לוסי דווידוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוסי דווידוביץ'
Lucy Dawidowicz
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 16 ביוני 1915
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בדצמבר 1990 (בגיל 75)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי השואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לוסי שילדקרט דווידוביץ' (בשם מלא באנגלית: Lucy Schildkret Dawidowicz;‏ 16 ביוני 19155 בדצמבר 1990) הייתה היסטוריונית יהודייה-אמריקאית, חוקרת ההיסטוריה היהודית בתקופה המודרנית וחוקרת השואה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוסי שילדקרט נולדה למשפחה יהודית בניו יורק בשנת 1915. הוריה, מקס וויקטוריה שילדקרט, היו יהודים חילונים, ועל פי דבריה לא נכחה מעולם בתפילה בבית כנסת עד לשנת 1938.

דווידוביץ' למדה לתואר ראשון בספרות ושירה ספרות במכללת האנטר, ולאחר מכן החלה בלימודי תואר שני באוניברסיטת קולומביה. היא לא השלימה את לימודיה, משום שבשנת 1938 נענתה לעצת אחד ממוריה, ההיסטוריון יעקב שצקי, למדה את שפת היידיש ויצאה לפולין לשמש כעמיתת מחקר בייוו"א, המכון למחקר יהודי בווילנה (שהייתה אז בתחום פולין).

דווידוביץ' גרה בווילנה עד אוגוסט 1939, ואז שבה לארצות הברית. במהלך שהותה בייוו"א התקרבה לשלושת המלומדים המובילים במכון, זליג קלמנוביץ', מקס ויינרייך וזלמן רייזן. משלושתם שרד את השואה רק ויינרייך, שנסע לניו יורק בטרם נכבשה וילנה על ידי הנאצים, על מנת להקים שם סניף של המכון. דווידוביץ' הייתה קרובה במיוחד לקלמנוביץ' ומשפחתו. בתקופת שהותה בפולין נתקלה באנטישמיות של האוכלוסייה המקומית, וכתביה המאוחרים על יחסי יהודים ונוצרים בפולין הושפעו משהותה בווילנה בתקופה זו. לטענתה, האוכלוסייה הקתולית בפולין שלפני המלחמה הייתה אנטישמית. היסטוריונים רבים כנורמן דייוויס הסתייגו מדעה זו.

בין 1940 ל-1946 עבדה דווידוביץ' בסניף ייוו"א בניו יורק. לאחר תום מלחמת העולם השנייה חזרה דווידוביץ' לאירופה לשמש בתפקידי סיוע במסגרת הג'וינט במחנות העקורים בגרמניה. במסגרת מילוי תפקידיה אלו חיפשה גם אחר ספרים מספריית המכון, שנבזזו ונמצאו בפרנקפורט. בשובה לארצות הברית עסקה בחקר השואה.

בשנת 1947 שבה דווידוביץ' לארצות הברית, וב-3 בינואר 1948 נישאה לשמעון דווידוביץ', יהודי פולני, שבתו מנישואיו הראשונים נספתה בגטו ורשה. היא עבדה כתחקירנית עבור הסופר ג'ון הרשי, שכתב את הספר "החומה", ובו תיאר את מרד גטו ורשה. בין 1948 ל-1960 עבדה דווידוביץ' כחוקרת עבור "הוועד היהודי-אמריקני". בתקופה זו כתבה עבור המגזין "קומנטרי", עבור העיתון "הניו יורק טיימס" ובמיוחד עבור מדור ביקורת הספרים בעיתון זה. דווידוביץ' ייסדה את הקרן לתרגום ספרות מיידיש ומעברית לאנגלית, ובהיותה ציונית ואנטי-קומוניסטית נלהבת, ניהלה מסע ציבורי על מנת לאפשר את עליית יהודי ברית המועצות.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דווידוביץ' האמינה כי אם מדינת ישראל הייתה קמה לפני שנת 1939 הייתה השואה נמנעת. בוויכוח ההיסטורי בין ה"פונקציונליסטים" (הסבורים כי השואה היא תוצר לוואי של התפתחויות מוסדיות ואחרות בגרמניה הנאצית) ובין ה"אינטנציונליסטים" (הסבורים כי השואה נהגתה מראשן) נקטה דווידוביץ' בדעה אינטנציונליסטית קיצונית. לדעתה, היטלר הגה את רעיון השמדת היהודים עוד בנובמבר 1918, ומן הרגע שבו שמע על שביתת הנשק במלחמת העולם הראשונה הייתה מטרתו העיקרית הוצאתה לפועל של השואה על פי תוכנית מתוכננת מראש, כשהוא נעזר באנטישמיות הטבועה בעם הגרמני. דווידוביץ' טענה כי עוד מימי הביניים ואילך הייתה התרבות הגרמנית נגועה באנטישמיות שניתן לתאר, וכי קו היסטורי ישיר מוביל בין הפוגרומים בימי הביניים ובין מחנות הריכוז של הנאצים. דווידוביץ' הסתמכה על כתבי פריץ פישר בטענה כי קווי המשכיות רבי עוצמה קיימים בהיסטוריה הגרמנית, וכי היה "משעול מיוחד" (Sonderweg) שהוביל את גרמניה אל הנאציזם באורח בלתי נמנע.

בשנת 1975 פרסמה דווידוביץ' את ספרה "המלחמה נגד היהודים", שהיה סקירה היסטורית מקיפה מנקודת מבט אישית ואנושית של השואה. הספר תורגם לעברית והופיע בהוצאת זמורה ביתן מודן בשנת 1982 (זהו הספר היחידי משלה שתורגם).

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Politics in a Pluralist Democracy; studies of voting in the 1960 election, with a foreword by Richard M. Scammon, New York, Institute of Human Relations Press, 1963 (co-written with Leon J. Goldstein)
  • The Golden Tradition: Jewish Life and Thought in Eastern Europe, Boston, MA: Beacon Press, 1967 (editor)
  • Reviews of The German Dictatorship by Karl Dietrich Bracher & The Foreign Policy of Hitler's Germany by Gerhard Weinberg, pgs. 91–93 from Commentary, Volume 52, Issue # 2, August 1971.
  • The War Against the Jews, 1933-1945, New York: Holt, Rinehart and Winston: 1975; ISBN 0-03-013661-X
  • A Holocaust Reader, New York: Behrman House, 1976; ISBN 0-87441-219-6
  • The Jewish Presence: Essays on Identity And History, New York: Holt, Rinehart and Winston, 1977; ISBN 0-03-016676-4
  • Spiritual Resistance: Art from Concentration Camps, 1940-1945: a selection of drawings and paintings from the collection of Kibbutz Lohamei Haghetaot, Israel, with essays by Miriam Novitch, Lucy Dawidowicz, Tom L. Freudenheim, Philadelphia: The Jewish Publication Society of America, 1981; ISBN 0-8074-0157-9
  • The Holocaust and the Historians, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts: 1981; ISBN 0-674-40566-8
  • On Equal Terms: Jews in America, 1881-1981, New York: Holt, Rinehart and Winston, 1982; ISBN 0-03-061658-1
  • From That Place and Time: A Memoir, 1938-1947, New York: W.W. Norton, 1989; ISBN 0-393-02674-4
  • What Is the Use of Jewish history? : Essays, edited and with an introduction by Neal Kozodoy, New York: Schocken Books, 1992 ISBN 0-8052-4116-7
  • Nancy Sinkoff, From Left to Right: Lucy S. Dawidowicz, the New York Intellectuals, and the Politics of History, Wayne State University Press, 2020 ISBN 9780814345108

זיכרונותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lucy S. Dawidowicz, From that Place and Time: A Memoir, New York: W. W. Norton, 1989.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספרה "המלחמה נגד היהודים" (1975):

  • ישראל גוטמן, 'המלחמה נגד היהודים 1933–1945', יד ושם יא (תשל"ו), 253–263.
  • אשר כהן, 'עובדות ופרשנות בהוראת השואה: עם הופעת התרגום העברי לספרה של לוסי דווידוביץ', "המלחמה נגד היהודים"', משואה יא (תשמ"ג), 181–191.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]