לב לנדאו

לב לנדאו
Ландау, Лев Давидович
לידה	22 בינואר 1908; באקו, האימפריה הרוסית
פטירה	1 באפריל 1968 (בגיל 60); מוסקבה, ברית המועצות
שם לידה	Лев Давидович Ландау
ענף מדעי	פיזיקה
מקום מגורים	ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מקום לימודים	Baku Polytechnicum (1922); האוניברסיטה הממלכתית של באקו (1924); הפקולטה לפיזיקה ומתמטיקה של אוניברסיטת סנקט פטרבורג (1927) ;
מנחה לדוקטורט	אברם יופה
מוסדות	אוניברסיטת חרקוב (1935–1937); מכון יופה (1931–1932); אוניברסיטת מוסקבה (1943–1947); המכון לסוגיות פיזיות (1939–1962); המכון לפיזיקה ולטכנולוגיה בחרקוב (1932–1935); המכון לפיזיקה וטכנולוגיה של מוסקבה (1937–1938) ;
תלמידי דוקטורט	Alexander Patashinski, Roald Sagdeev, אלכסיי אבריקוסוב, יעקב זלדוביץ', Jakov Abramovič Smorodinskij, איסאק חלטניקוב, Isaak Pomeranchuk, Aleksandr Akhiezer, מרק אזבל, Alexander Andreev
פרסים והוקרה	פרס נובל לפיזיקה (1962); עיטור הדגל האדום של העמל (1945); פרס על שם פריץ לונדון (1960); עיטור לנין (1949); פרס לנין (1968); מדליית מקס פלאנק (1960); גיבור העמל הסוציאליסטי (1954); עיטור אות הכבוד (1943); פרס סטלין (1946, 1949, 1953); עיטור לנין (1968); חבר זר של החברה המלכותית (1960) ;
בן או בת זוג	Konkordija Terentʹevna Landau-Drobanceva
הערות	יהודי
תרומות עיקריות
	פיתוח מודלים בפיזיקה תאורטית קוונטית, בין היתר בנושאים הבאים: דיאמגנטיזם, מטריצת צפיפות, על-נוזליות, על-מוליכות, נוזל פרמי, פיזיקת פלסמה, אלקטרודינמיות קוונטית וחלקיק הניוטרינו. כתיבת סדרת ספרי לימוד בת עשרה כרכים, הכוללת את כל הפיזיקה התאורטית עד זמנו, יחד עם תלמידו ייבגני ליפשיץ.

לב דווידוביץ' לנדאו (ברוסית: ‏Лев Давидович Ландау^ⓘ‏^?‏; 22 בינואר 1908 – 1 באפריל 1968) היה פיזיקאי יהודי-סובייטי, מבכירי הפיזיקאים התאורטיים של המאה ה-20. תחומי המחקר שלו היו רבים ומגוונים, ועל מחקריו בנוזליות-על קיבל פרס נובל לפיזיקה בשנת 1962, שלושה פרסי סטלין ואת עיטור "גיבור העמל הסוציאליסטי". היה חבר באקדמיות למדעים של ברית המועצות, דנמרק, הולנד, ארצות הברית, החברה המלכותית של בריטניה וארגונים מדעיים אחרים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לב לנדאו נולד בבאקו (כיום בירת אזרבייג'ן) לדוד לנדאו, מהנדס נפט, בנו של אריה לייב לנדאו, שהיה בן דודו השלישי של רבי יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה". כבר כילד הפגין כישרון מיוחד למתמטיקה. בגיל 14 החל ללמוד באוניברסיטת באקו, שם למד במקביל בשני חוגים: פיזיקה-מתמטיקה וכימיה. ב-1924 עבר לאוניברסיטת לנינגרד, שם קיבל את תואר הדוקטור ב-1927 והוא בן 19 בלבד. בהמשך הפך לחבר מן המניין בסגל האוניברסיטה. בין השנים 1926–1927 פרסם את עבודותיו הראשונות בפיזיקה תאורטית. משנת 1929 שהה כשנה וחצי במרכזי המדע של דנמרק, אנגליה ושווייץ שם עבד עם המובילים בקרב הפיזיקאים התאורטיקנים של אותה תקופה, בהם נילס בוהר, אותו כינה לאחר מכן "מורהו היחיד".

בשנת 1932 מונה לעמוד בראש המחלקה התאורטית במכון הפיזיקלי-הטכני של אוקראינה באוניברסיטה הלאומית חרקוב (Харківський фізико-технічний інститут) עד שנת 1937, אולם עקב הליכים נגד פיזיקאים בעיר בשנה זו קיבל את הצעתו של פיוטר קאפיצה לשמש כראש המחלקה התאורטית במכון לחקר בעיות בפיזיקה במוסקבה (ИФП). בשנת 1938 נעצר במסגרת הטיהורים הגדולים של סטלין, בין השאר עקב חרוזים שכתב נגד הממסד. לנדאו שוחרר כעבור שנה הודות להתערבותו של קאפיצה שלקח את לנדאו תחת חסותו. משחרורו ועד מותו בשנת 1968 כיהן ברציפות כחבר מן המניין בסגל המכון.

ב-7 בינואר 1962, בדרך ממוסקבה לדובנה, עבר לנדאו תאונת דרכים קשה. הוא נפצע אנושות, שהה שלושה חודשים בתרדמת והוכרז פעמים אחדות כמת קליני. רופאים מכל העולם נטלו חלק בניסיון להציל את חייו.^[1] מכל רחבי אירופה וארצות הברית הוטס ציוד רפואי נדיר שהיה חסר לרופאים הסובייטיים. כתוצאה מכך ניצלו חייו של לנדאו חרף הסיכויים הדלים. לאחר התאונה הפסיק לנדאו כמעט לחלוטין את פעילותו האקדמית. לדעת פיזיקאים מסוימים איבד למעשה לנדאו את יכולותיו השכליות הנדירות, אולם לדברי אשתו וילדיו השתקם ואף היה קרוב לחזור לפעילות אקטיבית בפיזיקה בשנת 1968.

שש שנים לאחר התאונה הקשה נפטר לנדאו ב-1 באפריל 1968 במהלך התאוששות מניתוח במעיים.^[2]

בני דודתו היו ד"ר יעקב וינשל, רופא, ממייסדי קופת חולים לאומית, סופר ואיש ציבור ישראלי^[3] ועורך דין אברהם וינשל, יושב ראש לשכת הסתדרות עורכי הדין בישראל, חבר אספת הנבחרים ואזרח כבוד של חיפה.

החל משנת 1998 ברוסיה מוענקת מדליית זהב על שם לנדאו. לחייו הוקדשו מספר סרטי קולנוע ופרוקיט מולטימדיה של איליה חרז'אנובסקי.

פעילותו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מכלול הבעיות הפיזיקליות איתן התמודד היו מכניקת הקוונטים, פיזיקה של גוף צפיד, מגנטיות, פיזיקה של טמפרטורות נמוכות, קרינה קוסמית, הידרודינמיקה, שדות קוונטיים, פיזיקה גרעינית, פיזיקה של חלקיקים אלמנטריים ופלזמה.

מעבר לתרומה הרבה שהייתה ללנדאו למחקר האקדמי, הוא גם תרם רבות להוראת הפיזיקה בברית המועצות ומדענים רבים ראו בו מודל לחיקוי. יחד עם יבגני מיכאילוביץ ליפשיץ כתב את סדרת הספרים לנדאו-ליפשיץ בפיזיקה, המהווים סיכום של כל הפיזיקה הידועה בימיו.

כרונולוגיה של חייו ופעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

22 ינואר 1908 — נולד בבאקו, בנם של לובוב בינימינובנה ודויד לבוביץ' לנדאו.
1916 — 1920 - למד בגימנסיה.
1920 — 1922 — למד באוניברסיטה הכלכלית של באקו.
1922 — 1924 — למד באוניברסיטה הלאומית של אזרבייג'ן.
1924 — עבר למחלקה הפיזיקלית-מתמטית של אוניברסיטת לנינגרד.
1926 — התקבל ללימודי דוקטורט במכון הפיזיקלי-טכני בלנינגרד.
- השתתפות בעבודה של הכנס החמישי של הפיזיקאים הסובייטיים במוסקבה (15-20 בדצמבר).
- פרסום העבודה האקדמית הראשונה של לנדאו "תאוריית הספקטרום של מולקולות דו-אטומיות"
1927 - סיים הלימודים (20 בינואר).
- בעבודתו "בעיית קרינת הבלימה" (חלקיק הבולם פולט קרינה) לצורך תיאור מצב המערכת הכניס לראשונה למכניקת הקוונטים את המושג "מטריצת הצפיפות".
1929 — נסיעה לחו"ל לצורך השלמת לימודיו, למשך שנה וחצי. שהה בברלין, גטינגן, לייפציג, קופנהגן, קיימברידג' וציריך.
- פרסום עבודתו על דיאמגנטיות, המציבה אותו בשורה אחת עם גדולי הפיזיקאים בעולם.
מרץ 1931 — חזרה למולדת ועבודה בלנינגרד.
אוגוסט 1932 — מעבר לחרקוב לתפקיד ראש המחלקה התאורטית במכון הפיזיקלי-טכני של אוקראינה (אופט"י - УФТИ).
1933 — מונה לראש החוג לפיזיקה תאורטית של המכון המכני הטכני לבניית מכונות בחרקוב ובנוסף הרצה לתלמידי החוג.
1934 — קיבל את התואר ד"ר (מקביל לפוסט-דוקטורט) למדעי הפיזיקה והמתמטיקה ללא עבודת מחקר.
- השתתף בכנס של פיזיקה תאורטית בחרקוב.
- נסע לסמינר של נילס בוהר בקופנהגן (1-22 במאי).
- הקים את ה"מינימום התאורטי" — תוכנית מיוחדת ללימוד פיזיקאים צעירים ומוכשרים.
1935 — נשא הרצאות בפיזיקה באוניברסיטת חרקוב, כראש החוג לפיזיקה כללית
- קיבל את התואר פרופסור.
1936-1937 — פיתח את תאוריית מעברי הפאזות מהסוג השני ותאוריית המצב הרגעי של על-מוליכים.
1937 — עבר למכון לחקר בעיות פיזיקליות במוסקבה (8 בפברואר).
- מונה לראש המחלקה התאורטית.
1938 — נעצר (27 באפריל)
1939 — שוחרר מהכלא הודות להתערבותו של פ.ל. קאפיצה (29 באפריל).
1940 - 1941 — פיתח את תאורית העל-מוליכות של הליום נוזלי.
1941 — פיתח את התאוריה של הנוזל הקוונטי.
1946, 30 בנובמבר — מונה לחבר פעיל באקדמיה המדעית של ברית המועצות.
- קיבל את פרס סטלין.
1946 — פיתח את תאורית התנודות של פלזמה אלקטרונית ("דעיכת לנדאו").
1948 — פרסם את הספר "הרצאות בקורס לפיזיקה כללית" (בהוצאת МГУ).
1949 — הוכר כזכאי לפרס סטלין.
1950 — בנה ופיתח את תאוריית מוליכות העל (בשיתוף עם ויטאלי גינזבורג).
1951 — מונה לחבר בסגל באקדמיה המלכותית של דנמרק.
1953 — קיבל את פרס סטלין.
1954 — קיבל את העיטור "גיבור העמל הסוציאליסטי".
- פרסם (יחד עם א.א. אבריקוסוב וי.מ. חלטניקוב) את הספר הבסיסי " "יסודות האלקטרודינמיות".
1955 — פרסם את «הרצאות בתאוריית גרעין האטום» (יחד עם יעקב. א. סמורודינסקי).
1956 — נבחר לחבר האקדמיה המלכותית של הולנד.
1957 — פיתח את תאוריית "נוזל פרמי".
1959 — הציע את עקרון שמירת הזוגיות המשולבת.
1960 — נבחר לחבר בקהילת הפיזיקאים הבריטית, הקהילה הלונדונית המלכותית, האקדמיה הלאומית למדע של ארצות הברית והאקדמיה האמריקאית למדעים ואומניות.
- קיבל את פרס "פריץ לונדון".
- קיבל את מדליית מקס פלאנק.
1962 — נפגע בתאונת דרכים קשה בדרך לדובנה (7 בינואר)
- קיבל את פרס לנין על סדרת ספרים בפיזיקה תאורטית (יחד עם י.מ. ליפשיץ) (אפריל).
- זכה בפרס נובל בפיזיקה "על התאוריות החלוציות שלו בתחום חומר מעובה, ובייחוד הליום נוזלי" (נובמבר).
1 באפריל 1968 — נפטר.

הנצחתו בבול ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 17 באפריל 1996, הנפיק השירות הבולאי סדרה של 6 בולי דאר שנקראה "תרומת היהודים לתרבות העולם" , שעליהם דיוקנאות של 6 יהודים שבלטו בהישגיהם ותרומתם לאנושות בתחומים שונים ושנולדו ופעלו במדינות בחוץ לארץ, אחד מהם לב דווידוביץ' לנדאו . כל בול בסדרה שוייך לאישיות אחת. האמן דניאל גולדברג עיצב את הבול שהוקדש לו.^[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא לב לנדאו בוויקישיתוף

לב לנדאו, באתר פרס נובל (באנגלית)
לב לנדאו, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
לב לנדאו, באתר MacTutor (באנגלית)
לומד ללכת..., מעריב, 28 באפריל 1963
יהודית אביטל, האיש שלא נתנו לו למות, דבר, 25 במרץ 1966, המשך המשך
לב לנדאו, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
לב לנדאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לב לנדאו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
לב דודוביץ לנדאו, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Dorozynski, Alexander., The man they wouldn't let die., 1966
^ מת המדען היהודי־סובייטי לב לנדאו, מעריב, 3 באפריל 1968
^ בן־דודי פרופ' לב לנדאו, דבר, 9 בנובמבר 1962
^ אתר התאחדות בולאי ישראל , קטלוג בולי ישראל

[1] Dorozynski, Alexander., The man they wouldn't let die., 1966

[2] מת המדען היהודי־סובייטי לב לנדאו, מעריב, 3 באפריל 1968

[3] בן־דודי פרופ' לב לנדאו, דבר, 9 בנובמבר 1962

[4] אתר התאחדות בולאי ישראל , קטלוג בולי ישראל

[1]

[2]

[3]

[4]

זוכי פרס נובל לפיזיקה
1901‏-1925	רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925)
1926‏-1950	פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1940-1942) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950)
1951‏-1975	קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, הייוויש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975)
1976‏-2000	ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • הלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000)
2001-היום	קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023)