לבוסלב רוז'יצ'קה

לבוסלב רוז'יצ'קה
Lavoslav Stjepan Ružička
לידה	13 בספטמבר 1887; ווקובאר, קרואטיה
פטירה	26 בספטמבר 1976 (בגיל 89); ממרן, שווייץ
ענף מדעי	כימיה
מקום מגורים	שווייץ
מקום קבורה	בית הקברות פלונטרן
מקום לימודים	המכון הטכנולוגי של קרלסרוהה
מנחה לדוקטורט	הרמן שטאודינגר
מוסדות	אוניברסיטת אוטרכט (10 בנובמבר 1926–25 בספטמבר 1929); המכון הטכנולוגי של ציריך (1918–1957) ;
תלמידי דוקטורט	אלברט אשנמוזר, Moses Wolf Goldberg, Oskar Jeger, George Büchi, Arie Jan Haagen-Smit, Jakob Schreiber
פרסים והוקרה	פרס פאראדיי (1958); פרס נובל לכימיה (1939); פרס מרסל בנואה (1938); חבר זר של החברה המלכותית (18 ביוני 1942) ;
תרומות עיקריות
	עבודתו על פולימתילנים וטרפנים גבוהים

לבוסלב (לאופולד) סְטְיֶיפָּאן רוּזִ'יצְ'קָה (בקרואטית: Lavoslav (Leopold) Stjepan Ružička;‏ 13 בספטמבר 1887 – 26 בספטמבר 1976) היה כימאי קרואטי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1939 (לצד אדולף בוטנאנדט) "על עבודתו על פולימתילנים וטרפנים גבוהים". החזיק בשמונה תוארי דוקטור לשם כבוד (ארבעה במדע, שניים ברפואה, אחד במדעי הטבע, ואחד במשפטים), שבעה פרסים ומדליות, ו-24 חברויות לשם כבוד בחברות כימיות, ביוכימיות ומדעיות אחרות.

שנותיו המוקדמות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוז'יצ'קה נולד בווקובאר (אז חלק מאוסטרו-הונגריה, כיום בקרואטיה), למשפחת אומנים וחוואים ממוצא צ'כי, גרמני וקרואטי. רוז'יצ'קה התחנך בבית הספר התיכון הקלאסי באוסייק. בתחילה שאף לכמורה, אך שינה את דעתו ופנה ללימוד התחומים הטכניים. לבסוף בחר בכימיה, כנראה כיוון שקיווה לזכות במשרה במזקקת הסוכר שנפתחה באותה עת באוסייק.

עקב הקשיים הרבים בחיי היומיום והחיים הפוליטיים, עזב רוז'יצ'קה ויצא ללמוד בבית הספר הטכני הגבוה בקארלסרוהה שבגרמניה. הוא היה תלמיד טוב, אך רק בתחומים שאהב, ושסבר שיהיו חשובים ומועילים לעתידו בכימיה אורגנית. עקב מגמה זו, מרצהו לכימיה פיזיקלית, פריץ הבר (חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1918) התנגד להעניק לו תואר בהצטיינות יתרה. למרות זאת, במהלך לימודיו פיתח רוז'יצ'קה שיתוף פעולה פורה עם הרמן שטאודינגר (חתן פרס נובל לשנת 1953). רוז'יצ'קה למד במחלקתו של שטאודינגר, והשיג תואר דוקטור לפילוסופיה ב-1910. אז עזב שטאודינגר לציריך, ולקח עמו את רוז'יצ'קה כעוזרו.

עבודה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו הראשונים היו בתחום הכימיה של חומרי טבע, והוא עסק בתחום זה כל חייו. הוא חקר את מרכיבי אבקת החרק הדלמטי (Pyrethrum cinereriifolium), קוטל חרקים הנחשב ליעיל במיוחד. בעבודה זו נתקל בכימיה של טרפן, שמן ריחני ממקור צמחי, השימושי לתעשיית הבשמים. הוא פעל להתחלת מחקר פרטני, ואף החל בשיתוף פעולה מצליח עם חברת Chuit & Naef (מאוחר יותר שינתה שמה ל-Firmenich) בז'נבה.

בשנים 1917-1916 זכה לתמיכת יצרנית הבשמים הוותיקה בעולם, Haarman & Reimer, מהעיר הולצמינדן שבגרמניה. בזכות מומחיותו בתחום הטרפנים, היה למרצה בכיר ב-1918, וב-1923 לפרופסור לשם כבוד במכון הטכנולוגי של ציריך (Eidgenössische Technische Hochschule), ובאוניברסיטת ציריך. שם, עם קבוצת סטודנטים לתואר דוקטור, גילה את התרכובות מוסקון וקיווט (הניחוחות המופקים מאיילי מושק וגחניים), ופיצח את המבנה הכימי שלהן. סינתזת רוז'יצ'קה לטבעות גדולות היא שיטת סינתטית בכימיה אורגנית, המשמשת ליצירת תרכובות מסוג זה.

ב-1921 יצרנית הבשמים Chuit & Naef ביקשה לשתף עמו פעולה. בעבודתו שם השיג רוז'יצ'קה עצמאות כלכלית, אולם לא בהיקף לו קיווה, ולכן עזב את ציריך ועבר בחברת Ciba בבזל. ב-1927 התמנה לראש הקתדרה לכימיה אורגנית באוניברסיטת אוטרכט בהולנד. הוא נשאר בהולנד במשך שלוש שנים, ואז חזר לשווייץ, בה תעשיית הכימיה האורגנית הייתה מפותחת יותר.

בציריך היה לפרופסור לכימיה אורגנית ב-ETH, והחל בתקופה המזהירה ביותר בקריירה שלו. הוא הרחיב את תחום המחקר שלו, והוסיף לו את הכימיה של טרפנים גבוהים וסטרואידים. לאחר הסינתזה המוצלחת של הורמוני מין (אנדרוסטרון וטסטוסטרון) הייתה מעבדתו למרכז עולמי של כימיה אורגנית.

ב-1939 זכה בפרס נובל לכימיה יחד עם אדולף בוטנאנדט. במהלך מלחמת העולם השנייה כמה משותפיו המצוינים אבדו, ורוז'יצ'קה אייש מחדש את קבוצתו במדענים צעירים ומבטיחים, ביניהם ולדימיר פרלוג, לימים חתן פרס נובל לכימיה (לשנת 1975).

ב-1950 פנה רוז'יצ'קה לביוכימיה, לבעיות בתחום האבולוציה ומוצא החיים, ובמיוחד הביוגנסיס של טרפנים. הוא פרסם השערה בשם "כלל האיזופרנים והביוגנסיס של תרכובות טרפניות"^[1], שהייתה שיא הקריירה המדעית שלו. רוז'יצ'קה פרש מפעילות ב-1957, וניהול מעבדתו עבר לידי ולדימיר פרלוג.

רוז'יצ'קה פעל רבות בתחום החינוך. הוא עמד על ארגון טוב יותר של החינוך האקדמי והעבודה המדעית ביוגוסלביה החדשה, והקים את החברה השווייצרית-יוגסלבית. הוא היה לאקדמאי לשם כבוד באקדמיה היוגוסלבית למדעים ואמניות בזאגרב. בשווייץ יוסד פרס רוז'יצ'קה, המוענק לכימאים צעירים הפועלים בשווייץ. בעיר הולדתו, ווקובר, הוקם מוזיאון לכבודו ב-1977.

פרסים הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס פאראדיי (1958)
פרס נובל לכימיה (1939)
פרס מרסל בנואה (1938)
חבר זר של החברה המלכותית (18 ביוני 1942)
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת זאגרב
חבר האקדמיה הקרואטית למדעים ולאמנויות
חבר האקדמיה הסרבית למדעים ולאמנויות - 1948 - חבר מן המניין; 1953 חבר זר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבוסלב רוז'יצ'קה, באתר פרס נובל (באנגלית)
פרטים אודותיו באתר NNDB
לבוסלב רוז'יצ'קה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לבוסלב רוז'יצ'קה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ [1] Lavoslav Ružička (1953). "The isoprene rule and the biogenesis of terpenic compounds". Journal Cellular and Molecular Life Sciences 9 (10): 357-367

[1] [1] Lavoslav Ružička (1953). "The isoprene rule and the biogenesis of terpenic compounds". Journal Cellular and Molecular Life Sciences 9 (10): 357-367

[1]

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023)