לא תתגודדו

לא תתגודדו
(מקורות עיקריים)

מקרא	דברים, י"ד, א'
משנה תורה	ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י"ב
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן ק"פ
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו מ"ה ספר החינוך, מצווה תס"ז

לא תתגודדו היא מצוות לא תעשה המופיעה בתורה (ספר דברים, פרק י"ד, פסוק א') ועיקרה שלא לפצוע את הגוף בשריטה או בחבורה לאות אבל על המת.

מקור וטעם המצווה

מקור המצווה הוא בלשון הפסוק:

בָּנִים אַתֶּם לַ-ה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת

על כך פירש רש"י: ”לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים”

מקור נוסף מופיע בספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ח:

וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם

לכהנים, האיסור הזה הוזכר פעם שלישית בספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק ה':

לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת

ספר החינוך מבאר את שורש המצווה: ”כדי שלא נעשה בנו שום ענין בעולם דומה לעובדי עבודה זרה. ונמנענו מן הגדידה על מת, כי לא יאות לעם הנבחר בעלי חכמת התורה היקרה להצטער בדבר ממעשה האל, רק על הענין שצונו ברוך הוא להצטער בו”.

דיני המצווה

האיסור לשרוט את הגוף

האיסור לעשות שריטה כולל גם איסור עשיית חבורה בכל מקום בגוף, והוא חל על גברים ונשים כאחד. אמנם בפסוק כתוב שהאיסור הוא לשרוט לאות צער על אדם שנפטר, מלשונו של הרמב"ם משמע שהאיסור הוא חלק מאיסורי הליכה בחוקות הגויים שהיו עושים כן לשם עבודה זרה: ”גדידה ושריטה אחת היא וכשם שהיו העכו"ם שורטים בבשרם על מתיהם מפני הצער כך היו חובלין בעצמם לעבודת כוכבים”.

איסור 'לא תתגודדו' כולל את העושה שריטה על המת בין ביד בין באמצעות כלי, אך מי שמתגודד לעבודה זרה עובר רק אם עשה זאת בכלי. דין זה נלמד מהפסוק ”ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים” (ספר מלכים א', פרק י"ח, פסוק כ"ח), כלומר שצורת ההתגודדות לעבודה זרה היא באמצעות חרב או כלי אחר אך לא ביד.

בחינוך פסק שהשורט את עצמו בעקבות צער על אובדן ממון אינו עובר בלאו, אך זהו דבר אסור ומאוס.

בתלמוד בבלי מסופר שרבי עקיבא הצטער מאוד כשנפטר רבי אליעזר בן הורקנוס, והכה את עצמו עד שדמו שתת לארץ, ואמר: ”אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן”, כלומר: יש לי הרבה שאלות בהלכה אך אין לי את מי לשאול. בעלי התוספות מסבירים שאין במעשיו איסור "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם" משום שהוא עשה זאת על דברי התורה שאבדו עם פטירתו של רבי אליעזר ולא על רבי אליעזר עצמו.

הרמב"ן כתב שמהפסוק "לא תתגודדו" למדו חכמים שאסור להתאבל יותר מדי על אדם שנפטר.

עונש המתגודד

השורט עצמו על המת עובר בלאו, ואם עשה זאת בעדים והתראה חייב מלקות. שרט שריטה אחת על חמישה מתים או חמש שריטות על מת אחד, לוקה חמש מלקות.

האיסור לעשות אגודות אגודות

בתלמוד מובא איסור נוסף שנלמד מאותו פסוק:

"לא תתגודדו" – לא תעשו אגודות אגודות. אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה. אמר ליה רבא: והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה.

— מסכת יבמות, דף י"ד, עמוד א'

כלומר: לשיטת אביי האיסור הוא על מחלוקת בין שני בתי דין בעיר אחת ולא בין שני בתי דין בעיירות שונות, ולשיטת רבא האיסור הוא על מחלוקת בתוך בית דין אחד ולא על מחלוקת בין שני בתי דין.

הרמב"ם פסק כשיטת אביי וכתב: ”ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות”.

בספר החינוך מובא הסבר שונה: ”ממורי ישמרו אל למדתי שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחולקין קצתן על קצתן והן שוין בחכמה שאסור לעשות כל כת מהן כדבריו, שזה גורם מחלוקת ביניהן, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעה אחת, ואם אי אפשר בכך יעשו הכל כדברי המחמירים, אם המחלוקת הוא על דבר שהוא מן התורה, אבל בשני בתי דינים חלוקין והן שוין בחכמה לא נאמד על זה לא תתגודדו”.

ראו גם

• חוקות הגויים
• דרכי האמורי
• ולא יהיה כקרח וכעדתו

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.