כשרות אלטרנטיבית
במדינת ישראל כשרות אלטרנטיבית או תעודת כשרות אלטרנטיבית היא מסמך או שלט המוצג במסעדה או בית עסק ומצהיר על כשרות המזון או על קיום השגחה על מילוי דרישות ההלכה בהקשר של הכנת המזון, בלי שבית העסק יהיה מושגח על ידי הרבנות הראשית או גוף מטעמה.[1] חלק מהתעודות מונפקות על ידי גוף חיצוני.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק איסור הונאה בכשרות אוסר על בתי עסק להציג עצמם בכתב ככשרים ללא אישור מאת אחד הגורמים המוסמכים מטעם הרבנות הראשית לישראל. החוק אינו אוסר הנפקת תעודות כשרות מטעם ועדי כשרות פרטיים, אך רק אם בית העסק מחזיק גם בתעודה רשמית מטעם הרבנות המוסמכת. חוק זה מקנה לרבנות את המונופול על הענקת תעודות כשרות, אך במקרים רבים הוא מופר, לעיתים בטענה כי הרבנות דורשת מחירים מופקעים עבור שירותיה ונאכפת בה פרשנות קפדנית מדי של דיני הכשרות וההלכה.[3]
בין הגופים המעניקים תעודות השגחה לבתי עסק שאינם בהשגחה הרבנות, תוך הסתמכות על חוות דעת משפטית לפיה כל עוד בתעודה לא מופיעה הביטוי 'כשר' אין בכך עבירה על החוק, נמנים[4] בד"צ 'משמר הקודש - שמן המשחה' הנותן כשרות באזור התחנה המרכזית בתל אביב, בד"צ מישקולץ' בפתח תקווה, בד"צ רופשיץ באזור ירושלים, בד"ץ חרדים של הרב יעקב לנדאו באזור באר שבע, וגופי הכשרות 'כתר הכשרות', 'נזר הכשרות', 'עטרת ישורון' ו"השגחה פרטית"[5] שהוקמה על ידי עמותת "השגחה פרטית לקידום יהדות פלורליסטית בישראל", פועלת בתמיכת תנועת 'ירושלמים' של רחל עזריה, שכחברת הכנסת פועלת להכשרת תעודות כשרות אלטרנטיביות, ובשנת 2018 נרכשה בידי עמותת צהר.
בעקבות עתירה לבג"ץ שהגיש המרכז הרפורמי לדת ומדינה בשם שני בעלי מסעדות שביקשו לאפשר להם להציג את מסעדותיהם ככשרות, אף כאשר אין בידיהם תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית או לחלופין לקבוע שסעיף 3(א) לחוק איסור הונאה בכשרות בטל, השיב היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, כי החוק אינו אוסר על בתי עסק להציג תעודות כשרות מטעם גוף שאינו הרבנות, כל עוד ההצהרה היא רק על השגחת אותו גוף ולא שהאוכל כשר.[6] ביוני 2016 דחה בג"ץ את העתירה (בג"ץ 6494/14). על פסק הדין הוגשה בקשה לקיום דיון נוסף. ב-10 באוקטובר 2016 קיבלה נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, את הבקשה לדיון נוסף וההליך נדון בהרכב מורחב של שבעה שופטים.[7] ביום 12 בספטמבר 2017 ניתן פסק הדין ששינה את ההחלט הקודמת במובן זה שאסור לבית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג כל מצג כשרותי, אולם מותר לו להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, הכולל גם הבהרה מפורשת כי אין בידיו תעודת הכשר. דהיינו, נקבע כי לצד היותה של מסעדה כשרה או לא כשרה ישנו "שער שלישי", במסגרתו יכול בעל מסעדה להעיד על מרכולתו - להודיע ללקוחותיו מהם כללי הכשרות הנהוגים במסעדה ומי הגוף המפקח עליהם - גם אם מדובר בגוף שאינו הרבנות, כל עוד לא נעשה שימוש במלה "כשר" ואין חשש להטעיית הלקוחות כאילו יש לבעל העסק תעודת כשרות מהרבנות. ההלכה נקבעה ברוב הדעות, על ידי השופטים נאור, ג'ובראן, חיות ומלצר כנגד הדעות החולקות של השופטים רובינשטיין וסולברג.[8] בעקבות פסק הדין שונה נוסח התעודה שמעניק ארגון ארגון "השגחה פרטית".[9]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ליזה שיפרין, הרבנות לא נותנת תעודת כשרות? יש תעודה אלטרנטיבית, מאקו, 15 באוקטובר 2012
- ^
יאיר אטינגר, תעודות הכשרות האלטרנטיביות זוכות להצלחה בירושלים, באתר הארץ, 11 באפריל 2014
- ^ Jessica Steinberg, In about-face, state okays private kosher certification, TimesOfIsrael.com, 7 May 2015
- ^ ישי קרוב, מי הם הבד"צים ה'קיקיוניים'?, באתר ערוץ 7
- ^ כשרות פרטית-דף הבית
קובי נחשוני, יוזמי הכשרות האלטרנטיבית: לא נירתע מ"משטרת הכשרות", באתר ynet, 30 בדצמבר 2013 - ^ אשר הלפרין, היועץ ויינשטיין בעד תעודות כשרות אלטרנטיביות, אתר לדעת, י"ז אייר תשע"ה
- ^ תלם יהב וקובי נחשוני, העליון: דיון נוסף בהחלטה שהעניקה מונפול לרבנות על מתן כשרות, באתר ynet, 13 באוקטובר 2016
- ^ דנג"ץ 5026/16 שי גיני נ' הרבנות הראשית לישראל, ניתן ב־12 בספטמבר 2017
- ^ יאיר אטינגר, בעקבות פסיקת בג"ץ, הופצו תעודות כשרות אלטרנטיבית בנוסח חדש, באתר הארץ, 17 ביוני 2016
