כרכמיש
כָּרכּמיש (מחתית: 𔑵𔗧𔖻𔑺) הייתה עיר-מדינה עתיקה ששכנה על גדתו המערבית של נהר הפרת על הגבול בין טורקיה לבין סוריה של היום. העיר מזוהה עם האתר הארכאולוגי ג'ראבלוס (גם ג'רוויס) השוכן 100 ק"מ צפונית מזרחית לחלב. בתקופות מסוימות הייתה חלק ממלכות מיתני, והחתים והפכה בהמשך לעיר החשובה ביותר במסגרת הממלכות החתיות החדשות. לאחר מכן היתה חלק מן האימפריה האשורית החדשה. זה היה גם מיקומו של קרב כרכמיש שהתרחש בשנת 605 לפנה"ס בין בבל לבין אשור ומצרים העתיקה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הממצאים הארכאולוגיים התקיים במקום יישוב גדול כבר בתקופה הנאוליתית. האזכור הראשון של כרכמיש הוא בתעודות היסטוריות מארכיון אבלה מסוף האלף השלישי לפנה"ס. העיר מוזכרת גם בתעודות שנמצאו בארכיון מארי ואללח' מהמאה ה-18 לפנה"ס. על פי המכתבים שנשלחו על ידי מלכי כרכמיש למארי, מלך בה המלך אפלאהאנדה (Aplahanda) והעיר הייתה מרכז חשוב של מסחר בעצים. חשיבותה של העיר נבעה גם משליטתה על מעבר חשוב על נהר הפרת. העיר ישבה על הנתיב הצפוני של הסחר האשורי בתקופת הממלכה האשורית הקדומה. היא מוזכרת בלוחות החרס שנמצאו בארכיון כנש שבאנטוליה.
תחותמס הראשון יצא בשנת מלכותו השנייה למסע מלחמה כנגד מיתני והגיע עד נהר הפרת. הוא הציב ליד כרכמיש בסמוך לנהר הפרת אסטלת גבול כדי לחגוג את ניצחונו על המדינות מעבר לנהר הפרת.
במאה ה-15 לפנה"ס נכבשה כרכמיש לתקופה קצרה בידי מלך מצרים תחותמס השלישי. לאחר מכן במאות ה-15 וה-14 לפנה"ס השתלטה ממלכת מיתני על כרכמיש. שלטון זה הסתיים לאחר כיבוש מיתני על ידי המלך החתי שופילוליומש הראשון שחי באמצע המאה ה-14 לפנה"ס. בעקבות הכיבוש סופחה כרכמיש לאימפריה החתית. לאחר הסיפוח משלו בה נסיכים שונים וצבא כרכמיש הצטרף לצבא החתי במלחמותיו. צבא זה לחם גם בקרב קדש שהתרחש בשנת 1274 לפנה"ס כחלק מהצבא החתי.
בכתובת שהציב המלך רעמסס השלישי במקדש במדינת האבו, הוא מציין שהעיר נחרבה על ידי גויי הים (בשנת 1200 לפנה"ס) ביחד עם האימפריה החתית, בקריסה הנקראת כיום במונח משבר תקופת הברונזה המאוחרת, אבל היא לא נחרבה.
לאחר חורבן האימפריה החתית, היגרו לכרכמיש יורשי המלכים החתיים והיא הפכה לעיר החשובה והראשית בין הממלכות החתיות החדשות. מלכי כרכמיש אשר נודעו בתואר "המלך הגדול", שלטו באזורים נרחבים באזור סוריה המודרנית.
בסוף המאה ה-10 לפנה"ס החלה הממלכה האשורית החדשה להתעצם, מלכיה קיימו מסעות מלחמה רבים לכרכמיש. בשנת 876 לפנה"ס כבש אותה אַשוּר־נַצִירפַּל השני. הוא הטיל עליה מס כבד שמעיד על עושרה של העיר. בשנת 858 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי שלמנאסר השלישי שיצא למסע מלחמה כיבוש המערב. בשנת 717 לפנה"ס יזם מלך כרכמיש "פסיריס" ברית לפריקת עול ממלכת אשור. סרגון השני יצא למסע מלחמה כבש את כרכמיש והוציא להורג את מלכה האחרון פסיריס. בן בריתו של מלך כרכמיש מיטה (מידס) מלך פריגיה שהגיע לעזרתו נחל תבוסה ונאלץ לסגת לארצו. ארץ כרכמיש נהפכה לפחווה אשורית. סרגון השני הושיב בעיר אשורים. בעקבות הכיבוש האשורי הגיע הקץ לתרבות החתית בת אלף השנים.[1]
בשנת 605 לפנה"ס לערך התרחש בעיר קרב כרכמיש. העיר שימשה כמעוז העיקרי של הצבא המצרי באזור שהגיע בשנת 609 לעזרתו של אשור-אובליט השני מלך אשור במאבקו כנגד בבל. הקרב היה בין בבל, בפיקודו של נבוכדנצר השני, לבין מצרים בהנהגתו של פרעה נכו השני. הקרב היה אחד הקרבות המכריעים על השליטה באזור, והוא הסתיים בניצחון בבלי, אשר סלל את הדרך להקמת האימפריה הבבלית. זה הקרב המוזכר בספר ירמיהו. בשכבת החורבן באתר הארכאולוגי המתוארך לתקופה זו נמצאו ממצאים מצריים רבים כולל ארבע טביעות חותם של פרעה נכו השני וטבעת ברונזה של אביו פסמתיך הראשון.[2]
האלה הפטרונית של כרכמיש הייתה קובאבא, אלה שמקורה היה כנראה חורי. היא הוצגה כאשה מכובדת לובשת גלימה ארוכה, עומדת או יושבת ובידה מראה.
אזכורים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]
כרכמיש מוזכרת מספר פעמים בתנ"ך, בשלב מאוחר של ההיסטוריה שלה, לאחר הממלכות החתיות החדשות. בספר ישעיהו, מוזכרת כרכמיש בקשר להפיכתה לפחווה אשורית [דרושה הבהרה] בשנת 717 לפנה"ס: ”הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם-לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם-לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן”[3].
אזכור נוסף נמצא בספר ירמיהו, בקשר למלחמות פרעה נכו השני בבבלים בין השנים 605-609 לפנה"ס: ”לְמִצְרַיִם עַל-חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר-הָיָה עַל-נְהַר-פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה”[4].
חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
האתר שוכן על הגבול בין סוריה לטורקיה. גודלו 900 דונם, 550 דונם בשטח טורקיה ו-350 דונם בשטח סוריה על הגדה הערבית של הפרת. כ-60 ק"מ דרומית מזרחית לגזיאנטפ בטורקיה. האתר נחצה על ידי מסילת בגדד (Baghdad Railway) המהווה במקום את הגבול בין סוריה לטורקיה.
הצבא הטורקי בנה על האקרופוליס של העיר ועל חלק מהעיר הפנימית בסיס צבאי, והגישה לחלק זה של האתר מוגבלת. רוב העיר החיצונית נמצא בשטח סוריה.
קיומה של העיר היה ידוע מתוך המקרא וכתבים אחרים, אבל מקומה זוהה רק בשנת 1876 על ידי ג'ורג' סמית (George Smith) אשורולוג אנגלי.
האתר נחפר לראשונה על ידי המוזיאון הבריטי בין השנים 1881-1878. חפירה נוספת על ידי המוזיאון התקיימה בין השנים 1914-1911. בתחילה נוהלה החפירה בראשות דייוויד הוגארת. בחפירה זו השתתפו גם האשורולוג רג'ינלד תומפסון ותומאס אדוארד לורנס. בשנת 1912 נוהלה החפירה על ידי לנרד וולי שניהל את החפירה עד 1914. החפירות באתר פסקו בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה מלחמת העצמאות של טורקיה, החפירות חודשו בשנת 1920 בראשות וולי ופיליפ לנגסטף אורד גיא. בחפירות אלה נחשפו שרידים מהתקופה האשורית והתקופה הנאו-חתית, כולל מבני ביצורים, מקדשים, ארמונות, ופסלי בזלת רבים ותבליטים עם הירוגליפים בשפה ההודו אירופית לוּוִית.
החפירות הארכאולוגיות באתר חודשו בספטמבר 2011 על ידי משלחת משותפת איטלקית-טורקית מאוניברסיטת בולוניה באיטליה ואוניברסיטאות מגזיאנטפ ואיסטנבול, מכיוון שחלק מהאתר אינו נגיש, התמקדו החפירות בעיר החיצונית.
הצד הסורי של האתר נמצא בסכנת פגיעה מתמשכת בשל הסגת גבול עירונית והתרחבות חקלאית של העיר הסורית ג'ראבלוס Jerablus השוכנת בקרבתה. החל משנת 2006 מתקיימים באזור מחקרים ארכאולוגים במסגרת "פרויקט ארץ כרכמיש" (Land of Carchemish project) של אוניברסיטת דרהאם (Durham University) האנגלית. אזור העיר החיצוני הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי בסכנת הכחדה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך כרכמיש, אנציקלופדיה מקראית, כרך ד, עמ' 317-313
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
- כרכמיש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כרכמיש (עיר קדומה), דף שער בספרייה הלאומית- תמונות של כרכמיש
- דיווח על התחלת החפירות בכרכמיש בדיילי ניוז
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרת זהויות  |
|
|---|