לבלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לבלב
שיוך lobular organ, בלוטה, particular anatomical entity עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אנטומי חלל הבטן עריכת הנתון בוויקינתונים
אספקה עורקית עורק הלבלב והתריסריון התחתון עריכת הנתון בוויקינתונים
ניקוז ורידי pancreaticoduodenal veins עריכת הנתון בוויקינתונים
ניקוז לימפטי splenic lymph nodes עריכת הנתון בוויקינתונים
עצבוב pancreatic plexus, celiac ganglia, העצב התועה
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1199) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) pancreas עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A05.9.01.001 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 3114 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 7198 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A03.734 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D010179 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0030274 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לחצו כדי להקטין חזרה
בלוטות רוקבלוטת צד האוזןבלוטה תת-לסתיתחלל האףלועושטקנה הנשימהלשוןחלל הפהלועלשוןושטצינור המרה המשותףכיס המרהכבדכבדקיבהלבלבלבלבתריסריוןצינור המרה המשותףלבלבצינור הלבלבקיבהכבדכיס המרהתריסריוןצינור המרה המשותףהמעי הדקהמעי הגסתוספתןחלחולתפי הטבעתהמעי הגסמעי עיוורתוספתןחלחולתפי הטבעתהמעי הדק
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מערכת העיכול. למידע על איבר, לחצו עליו.

לַבְלַב (TA:‏ Pancreas) הוא בלוטה אמפיקרינית-הטרוטיפית בחלל הבטן שתפקידה להפריש מיצים המכילים אנזימים וביקרבונט לצינור העיכול לצורך פירוק המזון, וכן הורמונים לזרם הדם לוויסות המטבוליזם בגוף. הלבלב ממוקם מאחורי הצפק, בין התריסריון לטחול. אורכו כ-15 ס"מ אצל אדם בוגר.

פעילותו האקסוקרינית מתבטאת ביצירת מיצים שמופרשים דרך תעלות אל מערכת העיכול. מיצי הלבלב מכילים אנזימים המסייעים לעיכול, כגון עמילאז, טריפסין, קרבוקסיפפטידאז וליפאז. אנזימים אלו נחוצים לעיכול של חלבונים, פחמימות ושומנים. ללא נוכחות אנזימי הלבלב, פירוקם של אבות המזון איננו מושלם. חלקו האנדוקריני של הלבלב שמכיל את איי לנגרהנס מייצר הורמונים: אינסולין וגלוקגון.

הלבלב התגלה לראשונה בתרבות המערב על ידי הרופילוס, מנתח ואנטום יווני. כמה מאות שנים לאחר מכן כינה אותו האנטום רופוס מאפסוס בשם היווני πάγκρεας (פַּנְקְרֵאָס), הלחם בסיסים של המילים היווניות πᾶν (פָּאן) – כל, ו-κρέας (קְרֵאָס) – בשר, לציון אופיו הבשרני של האיבר.[דרושה הבהרה]

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלבלב שוכן מאחורי הצפק (רטרופריטונאלי) לרוחבה של דופן הבטן האחורית העליונה, בין התריסריון מימין והטחול משמאל. קדמית לו נמצאת הקיבה. אורכו של הלבלב 15 - 20 ס"מ, ומשקלו 85 – 100 גרם.

חלקי הלבלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של מבנה הלבלב

לצורך התיאור האנטומי מחולק הלבלב לארבעה חלקים מימין לשמאל: ראש, צוואר, גוף וזנב.

ראש הלבלב (Caput pancreatis), החבוק על ידי התריסריון בצורת האות "כ", הוא חלקו הרחב של הלבלב. בצדו האחורי של הראש עוברים הווריד הנבוב התחתון, עורק הכליה ווריד הכליה הימניים, וכן וריד הכליה השמאלי. בתוך הראש עובר גם חלקו המרוחק (דיסטלי) של צינור המרה המשותף, אשר מתחבר, אצל מרבית האנשים, אל צינור הלבלב באמפולה על שם פאטר לקראת שפכו אל התריסריון. מחלקו התחתון של ראש הלבלב יוצא הזיז האונקלי (Processus uncinatus) שמאלה.

צוואר הלבלב (Collum pancreatis) הוא מקטע קצר של 1.5–2 ס"מ הנמצא קדמית לעורק מתלה המעי העליון ווריד מתלה המעי העליון. וריד זה מתחבר עם וריד הטחול בנקודה זו, ויוצר את וריד שער הכבד. צדו הקדמי של הצוואר מכוסה בצפק, והוא סמוך לשוער הקיבה. בין הצוואר לזיז האונקלי ישנו שקע קטן הנקרא חרק הלבלב (Incisura pancreatis).

גוף הלבלב (Corpus pancreatis) ממשיך את מהלכו של הצוואר שמאלה וחולף על פני אבי העורקים והחוליה המותנית השנייה (L2). צדו הקדמי של הגוף מכוסה בצפק, וצדו האחורי נוגע באבי העורקים, בעורק מתלה המעי העליון, בבלוטת יותרת הכליה השמאלית, בכליה השמאלית ובכלי הדם שלה.

זנב הלבלב (Cauda pancreatis) נמצא קדמית לכליה השמאלית, ונוגע בשער הטחול ובכפף הטחול (הכפף השמאלי) של המעי הגס. קצהו של הזנב נוטה בדרך כלל כלפי מעלה.

צינורות הלבלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

צינור הלבלב הראשי על שם וירסונג מתחיל בזנב הלבלב ונמשך לאורך צירו הראשי של הלבלב לעבר ראש הלבלב. במרבית האנשים צינור המרה המשותף מתחבר אל צינור הלבלב, והם יוצרים יחד את האמפולה על שם פאטר, אשר נשפכת אל התריסריון בפטמת התריסריון הגדולה. ב-25% הצינורות נשפכים בנפרד אל התריסריון. אמפולה זו מוקפת בסוגר על שם אודי המווסת את זרימת המרה ומיצי הלבלב לתריסריון.

אצל חלק מהאנשים קיים גם צינור הלוואי של הלבלב על שם סנטוריני, שב-70% מהמקרים נמצא מאחורי הצינור הראשי ומתנקז לתריסריון בפטמת התריסריון הקטנה. ביתר המקרים הצינור נשפך אל צינור הלבלב הראשי.

אספקת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספקת הדם ללבלב היא ברובה מענפי הלבלב המסתעפים מעורק הטחול ומספקים דם לגוף הלבלב ולזנב הלבלב. עורקי הלבלב והתריסריון העליון הקדמי והאחורי, שהם סעיפים של עורק הקיבה והתריסריון, והענפים הקדמי והאחורי של עורק הלבלב והתריסריון התחתון, שהוא סעיף של עורק מתלה המעי העליון, מספקים דם לראש הלבלב.

ניקוז ורידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הניקוז הוורידי של הלבלב הוא דרך ורידי הלבלב אל וריד הטחול, אולם חלק מהוורידים מוליכים דם אל וריד מתלה המעי העליון. וריד הטחול ווריד מצע המעי העליון נפגשים ליצירת וריד שער הכבד.

ניקוז לימפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניקוז הלימפטי של הלבלב עוקב אחר כלי הדם של הלבלב ומתנקז אל קשרי הלימפה של הטחול המצויים לאורך עורק הטחול. מספר כלי לימפה מתנקזים אל קשרי הלימפה של שוער הקיבה, והלאה משם אל קשרי הלימפה העליונים של מצע המעי או לקשרי הלימפה של הקרביים דרך קשרי הלימפה של הכבד.

עצבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלבלב מקבל עצבוב סימפתטי מעצבי הקרביים דרך מקלעת הבטן ועצבוב פאראסימפתטית מהעצב התועה דרך מקלעת מתלה המעי העליונה. סיבי עצבים סימפתטיים מעצבבים את כלי הדם אל הלבלב, ואילו סיבי סימפתטיים ופאראסימפתטיים מעצבבים את רקמת הלבלב. הסיבים הפאראסימפתטיים המגיעים לרקמת הלבלב אחראים על ויסות ההפרשה בלבלב, אלם תפקיד זה הוא משני לבקרה ההורמונלית על ההפרשה.

התפתחות עוברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלבלב נוצר כשני ניצני לבלב, גבי וגחוני, מהאנדודרם בשבוע החמישי להיריון. מהניצן הגבי מתפתחים חלקו העליון של הראש, הצוואר, הגוף והזנב, בעוד שמהניצן הגחוני מתפתחים חלקו התחתון של הראש והזיז האונקלי. בכל אחד מהניצנים יש צינור, והם מתאחים ליצירת צינור הלבלב הראשי. חלקו המקורב של הצינור הגבי יוצר את צינור הלוואי. ב-10% מהאנשים לא מתקיים האיחוי בין הצינורות, וכל הפרשות הלבלב האקסוקריניות מתנקזות אל צינור הלוואי.[1]

מבנה רקמתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lal G, Clark OH. Chapter 26. Endocrine Surgery. In: Gardner DG, Shoback D. eds. Greenspan’s Basic & Clinical Endocrinology, 9e. New York, NY: McGraw-Hill; 2011