לודוויג פוירבך

לודוויג פוירבך
Ludwig Feuerbach
לידה	28 ביולי 1804; לנדסהוט, נסיכות הבוחר מבוואריה, האימפריה הרומית הקדושה
פטירה	13 בספטמבר 1872 (בגיל 68); נירנברג, הקיסרות הגרמנית
שם לידה	Ludwig Andreas Feuerbach
מקום קבורה	Johannisfriedhof
מקום לימודים	אוניברסיטת היידלברג, University of Erlangen, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת ארלנגן-נירנברג
מוסדות	University of Erlangen
זרם	מטריאליזם, אתאיזם, הגליאנים שמאליים
תחומי עניין	פילוסופיה של הדת, ביקורת הדת, תאולוגיה
עיסוק	אנתרופולוג, תאולוג, critic of religions, סופר, פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, דבוראי
הושפע מ	במה, הובס, דקארט, גסנדי, מלבראנש, חלינקס, בל, שפינוזה, לייבניץ, הגל, שליירמאכר, יעקבי
השפיע על	באקונין, באואר, שטירנר, דירינג, מרקס, אנגלס, ניטשה, בובר, פרויד, צ'רנישבסקי, וגנר
מדינה	גרמניה
יצירות ידועות	Thoughts on Death and Immortality, The Essence of Christianity
בן או בת זוג	Bertha Löw
חתימה
	www.ludwig-feuerbach.de

לודוויג אנדריאס פון פויֶרבַּך (בגרמנית: Ludwig Andreas von Feuerbach; ‏28 ביולי 1804 - 13 בספטמבר 1872) היה פילוסוף ואנתרופולוג גרמני. ידוע בעיקר בשל ספרו "מהות הנצרות", שסיפק ביקורת על הנצרות ועל הגל.

פוירבך השתייך להגליאנים השמאליים ודגל בליברליזם, אתאיזם ומטריאליזם. מחשבתו השפיעה על התפתחות המטריאליזם הדיאלקטי. הוא נחשב להוגה המגשר בין הגל לקרל מרקס.

פויירבך ידוע בין היתר גם בשל אמירתו "Der Mensch ist, was er ißt" (מילולית: "אדם הוא מה שהוא אוכל").

דחיית האל וחיוב האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לודוויג פוירבך היה בנו השלישי של המשפטן הגרמני המפורסם פאול יוהאן אנסלם ריטר פון פוירבך (אנ'). פוירבך למד תאולוגיה בהיידלברג אך לא היה מרוצה. בשל כך עבר לברלין, שם למד אצל הגל. הוא שלח מכתב להגל וטען שחסר משהו חושי וחומרי במערכת ההגליאנית. בנוסף, הוא דחה את הזהות הדיאלקטית בין פילוסופיה ותאולוגיה. למעשה, פוירבך טען כי הגל לא באמת דחה את עקרונות הדת, אלא קיפל אותם בתוך תורתו הדיאלקטית. לטענת פוירבך, באמצעות הפילוסופיה ניסה הגל להציל את הדת מפני האתאיזם הגובר באירופה.

פוירבך ראה את נקודת ההתחלה של הפילוסופיה בחומרי, סופי והאמיתי, ולא באלוהים או ביש אבסולוטי כלשהו. אותו יש סופי וחומרי הוא האדם. פוירבך ראה קשר בין דחיית האל לבין חיוב האדם - כל מה שיוחס בעבר לאל, יש לחשוב אותו במונחים אנתרופולוגיים. לטענתו, אם ציפור הייתה יכולה להעלות בדעתה את האל, הוא ככל הנראה היה בעל כנפיים, משום שזוהי צורת הקיום הנעלה ביותר שהציפור מכירה. באותו אופן, כל התארים שהאדם ייחס לאל - מקורם באדם עצמו. על כן, יהיה זה מגוחך לדבר על האל כשלעצמו: כל מה שיוחס לאל נמצא כבר בתוך האדם.

עם זאת, פוירבך קיבל את המערכת הדיאלקטית של הגל, וראה בפרוטסטנטיזם את השלב הבא של הנצרות. הוא התייחס לקטע של לותר מהמאה ה-16, בו הוא כתב כי קבלת הרעיון שהאדם חופשי, משמעה דחיית קיום האל. פוירבך טוען שלותר צדק, אלא שהוא קיבל את האפשרות הראשונה - האדם החופשי, ולכן האל לא קיים. זאת הסיבה כי שם ספרו הוא "מהות הנצרות": פוירבך רצה לקחת את האלמנטים המיוחסים לאל הנוצרי ולתת לאדם. גישה זו נקראת בשם אנתרופוצנטריזם (או הומניזם).

לטענת פוירבך, ההבדל בין האדם לחיה לא נמצא רק בתבונה, אלא גם בחושים האנושיים. אמנם חושי האדם יעילים פחות משל חיות אחרות, אבל לאדם יש מקום מיוחד בקיום, המאפשר לו להתעלות מעבר לפרטיקולריות ולקחת חלק באוניברסלי. ליכולת זו קרא פוירבך "אינטואיציה". באמצעות אינטואיציה (וללא מושגים) ניתן לפגוש באמת. אם כן, לשיטתו של פוירבך, את ה"אני חושב" ניתן להחליף ב"אני חש".

ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוירבך טען כי ככל שיש יותר אנשים, יש יותר כוח בהיסטוריה. במקום הרוח של הגל, הכוח המניע את ההיסטוריה הוא האנושות. אינטרסובייקטיביות וקשר הדדי בין אנשים מרכזיים אצל פוירבך. השילוש הקדוש הוא אני, אתה וחברה אנושית. הרעיון הוא שמחשבה לא אפשרית ללא קיום של אחרים וללא דיאלוג עמם.

בניגוד להגל, אצל פוירבך אין תכלית שאליה מתקדמת ההיסטוריה. מה שיש הם המעשים הקונקרטיים שיוצרים משהו אנושי כולל. עם זאת, ישנה התקדמות: האדם נהיה מושלם ואלוהי יותר. כמו כן, הדתות מתקדמות לאורך ההיסטוריה, כך שבכל פעם יותר מן המושלמות האלוהית מיוחסת למין האדם. על כן, ניתן לומר שהיום ישנה יותר חוכמה מאשר בעבר, והמצב הזה התאפשר באמצעות מעשים קונקרטיים.

הביקורת על פוירבך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל מרקס ביקר את פוירבך בטענה שהמטריאליזם שלו מוביל למסקנה רדיקלית (יסודית). בתזות על פוירבך, מרקס כתב כי פוירבך לא מספק תשובות לגבי מקורות הנצרות והסדר החברתי העכשווי. לטענת מרקס, פוירבך הפנים את עקרונות הנצרות לתוך המערכת המטריאליסטית שלו. ביקורת נוספת היא שפוירבך לא מציע דרך להתגברות על המצב הזה. במילים אחרות, מרקס רואה את הגותו של פוירבך כלא מהפכנית מספיק וחסרת פרקסיס.

עם זאת, פוירבך היווה אבן דרך משמעותית בקפיצה בין הדיאלקטיקה ההגליאנית למטריאליזם הדיאלקטי של מרקס.