לודוויגסהאפן

**לודוויגסהאפן** (עיר)
**Ludwigshafen**
סמל לודוויגסהאפן סמל לודוויגסהאפן	דגל לודוויגסהאפן דגל לודוויגסהאפן
	תחנת רכבת ומאחוריה דרך בין-עירונית
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	ריינלנד-פפאלץ
ראש העיר	אווה לוחס
שפה רשמית	גרמנית
שטח	77.68 קמ"ר
גובה	96 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	174,265 (31 בדצמבר 2022)
‑ צפיפות	2,103 נפש לקמ"ר (2009)
קואורדינטות	49°28′52″N 8°26′7″E / 49.48111°N 8.43528°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.ludwigshafen.de/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני לודוויגסהאפן

לודוויגסהאפן אם ריין (בגרמנית: ‏Ludwigshafen am Rhein^ⓘ‏^?‏) היא עיר במדינת ריינלנד-פפאלץ בגרמניה. לודוויגסהאפן שוכנת לגדת הריין, מול העיר מנהיים. היא משתייכת לאגד הערים ריין-נקאר, לצד מנהיים, היידלברג ויישובים נוספים באזור.

לודוויגסהאפן ידועה בתעשיית הכימיקלים המקומית (בעיקר בזכות חברת הכימיקלים BASF), ויש בה מספר מוסדות תרבות, בהם התזמורת הפילהרמונית של ריינלנד-פפאלץ. העיר היא גם מקום הולדתם של הלמוט קוהל, קנצלר גרמניה לשעבר, ושל הפילוסוף ארנסט בלוך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי קדם התגוררו באזור שבטים קלטיים וגרמאניים, אבל היישוב הראשון בתחומי העיר היה מבצר רומי משני שהוקם במאה הראשונה לספירה (כיום בפרבר ריינגנסהיים). בימי הביניים השתייך אזור לודוויגסהאפן לנסיכות הבוחר מפפאלץ, אחת המדינות החשובות באימפריה הרומית הקדושה, אולם שטח העיר של היום עוד היה ביצה. האזור החל להתפתח כאשר מנהיים, מעברו האחר של הריין, נבחרה כבירתה החדשה של הנסיכות. בשנת 1606 הקים פרידריך הרביעי, הנסיך הבוחר מפפאלץ, את מצודת ריינשאנצה (Rheinschanze) מול העיר מנהיים, וזו הייתה לגרעין שסביבו תתפתח לימים לודוויגסהאפן.

עם זאת, במאות השנים הבאות סבל האזור רבות ממלחמות רבות (בהן מלחמת שלושים השנים ומתקפות הצרפתים בעקבות המהפכה הצרפתית) ועבר מיד ליד. לאחר תבוסת נפוליאון חולקו האזורים שכבשה צרפת, כך שערי הגדה המזרחית של הריין (בהן מנהיים) עברו לידי באדן, ואילו האזורים שממערב לריין סופחו לבוואריה. המבצר בגדת הריין המערבית נותר בדד.

עם השנים שימש המבצר למטרות שונות, ובין השאר תפקד כתחנת סחר על הריין. ב-1843 נמכר המבצר לממלכת בוואריה, והמלך לודוויג הראשון החליט להפוך אותו ליישוב עירוני, שישמש משקל-נגד למנהיים; ליישוב קרא על שמו, לודוויגסהאפן (הנמל של לודוויג). ב-1959 הוכרה לודוויגסהאפן כעיר.

עם זאת, התפתחותה המשמעותית של לודוויגסהאפן החלה רק עם המהפכה התעשייתית, אז שגשגה העיר בזכות התשתית התעבורתית המצוינת שלה - נמל עמוק לגדת הריין ומסילת רכבת לשדות הפחם של עמק הסאר, שהושלמה ב-1849. נקודת מפנה חשובה בהתפתחות העיר נרשמה ב-1865, אז החליטה חברת הכימיקלים BASF להעביר את מפעליה ממנהיים לרובע המסדורף בלודוויגסהאפן. בעקבותיה באו חברות נוספות בתחום, ולודוויגסהאפן גדלה במהירות והייתה לעיר תעשייה משגשגת.

בשנות מלחמת העולם הראשונה היו מפעלי התעשייה של לודוויגסהאפן גורם חשוב בכלכלה המלחמתית של גרמניה. ייצרו בה חומרי נפץ, אבק שרפה וגז ששימש בחזית המערבית. כתוצאה, הייתה לודוויגסהאפן ב-27 במאי 1915 ליישוב האזרחי הראשון מעבר לקווי החזית שהופצץ מן האוויר. ההפצצה התמקדה במפעלי BASF וגרמה למותם של 12 בני אדם.

לאחר המלחמה היה האזור ממערב לריין תחת שלטון צבאי צרפתי עד 1930. רבים מהבתים היפים ביותר בעיר נבנו עבור קציני הצבא הצרפתיים בתקופה זו. למרות המשבר הכלכלי העולמי, שפגע קשות בעיר בשנות ה-30, לא נרשמה בה תמיכה מאסיבית במפלגה הנאצית, אולי משום שהייתה עיר פועלים הנאמנה לרעיונות הסוציאליסטיים. עם זאת, לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 הייתה גם לודוויגסהאפן כר פורה לפועלם: בית הכנסת המקומי נהרס בליל הבדולח, והאוכלוסייה היהודית - שמנתה כ-1400 נפש - גורשה למחנות הריכוז בשנת 1940.

במהלך מלחמת העולם השנייה הופצצו המפעלים הכימיים ומזקקות הנפט בלודוויגסהאפן פעמים רבות, והעיר ניזוקה קשות. לאחר המלחמה שוקמה העיר בסיוע אמריקני, במסגרת תוכנית מרשל, ונכללה במדינה הפדרלית ריינלנד-פפאלץ. הרווחים שהביאה לעיר חברת הכימיקלים BASF אפשרו בנייה מחודשת מהירה, בסגנון האדריכלי של שנות ה-50 וה-60; בנוסף נבנו בעיר פרויקטים ייחודיים, בהם כבישים מהירים על עמודים (הוכשטראסן) שנועדו להתגבר על האדמה הבוצית באזור.

עלויות התחזוקה הגבוהות של המיזמים שנבנו בשנים הטובות הובילו בסופו של דבר למשבר כלכלי בשנות ה-80 וה-90. בעקבות שינויים במדיניות המיסוי של גרמניה הצטמצמו רווחיהן של חברות הכימיקלים, והן נאלצו לפטר עובדים והתקשו לתמוך כספית בעיר. במקביל התברר שרמות הזיהום בעיר גבוהות יחסית, ומבני הבטון שנראו כה מודרניים אחרי מלחמת העולם הפכו למעמסה. בשנים האחרונות מתמקדים פרנסי העיר בניסיון לשנות את תדמיתה ה'אפורה' של לודוויגסהאפן בתקשורת, לצמצם את הגירעון העירוני ולהגביל את הזיהום.

תחבורה וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנמל של לודוויגסהאפן הוא הנמל הגרמני הגדול ביותר מעברו המערבי של הריין ונודעת לו חשיבות רבה בכלכלת העיר. הוא מורכב ממספר אגנים שונים לאורך הרציפים במרכז העיר. לעיר אין נמל תעופה משלה, אבל היא סמוכה לנמל התעופה האזורי במנהיים ולא רחוקה מנמל התעופה הבינלאומי של פרנקפורט. תחנת הרכבת העירונית גדולה יחסית, משום שעוברות בה שלוש מסילות מקבילות ומסילה נוספת לרכבת הקלה העירונית. חמש מתחנות הרכבת הקלה נבנו מתחת לאדמה בשנות ה-70, כחלק ממיזם להקמת רכבת תחתית במטרופולין מנהיים-לודוויגסהאפן; מנהיים ביטלה את השתתפותה בפרויקט מחוסר תקציב, וכך נותרו התחנות בלודוויגסהאפן מיותמות.

חברת הכימיקלים BASF היא ללא ספק החברה התעשייתית הגדולה ביותר בלודוויגסהאפן. המפעל המקומי של החברה נחשב למפעל הכימי הגדול ביותר בעולם - מועסקים בו כ-35,000 עובדים. BASF מייצרת דשן, צבעים, נוזלי קירור ומוצרים כימיים נוספים. פרט לכך שוכנים בעיר עוד מפעלים רבים, בעיקר בתחומי המכונות, החשמל וטכנולוגיות תקשורת. כ-90,000 איש מועסקים בתעשייה ובמסחר בשטח העיר.

תרבות וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר שוכנת התזמורת הפילהרמונית של מדינת ריינלנד-פפאלץ וכן מספר תיאטראות, בהם כמה תיאטראות קטנים המעלים מחזות בדיאלקט המקומי. לצד מספר מוזיאונים קטנים לתולדות האזור יש בעיר גם מוזיאון לאומנות - מוזיאון וילהלם האק, שנודע בציור-קיר ענקי מאת ז'ואן מירו.