כתב קרולינגי
כתב קרולינגי (בלטינית: minuscula carolina) הוא גופן כתב יד שפותח והופץ במהלך המאה ה-8 לספירה ככתב תקני לכתיבה והעתקה של ספרי קודש נוצריים וספרי חוקים ותקנות, באופן שיהיו קריאים על ידי מלומדים בכל רחבי אירופה. זאת בניגוד למצב ששרר קודם לכן, כאשר לכל אזור היה כתב יד שונה, לעיתים בלתי-קריא על ידי אלו שלא התחנכו באותו מקום. פיתוח הכתב מיוחס למלך הפרנקי קרל הגדול, במסגרת הרנסאנס הקרולינגי והוא מבוסס על כתבי יד מאירלנד וגאליה. הכתב שימש ככתב תקני באימפריה הרומית הקדושה בין 800 ל-1200 לערך. כיוון שספרים עתיקים הועתקו בכתב זה סברו ראשוני הרנסאנס באיטליה שזה היה הכתב המקורי של האימפריה הרומית ולפיכך ייחסו לו כבוד רב.
מקור הכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי איינהרד, הביוגרף של קרל הגדול, הוא זימן לבירתו באאכן את אלקווין - ראש המנזר של יורק, אנגליה - במטרה ליצור תקן לכתיבה מסוגננת. אלקווין ביצע רוויזיה גדולה בכל סגנונות הכתיבה והטקסטים ובסופה, בין 782 ל-796, פיתח יד (hand - ביטוי שמשמעותו סגנון קליגרפי) חדשה וקרא לה על שם פטרונו. עם זאת, ניסיונות לבצע האחדה בין כתבי יד מרובינגים, גרמאנים ואחרים, קדמו למהלך זה.
הדוגמה המוקדמת ביותר לשימוש נרחב בכתב הקרולינגי מצויה בספר הבשורות הכרוך מסוף המאה ה-8 הנקרא "האוונגליון של אדה" (אנ') (Ada), משום שהוא מוקדש לאחותו של קרל הגדול, אדה מטריר.
בעוד שכתבים בלטינית החלו להכתב מאז בכתב הקרולינגי בכל רחבי האימפריה הפרנקית, הרי שכתבים בשפות אחרות המשיכו להכתב בכתבי יד מקומיים (כגון באלפבית גותי, אנגלו-סקסוני או סלאבי). עם זאת, במהלך מאות השנים הבאות עברו יותר ויותר שפות מקומיות לכתיבה ב"אות לטינית" כלומר באותיות הכתב הקרולינגי.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאפיין העיקרי של הכתב הוא בהירות וקריאות. האותיות שוות בגודלן וכוללות מבנים המבוססים על קשתות-מעגל וקווים ישרים ואלכסוניים בזווית של 45 מעלות. בכתב זה הוסדר השימוש באות גדולה והונהגו רווחים בגודל קבוע בין המילים. הכתב כלל מעט ליגטורות (צירופי אותיות ליחידה גרפית), עם יוצאים מן הכלל בולטים - הסימן & כקיצור ל-et והליגטורה הנפוצה æ. באופן כללי, צורת האותיות מזכירה מאוד את צורת האות המודרנית, כולל נטייה לויתור על S ארוכה לטובת S רגילה ושימוש ב-V מחודדת במקום באות דמוית U. עם זאת, כמה אותיות נראות שונות מהאות המודרנית. הכתב כולל "e פתוחה" לציון "אפסילון לטיני", Rr בצורה המזכירה לעיתים את כתיב המספר 2 Ꝛꝛ, ו-y המזכירה את האות גמא.
הכתב הציג לראשונה את סימן השאלה בצורתו המוכרת (?) ואת האות W.
