתערות חברתית. ב-1892 שב הזוג לדה-סמט; שניהם התפרנסו מעבודות בעיירה.
ב-1894 עברו לורה ואלמנזו לתחנתם האחרונה, חווה במנספילד, מיזורי, שנקראה "חוות הרכס הסלעי" (Rocky Ridge Farm). בתחילה, הייתה החווה שטח סלעי ומיוער, שאפשר קיום בדוחק וכפה על בני הזוג לעסוק בעבודות רבות, מעבר לחווה, כדי לקיים את עצמם; הם נאלצו לחיות בבקתת עץ דלה ונטולת חלונות.
חקלאית, עיתונאית, סופרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר 16 שנים של עבודה קשה, בשנת 1910, הייתה חוותם של הזוג וילדר מבוססת דיה, כדי שתוכל לאפשר מחיה ממנה בלבד. בני הזוג הפכו את השטח הקשה לחווה משגשגת; למודי ניסיון מר הם לא התבססו רק על החקלאות, אלא פיתחו משק חלב ועוף מצליחים, ומטעי תפוחים. בקתת העץ הוחלפה בבניין אבן גדול ומרשים, בעל עשרה חדרי שינה.
וילדר הפכה עם השנים לסמכות בנושאים חקלאיים. כמי שתמיד הפגינה כושר מנהיגות ומעורבות חברתית, הייתה וילדר מעורבת יותר ויותר בהרצאות לחקלאים באזור. בתה, רוז, שהקריירה שלה כעיתונאית הלכה ופרחה, עודדה את אמה לכתוב, ווילדר החלה בפרסום טור בעיתון מקומי, וזכתה להצלחה רבה; הטור עסק גם בנושאים חקלאיים אך גם בפרשנות לנושאים בחדשות ולהצגת תפיסות העולם של וילדר מנקודת מבט של אישה.
בשנת 1928 החלו לורה ואלמנזו לחשוב על פרישה; הם לא היו אנשים עשירים, אך הצלחתם הכלכלית אפשרה להם תנאים נוחים. ואולם, נפילת המניות בשפל הגדול בשנת 1929 מחקה חלק גדול מהונם, והם מצאו עצמם נתמכים על ידי בתם, רוז.
וילדר כתבה בתחילת שנות ה-30 ספר בשם "בת חלוצים" (Pioneer Girl). הספר היה סיכום של כל נדודי המשפחה, ווילדר כתבה אותו כנראה בעקבות מותן של אמה (ב-1924) ואחותה, מרי (ב-1928), וכנראה גם בשל השפל הגדול. הספר נדחה על ידי כל המוציאים לאור. בשלב זה החל ככל הנראה שיתוף פעולה בין רוז לבין אמה, וילדר; יש להניח שרוז ערכה וסגננה את זכרונותיה של אמה. רוז הפכה חלק מהספר "בת חלוצים" לספר בשם "כשסבתא הייתה ילדה קטנה" (When Grandma was a Little Girl), שהתמקד בעיקר בסיפורים שסיפר אביה של וילדר לה ולמרי. ספר זה הפך לספר הראשון, "בית קטן ביער הגדול".
סדרת הספרים זכתה להצלחה הולכת וגדלה, והביא להכנסה בטוחה וצומחת, בפעם הראשונה בחייהם של הזוג וילדר; הספרים הביאו פרסום, מכתבים, ומעריצים שגם הגיעו בהמוניהם לחוותה של וילדר.
משפחתה של וילדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר נישואיה של וילדר חשו הוריה כי לא יוכלו יותר לעמוד באחזקת החווה שבה גרו, ועברו לעיירה דה-סמט, שם שימש צ'ארלס כשופט שלום, סגן שריף, ונגר.
אחותה הגדולה של וילדר, מרי, למדה בקולג' מיוחד לעיוורים באיווה. לאחר לימודיה שבה לדה-סמט וחיה עם הוריה, ולאחר מותם עברה לגור עם אחותה הקטנה, גרייס, ולאחר מכן אצל קרי. היא לא נישאה מעולם.
שתי אחיותיה הקטנות של וילדר, קרי וגרייס, נישאו וחיו בדה-סמט ובעיירות אחרות במערב התיכון. קרי עבדה כסדרית דפוס, וגרייס כמורה, עד נישואיה. לשתיהן לא היו ילדים. לורה נפטרה בשנת 1957, שמונה שנים אחרי אלמנזו, והאחרונה מכל אחיותיה.
בתה של וילדר, רוז, הייתה כאמור עיתונאית, סופרת, מסאית והוגת דעות, שזכתה להצלחה רבה בזמנה. היא טיילה רבות בעולם וסיפורי המסעות שלה היו פופולריים מאוד. היא הייתה אחת מהוגי הדעות החשובים של המפלגה הליברטריאנית בארצות הברית. גם היא נפטרה ללא ילדים.
חשיבותם של הספרים באתוס האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדרת הספרים שכתבה וילדר זכתה להצלחה רבה מאוד בארצות הברית. כל הבתים שבהם גרו וילדר ומשפחתה, כולל הבית שבו גדל אלמנזו בניו-יורק, שומרו ומשמשים ברובם כמוזיאונים. פריטים רבים מאוד של המשפחה נשמרים, ואתרי אינטרנט רבים מוקדשים לתיאורים נרחבים של וילדר ומשפחתה.
ספריה של וילדר מייצגים ערכים מרכזיים באתוס של ארצות הברית: חשיבותה של המשפחה, הכבוד ההדדי, תפקידי ההורים, הערך של היוזמה העצמית, הערך של החקלאות ועבודת הכפיים ועוד. כל סיפוריה של וילדר הם חלק מאתוס מכונן בתודעה של האומה בארצות הברית: הערך של ההתפשטות מערבה, כמייצגת את הייעוד הגלוי של ארצות הברית.[2]
אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1929–1930 החלה וילדר לכתוב את האוטוביוגרפיה שלה, ילדת חלוצים (באנגלית: Pioneer Girl), כאשר הייתה בשנות השישים המוקדמות לחייה. אך בתי הוצאה לאור לא התעניינו והספר לא פורסם. את מרבית הסיפורים וילדר כללה בסיפורי הילדים שכתבה לאחר מכן, אך האוטוביוגרפיה כללה מקרים שהיא הרגישה שאינם מתאימים לילדים, כמו מקרה בו איש נשרף למוות כאשר ניסה להדליק סיגר בעודו ספוג אדי אלכוהול, ומקרה אחר של אלימות קיצונית של חנווני כלפי אשתו, כאשר גרר אותה בשערה לחדר והצית את הבית.[3]
באוקטובר 2014 יצא לאור בפעם הראשונה ספר האוטוביוגרפיה של הסופרת הנערצת. הספר מפורסם על ידי האגודה ההיסטורית של דרום דקוטה, וכולל מחקר היסטורי, צילומים, מפות, מידע ממרשם האוכלוסין, ועוד. המהדורה המבוארת היא תוצאה של פרויקט מתמשך הקרוי The Pioneer Girl Project על שם הספר Pioneer Girl.[4]
ספרי בית קטן בערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית קטן ביער הגדול (1932) – המתאר את חייה של המשפחה החיה בבקתה עץ קטנה בשיפולי היערות הגדולים בוויסקונסין.
- בן איכרים (1933) – המספר על ילדותו של אלמנזו ג'יימס ויילדר, בעלה לעתיד של לורה, בכפר בניו יורק.
- בית קטן בערבה (1935) – נדודיה והתיישבותה של המשפחה בערבת קנזס.
- בית קטן על גדות נחל השזיף (1937) – בו מתיישבת המשפחה על גדות נחל השזיף במינסוטה.
- בית קטן על גדות אגם הכסף (1939) – המשך הנדודים למערב והתיישבות בדקוטה.
- החורף הארוך (1940) – מתאר את החורף הקשה של 1880 בדקוטה ואת מאבק אנשי העיר באיתני הטבע, הסופה, השלג והקור.
- עיר קטנה בערבה (1941) – חייהם של וילדר ומשפחתה בעיר הקטנה דה-סמט ההולכת וצומחת על אדמת דקוטה.
- שנים של זהב (1943) – מתאר את עבודתה של וילדר כמורה ואת נישואיה לאלמנזו.
- ארבע השנים הראשונות (1971, פורסם לאחר מותה) – המתאר את המשך נדודיה של וילדר עם בעלה ברחבי קליפורניה ודקוטה.
שני הספרים האחרונים לא תורגמו לעברית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת אתרים על לורה אינגלס וילדר ומשפחתה
- לורה אינגלס וילדר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אסנת בראון, ילדות בערבה — מקורות צמיחתה של יוצרת - לורה אינגלס וילדר בסדרת ספרי בית קטן בערבה, עיונים בספרות ילדים 26, תשע"ו
- לורה אינגלס וילדר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לורה אינגלס וילדר, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sarah S. Allexan, Carrie L. Byington, Jerome I, Jerome I. Finkelstein, Beth A. Tarini, Blindness in Walnut Grove: How Did Mary Ingalls Lose Her Sight?, Pediatrics, 2013
- ^ הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-148 של לורה אינגלס, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
- ^ Laura Ingalls Wilder memoir reveals truth behind Little House on the Prairie August 2014 25 ,The Guardian
- ^ The Pioneer Girl Project